עירית ענבי || בת 57. שחקנית, מנחה, בדרנית ומדבבת. נולדה ביפו וחיה בהרצליה. זכתה בפסטיבל שירי הילדים הראשון ושירתה בלהקת פיקוד דרום. נשואה ליורם שאולי, מנהל תפעול וקשרי לקוחות בחברת כיל. אמא לשלוש בנות: שני, 35, שחקנית; עדי, 32, מנהלת אירועים; ורוני, 23, סטודנטית לחינוך לגיל הרך. מנחה את הגרלות מפעל הפיס, משתתפת ב"דוס צ'יקיטיקאס", ב"שמלת השבת של חנה'לה" וב"סבא אליעזר והגזר" - שעולה החודש בהיכלי התרבות ברחבי הארץ
מתי בפעם האחרונה גלשת ברשתות חברתיות?
"השבוע. אני בפייס, והיה לי אינסטגרם עד שגנבו לי את הנייד ונעלם לי הכל. הבעיה ברשתות שצריך לעבוד בזה, ואין לי כוח. אני עונה כשפונים אלי ומדי פעם אני נכנסת ועושה לייק, אבל לא מעלה דברים בעצמי, יש לי חברות שיעלו. חני (נחמיאס), למשל, גרה שם. היא נולדה עם טלפון ביד".
מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?
"לפני חצי שנה, אמרתי לבעלי 'בוא נעשה סיבוב'. נסענו ליפו, לבית הערבי הגדול שגדלתי בו. הוא עדיין עומד שם, עם החצר הענקית. אני זוכרת שגרנו בהרמוניה יהודים, ערבים, יוונים, פרסים, בולגרים - כולם. זו היתה שכונה כמו בסרטים ובספרים. בשש היינו רוחצים את המדרכות בצינור, מוציאים כיסאות, ואז כל השכנים באו לשבת יחד, ואמא שלי הוציאה בורקס, בורקיטס וערק, והיו שותים ואוכלים וכל אחד היה מספר על היום שלו, כשהילדים שיחקו שבע אבנים ותופסת. ואני הייתי עם הבנים, הייתי בת של בנים".
בת של בנים וגם ילדת פלא.
"הייתי מאוד מפורסמת בגלל פסטיבל שירי הילדים הראשון, שבו זכיתי עם אבי טולדנו בשנת 1970. תביני שהיו אז חיים יבין, סמי וסוסו, הסרט בערבית והפסטיבל. לא היה ילד שלא הכיר אותי. במשפחה התייחסו אל זה ברגיל, גם לפני כן הייתי שרה בכל אירוע. הייתי הילדה ששמים אותה על השולחן ושרה יוונית, טורקית, ספרדית, בולגרית ואפילו בערבית. סבא שלי שר באופרה בבולגריה ולאבי היה קול יפה, ואני נרשמתי למקהלת צדיקוב. בגיל 10 הכרתי שם את חני, והשאר היסטוריה".
הזכייה שינתה אותך?
"קיבלתי המון אהבה עוד לפני הזכייה. כל מי שראה אותי התעלף. רואים בתמונות שהייתי ילדה יפה. היו לי תלתלי זהב וגבות וריסים שחורים, והיו קוראים לי שירלי טמפל. אבל אצלנו הבולגרים מאמינים בעין רעה, אז כשאמרו לאבא שלי 'איזה עיניים יפות יש לבת שלך', הוא השיב 'אבל האף שלה קצת ארוך' או 'יש לה רגליים קצרות' - כך שתמיד חייתי בתחושה שכל מה שעשיתי זה לא מספיק".
מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?
"לפני שנה בערך. הציעו לי 'הישרדות' ו'האח הגדול', אבל זה לא בשבילי. זה לא רק הגיל. לפני ארבע שנים היתה לי פריצת דיסק, וחצי שנה לא הלכתי. בעלי סעד אותי, ומאז אני מתחזקת את הגוף בפיזיותרפיה ובפילאטיס. אז לא רוצה אקסטרים בריאליטי, זה לא מתאים. אני כן חולמת לעשות גלגלונים עוד פעם, אני מתגרה כשאני רואה דשא, אבל אני לא יודעת איך זה ייגמר".
מתי בפעם האחרונה עשית ספורט?
"אתמול. אני עושה הליכות, ופילאטיס פעמיים בשבוע. בהתחלה לא יכולתי לעשות תרגילים מסוימים, והיום אני יכולה, אבל זה גם כי אני מאוד תחרותית. אם כואב - סימן שיש לי גב. אני לא מוותרת לעצמי. ילדתי בקיסרי שלוש פעמים, כי בנותיי היו במצב עכוז. כואב אז מתגברים".
מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?
