כדור הרגעה

הסכם הרגיעה בין ישראל לחמאס, שעל פי כל הסימנים יגיע בקרוב לאישור הקבינט, קשה לעיכול. יתרונותיו הם כמובן השגת שקט, לפחות בטווח הקצר ואולי הבינוני, ומדובר במצרך נדיר באזור. תושבי עוטף עזה מייחלים לו, ואחרי קיץ בוער מגיע להם להגיע לישורת האחרונה שלפני חגי תשרי באווירה קרירה ורגועה יותר. בלי טילים. בלי בלונים ועפיפונים. 

ההערכה של רה"מ, שר הביטחון ורוב שרי הקבינט הינה כי השגת שקט ברצועה עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי, במיוחד לאור החזית העיקשת בצפון, שבה הסכמי רגיעה או הסכמים בכלל לא עומדים על הפרק. אבל יש גם מי שסבורים כי ההסכם המסתמן - שקרוב מתמיד נוכח הדיווח על ביקור בכיר מצרי בתל אביב אתמול - הינו פגום, בראש ובראשונה מבחינה מוסרית. אמנם מדובר בשקט, הם טוענים, אבל שקט שלפני הסערה. חמאס יתחמש וימשיך לחפור מנהרות. 

בכלל, שקט שיכול להיות מופר בכל רגע רק כי מישהו בצד השני החליט שהגיע הזמן להרעיש קצת, הוא לא באמת שקט. בינתיים אפשר אמנם לנהל חיי שגרה ואולי אפילו לישון כמו שצריך בלילה, אבל הדריכות לא תיעלם. כל רעש לא מוסבר ייחשד כחפירת מנהרה חמאסית תת־קרקעית, יקפיץ כאילו מדובר בטנק שירה או בטיל ששוגר. לגזור על תושבי הדרום ללכת לישון בחודשים או בשנים הבאות עם עין אחת פקוחה, יהיה לא הוגן. אמנם שקט אמיתי כמו בקנדה או בניו זילנד לא יהיה פה, אבל מגיע להם להיות רגועים לפחות כמו בתל אביב או בירושלים. 

האלטרנטיבה של הכרעת חמאס נמצאת גם היא על השולחן, אם כי ככל הנראה לא בהקשר של סבב הלחימה האחרון. נפתלי בנט הציג תוכנית כזו לפני חודשיים לנתניהו ולאחר מכן גם לשרי הקבינט. לא מדובר בכיבוש מחדש של רצועת עזה ואפילו לא בכניסה קרקעית. זו תוכנית שקשה לומר שלא תגבה מחיר בצד הישראלי, אבל כן עשויה לגרום לחמאס להניף דגל לבן. להתחנן לשקט. ואחרי שיתחנן אכן יקבל אותו. אבל באופן מותנה ולא בצורה של הסכם, כפי שלישראל אין הסכם עם איראן בגזרת הצפון. ההסכמים מגבילים. מלחמת לבנון השנייה הסתיימה בהסכם עם חיזבאללה, ומאז ארגון הטרור הצפוני התחזק והתחמש פי כמה. עם איראן אין הסכם ולכן ישראל פועלת בחופשיות בכל רחבי סוריה ומונעת התחמשות והתבססות. 

ולכן מתכוון בנט להצביע נגד ההסכם בקבינט. מבחינתו הפסקת האש היא אור ירוק לחמאס להתחמש באין מפריע. ליברמן, שתקף בחריפות את בנט על התנהלותו ואמר כי הוא עושה פוליטיקה על חשבון הקבינט והמצב הביטחוני, ודאי מבין יותר מכולם את הסיטואציה. אין כמעט יום מאז נכנס לתפקידו שלא מזכירים לליברמן את הכרזתו על חיסול הנייה בתוך 48 שעות. 

 

לא התקפלתי

אבל תפקודו של ליברמן במשרד הביטחון היה ידוע מראש. בכל תפקידיו המיניסטריאליים ניחן ביכולת המרשימה לא לצאת לעולם נגד הדרג המקצועי במשרד. ערב כניסתו למשרד החוץ ב־2009 הבטיח לבטל את מורשת אוסלו ולהילחם בהדלפות. שש שנים אחרי כן עזב את המשרד כשההדלפות נמשכות ומורשת אוסלו והחתירה להסכמים מדיניים עדיין איתנו. בכל שש השנים שבהן הוא בתפקיד לא נרשם אף לא עימות אחד בין השר הממונה לדרג המקצועי בו, הנשלט באופן כמעט מוחלט בידי אנשים בעלי אג'נדה מדינית הפוכה לחלוטין מהמחנה שאותו הוא מתיימר לייצג.

כך גם בכניסתו למשרד הביטחון. קל להתגולל על ליברמן על התבטאויותיו לטיפול בחמאס והפער המדהים בין המילים למעשים, אבל להגנתו יוכל לטעון שאלה אמירות שכבר התיישנו והעלו אבק. עם זאת, שבועות בודדים לפני שנכנס ללשכתו החדשה במרומי הקריה, עוד ניהל מאבק תקשורתי אגרסיבי בעד אלאור אזריה, שהתאדה לחלוטין ביום שבו התמנה לתפקיד. גם פה הרקע היה חוסר הרצון הבולט להתנגד לעמדת הדרג המקצועי במשרד. בניגוד לכמה שרים אחרים, ליברמן לא בא לנהל ולנווט, אלא יותר כדי לאשר את ההתנהלות הקיימת. כמו חותמת גומי עם ארשת בכירה. 

