אתמול לפני 96 שנים נרצח על רקע פוליטי, במהלך מלחמת האזרחים באירלנד, מייקל קולינס (1890-1922), לוחם חופש, מנהיג לאומי ומראשי תנועת "שיין פיין", הנחשב לאחד מאבות האומה האירית.
קולינס נולד במחוז קורק בדרום אירלנד, ובילדותו ספג חינוך פטריוטי. בגיל 19 הצטרף ל"ארגון האחווה האירית". ב־1916 השתתף במרידת "חג הפסחא", שדוכאה על ידי הבריטים, והתבלט בכישוריו כמנהיג וכתחבולן.
בהמשך הצטרף לתנועת "השיין פיין", שהכריזה ב־1919 על הקמת רפובליקה עצמאית והביאה לפרוץ מלחמת העצמאות כנגד הבריטים. בזמן המלחמה התמנה לשר האוצר, מפקד מודיעין הנגד של הצבא האירי הרפובליקני ולקראת סוף המלחמה מונה להיות מפקד העליון של הצבא האירי הרפובליקני (IRA).
האזינו לשיר המוקדש לזכרו של מייקל קולינס
קולינס התנגד לניסיון להילחם כצבא גלוי נגד כוחות הצבא הבריטיים והעדיף לוחמת גרילה. כמפקד יחידת מודיעין הנגד הוא הוביל מערכה מבריקה של חיסול אנשי המודיעין הבריטיים ובכך "עיוור" את הבריטים למצבו החמור של הצבא האירי הרפובליקני במהלך המלחמה. קולינס הגבוה והנאה זכה לכינוי "הבחור הגדול". הוא ניצל את העובדה שהמודיעין הבריטי מעולם לא הצליח להשיג תמונה שלו ונהג להסתובב בדבלין הכבושה על אופניו ממש מתחת לאפם של כוחות הצבא הבריטי.
מייקל קולינס על אופניו בדבלין במהלך המרד // צילום: ויקיפדיה
ב־1921 חתם עם בריטניה על הסכם שהעניק לאירלנד עצמאות על חלק משטחי האי. ההסכם עורר התנגדות והצית מלחמת אזרחים, שבמהלכה נרצח במארב.
יצחק שמיר, לימים ראש הממשלה, הושפע מאישיותו ומפועלו של קולינס כלוחם מחתרת, ובהשראתו בחר ב"מיכאל" ככינויו המחתרתי. קולינס אף היה המפקד שגייס לשורות הצבא האירי הרפובליקני את רוברט בריסקו, יהודי ציוני נלהב, שסייע בהכשרת לוחמי האצ"ל, ונבחר לימים לפרלמנט האירי ואף לתפקיד ראש העיר של בירתה דבלין.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