"אני כל הזמן מבשלת ארוחות מדהימות. אני אוהבת לבשל, זו יצירה מבחינתי, ובחגים אני מבשלת עם אמא את האוכל המסורתי, קציצות פראסה וכל הממולאים של הבלקן. גם הבנות שלי ככה".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"מתי כיבסתי מדים תשאלי. לא מזמן כיבסתי מלא מדים, כי שתיים מהבנות שלי עושות מילואים. אני לבשתי מדים כשעשיתי את המופע 'להקות חוזרות' בגיל 26, ובצבא הייתי בלהקה הצבאית של פיקוד דרום, עם אבי דור, ירון חדד וחנוך רוזן. קיבלנו את התוכנית '30 שנות זמר לצה"ל' עם חיים טופול, וכשהתחלנו לעבוד על המופע, הרגשתי ילדה תמימה מהפרובינציה, שעיניה נישאו אל יאיר רוזנבלום. שם קיבלתי את הבומבה. לא קיבלתי אף סולו. יענקל'ה קלוסקי אמר, 'בואי, אני אתן לך מערכון לא נורמלי', ומשם קיבלתי מערכונים. בסופו של דבר, אהבתי את השירות מאוד".
מתי בפעם האחרונה יצאת לדייט?
"דייט עם בעלי? אולי כשהלכנו לטעימות של הקייטרינג לחתונה של שני. אבל אנחנו לא צריכים דייטים, הדייטים שלנו הם הצעידות שלנו בים. הוא מדבר פחות ממני, אבל הוא מדבר. כל אחד מספר על העניינים שלו, חושבים מה היעד לנסיעה הבאה, מדברים על הילדות, מי צריכה עזרה, החיים".
איפה הכרתם?
"התאהבתי בו ממבט ראשון. הוא היה הבן של יהושע, שהיה מנהל להקת הנוער העובד והלומד של סניף תל אביב. יום אחד אספנו את יורם בדרך להופעה שלנו בטבריה, וברגע שהוא עלה לטיולית, העיניים שלי נפערו ואמרתי 'זה יהיה בעלי'. עבדתי בזה בכל דרך אפשרית, הוא לא התייחס אלי, כבר היו לו חברות - אבל תמיד ידעתי שנתחתן. הייתי צעירה ממנו בכמה שנים, וזה צמח מידידות לקשר רומנטי. היינו מדברים הרבה, וכשנסענו לאיזשהו כנס בחו"ל, חמי לעתיד שם אותנו במטוס יחד".
מתי בפעם האחרונה שאלו אותך מה יעלה בגורל בהגרלה?
"בכל יום, כמה פעמים ביום. שואלים אותן שאלות ומקבלים אותן תשובות, תמיד בחיוך ובשמחה. יש כאלה שבטוחים שהכסף של מפעל הפיס אצלי בבית, ושאני מחליטה מי זוכה. יש כאלה שרוצים לזכות בלי לקנות כרטיס, ויש כאלה שרוצים לחלוק איתי את הזכייה, כאילו אני יודעת את המספרים מראש".
את מזוהה מאוד עם הגרלות הלוטו של מפעל הפיס. מ־1991 ועד היום זו חתיכת קשר רציני.
"מאוד. מבחינתי זו אותה התרגשות ואותו לחץ ואותו מתח. אני עדיין מרגישה את האחריות עלי, וכל דבר יכול בשנייה להפיל אותי, בגלל בעיות קשב וריכוז. אבל יש לי את הניסיון שלי והפכתי את המגרעות למעלות. בעבר, בהגרלות הראשונות, הייתי מארחת את מיטב אמני ישראל בערוץ הראשון, אבל הלך ופחת הדור וגם האולפן נהיה קטן יותר, התכווץ. היום עובדים עם ארבע מצלמות רובוטיות, בלי במאי ובלי פלור, ומשדרים את ההגרלה באינטרנט".
מתי בפעם האחרונה פגשת את חני נחמיאס וציפי שביט?
"אנחנו נפגשות רק באירועים, ומזמן לא היה אירוע שבו היינו שלושתנו. כשהופענו יחד היתה תקופה מהממת. היינו עולות לאוטו בתחילת השבוע ונסענו עם ההצגה בכל הארץ, חרשנו את ישראל לאורכה ולרוחבה. הגענו גם לארה"ב, לסין וללונדון, ובאילת היינו כל שבוע. 15 שנה עשינו את זה. התחלנו את זה בשיא הספונטניות, מכרנו הצגות עוד לפני שהיה משהו מוכן. הסוכנת ציפי מייזלר מכרה לצבא שיש הצגה גדולה, 'ספונג'ה בעיר הגדולה', בהשתתפותנו. היא סגרה אותנו בחדר הלבשה, והרמנו צ'יק צ'ק פרזנטציה של שיר ושני מערכונים, וזה עבד. רק אחר כך כתבנו את המופע".
עד שחתול שחור עבר בין חני וציפי, וזה נגמר.
