בראש השנה הזה, בדיוק 70 שנה אחורה, ייפתח שוב המחזור המיוחד בכתב היד שכתבו לוחמי חטיבת גבעתי במלחמת השחרור בזמן שהיו בשבי המצרי ואיתו גם הזיכרונות מאותה מלחמה. השילוב של חרדת הדין עם המראות הקשים של המלחמה שבו המילים של התפילה נוכחות במציאות ומקבלות משמעות מצמררת היה בתקופה ההיא משמעותי במיוחד.
אחרי הכרזת המדינה נפתחה מלחמה קשה נגד ישראל. המצרים פנו לכיוון הקיבוץ ניצנים. היו להם טנקים, ארטילריה כבדה וגיבוי אווירי. מולם עמדו חברי הקיבוץ וקומץ לוחמים עם נשק ותחמושת דלים. 15 שעות נמשך הקרב ההירואי שבו נהרגו 33 לוחמים ונשים מהקיבוץ עד לכניעה המרה. 105 השבויים צעדו בתהלוכה מבזה לקול צהלות הערבים שחגגו את תבוסתם. בין חברי הקבוצה שהובלו למצרים היו גם לוחמי חטיבת גבעתי שבאו לסייע לתושבי הקיבוץ בקרב ונלקחו גם הם לשבי המצרי בכלא עבסייה שבקהיר.
במשך שלושה חודשים הם עברו התעללויות קשות אלא שאז ישראל איימה בתגובה לעשות זאת גם לשבויים המצריים שבישראל. כתוצאה מזה היחס השתנה מעט אבל כשהגיעו החגים לא הסכימו המצרים לספק לשבויים צורך דתי מינימאלי כמו מחזורי תפילה. מדובר היה בבעיה עבור הדתיים שבחבורה וגם המסורתיים שזכרו את התפילות מביתם שבאירופה.
אחרי מחשבה עלה לאחד מחברי הקבוצה שלמה הרצפלד רעיון: לכתוב מחזור לראש השנה מהזיכרון. השבויים ביקשו מהשובים מחברת וכל אחד מהחבורה העלה בעל פה קטע מתוך התפילה. לאחר מכן כתב הרצפלד את המחזור לפי הסדר בכתב ברור.
הקטעים היו בהתאם למצבם הקשה, כדוגמת "ונתנה תוקף" המרטיט ששיקף את תחושותיהם בימים אלו. התפילה הייתה עוצמתית. במהלך החודשים האחרים הם כתבו גם את מגילת אסתר והגדה של פסח בכתב יד מתוך הזיכרון וכך הם הצליחו לשמור את החגים גם בהיעדר בית כנסת או מחזורים מסודרים.
תשעה חדשים הם היו בשבי המצרי עד לשחרורם. שלמה הרצפלד שכתב את המחזור המיוחד נפטר והמחזור הועבר לבית ההנצחה בקיבוץ ניצנים שמספר לדורות הבאים את הסיפור המרגש של מחזור התפילה ששילב מסורת וחלוציות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