לליברמן יש גרסה שונה לחלוטין: שר הביטחון רואה במדיניותו הנוכחית לא כזו הסותרת את דבריו אלא כזו המגשימה בדרך אחרת את אותו הפתרון בדיוק. היעד שלו הוא עדיין הפלת שלטון חמאס אבל לא על ידי הורדת הראש, שכנראה יצמח מהר מאוד מחדש, אלא על ידי התקוממות עממית נגד השלטון ברצועה. מבחינתו "שקט יענה בשקט" היא לא סיסמה אלא העברת מסר לצד השני. מעל הראש של המנהיגים.

ליברמן אומר שגם הפגיעה בחמאס עצמו לא הופסקה. לדבריו, "במקום הנייה אחד, הורדנו מאתיים מחבלים מאז שנכנסתי לתפקיד". 

אם המצב בדרום יירגע, יקטן גם הסיכוי שנושא רצועת עזה יהיה חלק ממערכת הבחירות הבאה. נתניהו ניצח בחירות אחרי צוק איתן - מבצע צבאי שהצלחתו שנויה במחלוקת - אולי כי בסיפור הביטחוני אין לו ממש מתחרים. לכן, גם הסכם פרובלמטי עם חמאס כעת לא יועצם על ידי יריביו הפוליטיים, בראש ובראשונה כי סדר יום ביטחוני כלשהו משרת דווקא אותו. גם ההצהרות הלוחמניות יחסית של ראשי מחנה השמאל, אפילו שיש בהן צדק, כמעט לא נשמעות בשל חוסר האמון כלפי אומרם. לכן נוצרה מציאות הפוכה: לאבי גבאי טרם ניתנה ההזדמנות לטפל ברצועת עזה אבל לא מאמינים לו שהוא באמת יכול. לנתניהו ניתנו כבר כמה הזדמנויות שאותן החמיץ - ועדיין הוא נחשב היחיד שיכול לעשות זאת. 

בהכרזתו כי בשבועות הקרובים ייקבע אם הולכים לחוק גיוס או לבחירות ניסה נתניהו לקצור כמה הישגים במשפט אחד - בראש ובראשונה הרגעת השטח. אם היתה הערכה שרה"מ להוט לבחירות, באה הצהרתו בפני ראשי מפלגות הקואליציה להבהיר כי זה ממש לא הכיוון מבחינתו. למרות הקמפיין של כחלון. למרות הפרשנויות בתקשורת. 

הדבר השני שביקש נתניהו להפריך זאת ההערכה כי אחרי הבחירות בכוונתו להרכיב קואליציה בהרכב שונה - בלי חרדים ועם יאיר לפיד. אילו היתה לו כוונה כזאת היה מוותר על חברותו של יעקב ליצמן בקואליציה, מעביר עם לפיד את חוק הגיוס ומבטיח את סיום כהונתו בנובמבר 2019. ש"ס ודגל התורה היו נשארות איתו, ולאחר מכן היה זורק אותן לקראת הרכבת הממשלה הבאה. אבל נתניהו לא מוכן לוותר על ליצמן. הוא לא זקוק לו בקואליציה הזאת, אלא בקואליציה הבאה.

 

עדיין שואף להוריד את החמאס. ליברמן (במרכז) // צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני

 

רה"מ שומר על גוש הימין מכל משמר, אפילו על חשבון מספר המנדטים של הליכוד, כדי להבטיח את שלטונו בפעם הבאה. הקואליציה הנוכחית, כלומר מפלגות הימין, חרדים וכולנו, הן תעודת הביטוח להרכבת ממשלה אחרי בחירות 2019. בדבריו השבוע, על כך שיעביר חוק גיוס רק בהסכמת כלל השותפים ולא על בסיס תמיכה חיצונית של יש עתיד, העביר נתניהו גם את המסר הזה. 

עניין נוסף שחידד נתניהו בדבריו לאוזני שותפיו, הוא שאין לו כוונה להפוך את נושא הגיוס למרכיב מרכזי במערכת הבחירות הקרובה. לכן הוא לא מוכן לפתוח את מושב החורף עם סימני שאלה ועם נכונות מצידו לוותר לחרדים כשלא הכל סגור ותפור מראש. אם אין הסכמות עוד לפני שובה של הכנסת מהפגרה - אין חוק ואין התחלה של חוק. יש בחירות. 

 

חטא הדעה האישית

דבריו מעוררי המחלוקת של האלוף יאיר גולן עומדים בקנה אחד עם גבולות חופש הביטוי. לא רק של אדם מן היישוב, אלא גם של אלוף בצה"ל. נכון שהיה עדיף שקצינים, במיוחד בדרג הבכיר ביותר, יימנעו עד כמה שניתן מלחוות דעה על נושאים שאינם עוסקים ישירות בתפקידם ובשליחותם, אולם התביעה לעריפת ראשים מופרכת. אף אחד לא היה צריך לפטר את גולן ולא להעיר לו, הוא לא עבר שום גבול.