"כן. אני הייתי הפינג פונג ביניהן. אבל אני היום בקשר עם שתיהן. אני גם עם בן לאדן בקשר. עם חני אני נפגשת כל הזמן, אנחנו עובדות יחד, ואנחנו מדברות בכל יום. את ציפי ראיתי לפני חודשיים בהצגה 'אמי הגנרלית'. היא הזמינה אותי ובאתי בשמחה".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"בכל פעם שאני יוצאת לעבודה, אני יוצאת לבלות. אני אוהבת את העבודה שלי, ואני עושה רק דברים שאני בוחרת ואוהבת. כמו לגלם את הסבתא בהצגת הילדים 'סבא אליעזר והגזר,' ו'דוס צ'יקיטיקאס', המופע שלי עם חני נחמיאס. זה ערב של שירים וסיפורים מהבלקן, זה אותנטי, זה החיים שלי, זה מהבטן, הילדות, זה הבוסתן הספרדי שלי, שאני חייתי אותו. אני מספרת על החוויות שלי כילדה ואנחנו שרות שירים מבית אבא".
מתי בפעם האחרונה ניקית את הבית? אני ממש מתאפקת לא לשאול מתי עשית ספונג'ה.
"תשאלי חופשי. אין לי עוזרת, ואני אוהבת ניקיון, אז אני גם עוזרת, גם אשת איש, גם אמא וגם פרפורמרית. אז אני כל הזמן מנקה, כל הזמן. אם לא קמים ומטאטאים בכל יום אז יש אבק. אצלי בבית גומרים לאכול, מפנים לכיור ומנקים. פה כולם גם מבשלים, ואם אני לא אשמור יהיה פה תוהו ובוהו".
ציינת שאת גם וגם וגם, איך עשית את זה? האימהוּת לא הפריעה לך בקריירה?
"אני אוהבת אנשים וילדים. רציתי להיות אמא בגיל 12. מצד שני, רציתי גם לעבוד. כששני היתה בת שנתיים נסעתי לגרמניה לחודש וחצי והופעתי ב'אלטה אופרה', בבית האופרה שלהם, ושני היתה אצל אמא שלי. הייתי בת 23 ולא ידעתי כלום. בגיל 25 ילדתי שוב, ועבדתי קשה. הייתי קמה בבוקר, עושה שלוש הצגות על זהירות בדרכים, הולכת להיות עם הילדות אצל אמא שלי ביפו, אוכלת, מתקלחת ויוצאת להצגה של 'הופה היי', חוזרת מההצגה, יוצאת בערב להיכל התרבות ל'ברנשים וחלומות', בחצות עולה על מונית עם להקת 'קסם' להופעה בעכו ובארבע לפנות בוקר מגיעה הביתה. איך שהייתי נשכבת במיטה ילדה היתה מתעוררת, נהיה בוקר והייתי צריכה לקום".
מתי בפעם האחרונה שינית את המראה שלך?
"זה קרה כמה פעמים. כל החיים הלכתי בקוקו אסוף, ובגיל 23 צדי צרפתי עשה לי פוני שמשייה. עד אז הייתי עם קוקו מתוח, וצדי שם לזה סוף. במילניום, שוקי זיקרי עשה לי גלח. הביאו מכונות חדשות למפעל הפיס והיתה הגרלה חשובה, אז הוא גזר לי את השיער כמו קתרין דנב ולא אהבתי את זה בכלל. גידלתי לקארה לאט, והיום אני עם התלתלים הטבעיים שלי, עם דפיוזר וג'ל".
וניתוחים פלסטיים?
"ניתוחים פלסטיים מדברים אלי. עשיתי בוטוקס, וכשאני אצטרך אני אעשה עוד. נורא חשוב לי המראה. שנים לא ידעתי שאני יפה, ועכשיו כשאני יודעת, כשזה מתחיל להתקלקל זה חשוב לי. כיוון שאני מצחיקה ושרה יפה, חשבתי שאוהבים אותי לא בגלל היופי שלי. הבנות שלי לא יודעות כמה הן יפות. רוני שלי יפה ולא מודעת, וגם שני תגיד לך שהיא לא יפה. רוב היפות לא חושבות שהן יפות, זה ברגיל שלהן. היום הדור הצעיר אולי קצת יותר מבין, בגלל הפלאפונים מתחזק להן הביטחון".
מתי בפעם הראשונה השתתפת בפסטיבל זמר?
"כשהייתי בת 10 השתתפתי בפסטיבל שירי הילדים הראשון וזכיתי. האודישן היה במלון בתל אביב. הלכתי עם סבא וסבתא, כי אצלנו לא הולכים לבד לשום מקום, ואבי טולדנו נכנס למעלית איתנו ברגע האחרון. הוא היה כוכב־על אז, והוא הסתכל עלי וקרצתי לו וחרצתי לו לשון. הוא שאל לאן אני הולכת, והחלטנו ללכת יחד, והוא התעקש לשיר איתי. זה היה נהדר, חוץ מזה שמכל הפסטיבל, הילדים בשכונה שלי זכרו שהוא הרים אותי וראו לי את התחתונים, וקיללו אותי".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו