אופק שאול: "המדינה חייבת להחזיר את אורון הביתה"

"הצבא שלנו ידוע בכל העולם כצבא שלא מפקיר פצועים בשטח, ושאם הוא רוצה הוא יכול להגיע לכל אחד, בכל נקודה על הגלובוס. זה מה שאני מצפה מהם לעשות עבור אורון. כמו שזאת חובתי להתגייס לצה"ל, כך זו חובתם של צה"ל ושל המדינה להשיב את הבנים הביתה".

בראיון בלעדי וראשון, שיתפרסם ביום שישי במוסף "שישבת", כמה ימים לפני גיוסו לצה"ל, מחליט אופק שאול לשבור שתיקה של ארבע שנים ולשתף אותנו במה שעבר עליו מאז היום שבו אחיו, סמ"ר אורון שאול, לוחם גדוד 13 בגולני, נפל בידי חמאס במהלך מבצע צוק איתן.

"כשהודיעו לנו שאורון נהרג, הרגשתי שנגמרו לי החיים. רצתי לחדר שלי ובכיתי בלי הפסקה.

כשההורים שלי ביקשו לראות את אורון כדי לוודא שבאמת מדובר בו, הנציגים שהיו אצלנו בבית התחילו להתבלבל ואמרו שאין זיהוי. לא הבנתי איך הם באים לבשר לנו שאורון מת כשאין זיהוי שלו. זה מאוד הכעיס אותי, אבל גם נתן לי תקווה שאורון עדיין חי".

על ההחלטה שלו להתגייס הוא אומר: "אמא העדיפה שאלך ללמוד ואתחיל את החיים שלי. ארבע השנים האלו שאנחנו מחכים שהמדינה תחזיר אותו הביתה שברו לה את הלב וגרמו לה לאבד אמון במערכת. העובדה שאורון יצא כחייל של מדינת ישראל ולא חזר, כי המדינה פועלת מתוך אינטרסים ולא מגיעה להסדר עם חמאס על מנת להחזיר אותו, בלתי נתפסת בעיניי.

"אבל כל החיים שלי חונכתי על אהבת הארץ, על הצורך להתגייס לצבא ולהיות שותף בשמירה על המדינה שבה אני חי. כולם במשפחה היו קרביים. אבירם אחי שירת בגבעתי, ואורון בגולני. היה לי ברור וטבעי שגם אני אלך בדרך שלהם. בנסיבות רגילות סביר להניח שהייתי מתגייס לצנחנים, רק כדי שאוכל לצאת הביתה עם כומתה אדומה ולעצבן את אורון ואבירם. אבל בגלל הבקשה של אמא החלטתי להיות מדריך כושר גופני".

ביום ראשון השבוע, ערב גיוסו לצה"ל, הצטרף אופק לאמו ולאחיו ולמשפחת גולדין בפגישה עם ראש הממשלה נתניהו. "יצאנו מהפגישה מאוד מאוכזבים. חשבתי שאחרי ארבע שנים יהיה לו משהו אמיתי וקונקרטי להגיד לנו.

שהוא לפחות יראה לנו שהם עושים מאמצים עצומים להחזיר את הבנים הביתה. אבל זה לא ככה. לצערי, אני חושב שנושא החזרת השבויים כרגע לא נמצא על הפרק. המדינה תחזיר אותם בסופו של דבר בעסקת שבויים, אבל רק כשהיא תרגיש שהיא משיגה משהו בתמורה, וכרגע, לצערי, זה לא ממש על הפרק".

הראיון המלא - ביום שישי במוסף "שישבת"