אין לזה קשר לשאלת קידומו לתפקיד הרמטכ"ל העומדת כעת על הפרק. גולן לא יכול להתמנות לרמטכ"ל - בראש ובראשונה בשל הצורך בשמירה על מוסד הרמטכ"לות נקי מכל רבב וחף מהתבטאויות פוליטיות. כפי שצריך לעמוד על זכותו של גולן להתבטא, כך צריך לעמוד בתוקף על הצורך לשמור על טוהר התפקיד של החייל מספר אחת. האמירה של גולן לא מותירה ספק באשר להשתייכותו למחנה פוליטי. אולי אפילו לקצה קיצוני של אותו מחנה. יש לאפשר לו להשתחרר בכבוד ולהמשיך לומר את דעותיו בריש גלי ללא המגבלות המצופות מלובשי מדים. 

זה לא מקרי שגולן נהנה מתמיכתם של אבי גבאי, ציפי לבני ותמר זנדברג. גם אם התבטאות כפי שהשמיע על אותם "תהליכים שמתרחשים בישראל" אינה מסוג ההתבטאויות שהם משמיעים, אין זה אומר שהם לא חשים הזדהות עם לב הטענה. הרי גם הם מתריעים בשער כבר שנים על אובדן הדמוקרטיה ועריצות שלטון הימין. גם העיתונאי פעיל השמאל הקיצוני שנחקר בכניסה לנתב"ג השבוע הוא מבחינתם סממן לניצני הפאשיזם המבצבצים מאז שלטון נתניהו.

התחושה החזקה שלהם - שחוקרי השב"כ פעלו על פי הוראה ישירה, או לכל הפחות על פי רוח המפקד המנשבת בעוצמה מארמונו של השליט - בלתי ניתנת לערעור. גולן, מבחינתם, הוא הגנרל אמיץ הלב שהעז לבטא את האמת המרה בלי מורא וחשש, על אף תלותו במקבלי ההחלטות שיכריעו על המשך קידומו. הם צודקים. גולן אכן בצד שלהם. דעותיו כדעותיהם. אבל רמטכ"ל לא יכול להיות של חצי עם. או של חצי צה"ל. אם יתמנה, כל החלטה שלו תיחשד כמונעת משיקולים פוליטיים ולאו דווקא מקצועיים. בדיוק כמו התבטאותו. זה מקום שאסור לצה"ל להיות בו. 

 

הבשורה מירושלים

מטה הבחירות של משה ליאון ספג מכה לא פשוטה עם פרסום סקר ערוץ 2 שהראה שהקרב על ראשות עיריית ירושלים מתנהל בין שלושה שאינם הוא: יוסי דייטש - המועמד החרדי, עופר ברקוביץ' - שאינו דתי, וזאב אלקין - חובש הכיפה הסרוגה. אבל ליאון לא מתכוון לפרוש. דייטש עוד יכול לפרוש ולשנות לגמרי את התמונה. 

הנציגים החרדים נוטים לתמוך בליאון אם דייטש נעלם מהזירה. האחרון, מצידו, מעודד מאוד מהסקר שמציב אותו עוד לפני הכרזתו בעמדת זינוק נדירה מבחינת מועמד חרדי. המסר שהוא מעביר בימים שאחרי הסקר הוא - אני היחיד שיכול לנצח בסיבוב הראשון. אבל בשביל זה הוא צריך את תמיכת כלל המגזרים החרדיים בעיר. זו מטרה שכרגע נראית קשה להשגה.

בינתיים מי שעוקב בעניין רב אחרי הבחירות בירושלים הוא יאיר לפיד. בחירת ראש עיר חרדי תעניק לקמפיין שלו לכנסת רוח גבית עצומה. המרכיב החסר לשוב לסדר היום הלאומי ביום שאחרי חוק הגיוס. ככל שהנהירה של הציבור החרדי בירושלים לקלפיות תהיה גדולה יותר, כך, הוא מקווה, תהיה הנהירה לקלפיות בתל אביב ושל מעמד הביניים בכלל רבה יותר בבחירות הכלליות של 2019. דייטש, שמככב היום בקמפיין הבחירות של עצמו, עשוי למצוא את עצמו מככב גם בקמפיין הבחירות של יש עתיד בהמשך. 

אבל גם ניצחונו של ברקוביץ' עשוי לשמש קלף רציני עבור לפיד. בין השניים מתקיימים יחסים פוריים למדי, עם חיבה והערכה הדדית. זה אמנם מוקדם ובוודאי לא משרת את המועמד לראשות עיריית ירושלים כעת, אולם לא מן הנמנע שהדיבור ביניהם יבשיל להצטרפות מלאה של ברקוביץ' אחרי הבחירות ליש עתיד, כראש עיריית ירושלים, הישג אדיר מבחינת לפיד לקראת הבחירות לכנסת. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו