"לצוד את דאעש": מי שמודח לא חוזר

הקרבות בעיראק ובסוריה שמנהל דאעש תוך שהוא מותיר אחריו הרס, מוות ואלפי פליטים שברחו מביתם, הפכו למראות שכיחים במהדורות החדשות, עד שנדמה שהעולם נשאר אדיש אליהם. ארה"ב אמנם לא מתערבת בסכסוך המתנהל בסוריה ועיראק, אבל יש אמריקנים שלא נשארים אדישים לנעשה שם ועל דעת עצמם מגיעים לאזורי הלחימה ומצטרפים לכוחות. "לצוד את דאעש" של ערוץ ההיסטוריה מתעד כמה לוחמים כאלה שנמצאים בחזיתות השונות בסוג של דוקו-ריאליטי, אבל כזה שבניגוד ל"הישרדות", מי שמודח לאי המתים לא חוזר.

הפרק הראשון מתחקה אחר כמה לוחמים מערביים שהצטרפו למיליציה הכורדית. פי ג'יי בן ‭ 29‬ ששירת בצבא האמריקני באפגניסטן מספר שביקש להצטרף לכוחות ההתנגדות בגלל תחושת האחווה שקיימת בקרב הלוחמים ובגלל ההזדמנות לשנות. מבחינתו הוא מייצג  את אמריקה כולה. אי אפשר להגיע לאזורי הלחימה בצורה ישירה. הם מגיעים לעיראק ושם יוצרים קשר עם מבריחי גבול, שלוקחים אותם בדרכים עקלקלות, חוצים איתם את החידקל לצד הסורי ומגיעים ל"אקדמיה" - שם יעברו הכשרה של חודש בתורות לחימה.

נוסף עליו אנחנו מכירים במהלך הפרק את ג'רמייה, נורבגיה, פיט ודרק, לכל אחד מהם יש סיפור אישי מרתק, אך נדמה שלכולם מחנה משותף אחד: אף אחד מהם לא הצליח לבנות לעצמו חיים עם עבודה מסודרת או תא משפחתי מורחב אחרי השירות הצבאי. חלקם מצאו את עצמם באלכוהול ובסמים, ונדמה שהמקום הכי בטוח בשבילם הוא המקום הכי מסוכן. אבסורד אבל זאת המציאות.

המקום הכי בטוח בשבילם הוא המקום הכי מסוכן // צילום מסך, "לצוד את דאעש"

הלוחמים האמריקנים שמתראיינים לדוקו הזה מדברים כל הזמן במונחים של טוב ורע, ונדמה שבאופן די ילדותי ההתייחסות שלהם לכל הסיטואציות שאליהם הם נקלעים היא כאילו שהם חלק מסרט  אקשן של גיבורי-על - קפטן אמריקה נגד דאעש. כך למשל פי ג'יי ולוחם נוסף הולכים ברחובות נטושים מול ההריסות והוא אומר שזה כמו בסצנה של "מקס הזועם" - "העיקר הריגוש, זה עדיין יותר אטרקטיבי ממשרה בארה"ב. כאן אתה קובע את החוקים".

המראות בדוקו הזה לא קלים לצפייה. פיט בן 27 הוא חובש מתנדב ("בארה"ב אני פרמדיק, במוסול אני רופא") שעומד בראש צוות תמיכה במוסול. הוא וצוותו מצטרפים ללוחמים בקו הראשון מול דאעש. הם מקבלים פצועים כשכדורים שורקים להם ליד הראש ונדרשים לתת טיפול ראשוני מציל חיים כשהאמצעים שלהם מוגבלים מאד. מעל לכל שולט הכאוס. בערבוביה שאי אפשר להסביר אפשר לראות בפריים אחד חיילים במדים, אזרחים עם כלי נשק, נהרות של  פליטים, ילדים ותינוקות.

הדוקו הזה הוא מצלמה פתוחה בלי פילטרים ובלי מראיין שמוביל את השיחה. במידה מסוימת, בדומה לכאוס המתחולל בסביבה אין מישהו שמכוון את המצולמים אלא פשוט נותן להם לדבר בצורה  פתוחה, וזה מוביל לסצנות חזקות.

למה הם עושים את זה? // צילום מסך, "לצוד את דאעש"

השאלה המטרידה את הצופה לאורך כל הצפייה בפרק היא: למה הם עושים את זה? למה לעזוב חיים שקטים ובטוחים ולהגיע לאזור לחימה בהתנדבות, בלי שום ערובה שתראה את המחר, בלי שכר, בלי להילחם על הבית שלך.

עבור ג'רמייה שחלה בסרטן ועבר טיפולי הקרנות כואבים התשובה ברורה: הוא מעדיף למות בקרב ולא לעבור שוב הקרנות. פי ג'יי מודה ש"אחרי שאתה מתנסה בלחימה את מקבל שטף של אדרנלין ששום דבר אחר לא נותן לך. אני מכור כנראה".

"לצוד את דאעש" מציעה זווית מעניינת מקו ראשון ללחימה, לאכזריות ולבנליות של הרוע. שווה לעקוב אחר הפרקים הבאים.

"לצוד את דאעש", ערוץ ההיסטוריה, חמישי 23:15, וב-‭ HOT VOD

• מצעד עשרת השירים המושמעים של השנה

 • גל גדות ברשימת השחקניות הרווחיות ביותר

 • למה אנחנו אוהבים את "אתגר הנינג'ה"?

 • זה מה שחסר ל"אימה במצולות"

 • קניה ווסט מציג: פורנו חינם וסקס עם הקרדשיאנס

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של "ישראל היום"

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו