נחשפה מצבת קבורת אמו של ש"י עגנון

בעוד מקום מצבת אביו היה ידוע – בית הקברות של בוצ'אץ שבאוקראינה – הרי שמקום מצבתה של אמו של ש"י עגנון, אסתר צָ'צְ'קֶס (לבית פַארב) שגם על אודותיה לקו הפרטים הביוגרפיים בחסר, הייתה עד כה לא ידועה. כעת גילתה משלחת של חוקרים וסטודנטים את המצבה באותו שטח קבורה של האב, כמה עשרות מטרים ממנו.

מסיבות שאינן ברורות נקבר האב בשורת הלוויים, מרחק של כמה עשרות מטרים מקבר אשתו, שנפטרה ארבע שנים לפניו ונטמנה בצד הדרומי-מזרחי של בית הקברות. 

הגילוי עלה במהלך נסיעה של משלחת המחקר, שכללה עשרה סטודנטים מהמכללה האקדמית הרצוג ועמותת יהדות גליציה ובוקובינה, בראשות ההיסטוריון ד"ר איליה לוריא וחוקר האומנות היהודית ד"ר בוריס חיימוביץ. חברי המשלחת אף תיעדו וניקו את המצבות הרבות הפזורות במקום.

מהכתוב על המצבה עולה כי אסתר נולדה ב-1866 ומתה בגיל 43 – ככל הנראה ממחלת לב. שמה הוענק לה משום שנולדה בתענית אסתר.

למרות ההנחה הרווחת לגבי חוסר-המידע עליה, אמו של עגנון הופיעה בהרבה מכתביו. מותה בטרם עת השפיע עליו מהותית, כולל גם העובדה כי הוא לא יכול היה לפקוד את קברה.

מנקים את חלקת הקבר // צילום: בוריס חיימוביץ'

בבלוג 'עונג שבת' של פרופ' דוד אסף מאוניברסיטת תל אביב, מתוארים כמה מהמקומות שבהם אוזכרה אמו של עגנון ביצירותיו. כך, למשל, החוקר והביבליוגרף אברהם יערי כתב כי היא "היתה אישה עדינה, ענוגה וחולנית, ובקיאה בשילר. אותה מתאר עגנון במקצת בסיפוריו 'צפורי', 'המטפחת', היא שעמדה לפניו כשתיאר את איידילי ב'הנדח' ולאה ב'בדמי ימיה', ובכלל כל הנשים העדינות בסיפוריו. (מתוך: 'ש"י עגנון, כ"ה שנה לעלייתו וליצירתו', בספר השנה של ארץ ישראל לשנת תרצ"ד).

בנוסף, בדברים שנשא בשנת 1938, ביום הולדתו ה-50, אמר עגנון: "על אמי מורתי אסתר בת רבי יהודה הכהן פארב לא אתעכב כאן. בסיפורים רבים וחיבורים העליתי את זכרונה. בדמי ימיה מתה עלי אמי, כבת ארבעים שנים היתה במותה, ועדין אור נשמתה מאיר לפני במיתתה כבחייה. ואם אלף אמהות טובות אצייר – מעשיה הטובים יאירו עליהן מאורה".

צילום: בוריס חיימוביץ'

בספרו 'אורח נטה ללון' (1939) תיאר עגנון את בית הקברות הזה שבו קבורים הוריו (עלילת הרומן החלה נטווית בעקבות ביקור שערך בבוצ'אץ' בקיץ 1930 ובו פקד, בין השאר, גם את קברות הוריו).

עגנון, הבן הבכור של משפחת צָ'צְ'קֶס, עזב את בוצ'אץ' סופית ב-1908 והגיע לארץ ישראל. כשנפטרה אמו, ב-2 באפריל 1909, הוא כבר גר ביפו ולא היה יכול לחזור ללווייתה. עגנון שב לבוצ'אץ' רק בקיץ של שנת 1913, כאשר גר בברלין שאליה הגיע שנה קודם לכן. זאת, בביקור קצר שערך ובו סעד את אביו החולה ששכב על ערש דווי. זמן קצר אחרי ששב הבן לביתו, האב נפטר.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו