אחרי 70 שנה

רבבות הריעו לצה"ל במצעד הצבאי הראשון

השבוע לפני 70 שנים, במהלך ההפוגה השנייה בקרבות מלחמת העצמאות, צעד ברחובות תל אביב מצעד צה"ל הראשון, שהחל מסורת של מצעדי צבא שנמשכה לא פחות מ־25 שנים - עד 1973.

המצעד נערך ב־27 ביולי 1948, ימים ספורים אחרי תחילת ההפוגה השנייה, והוא השתלב היטב בתחושת השמחה והביטחון שהחלה לשרור בקרב התושבים, בעקבות ההצלחות שנחל צה"ל ברוב הקרבות שהתרחשו בעשרת הימים שלפני כניסת ההפוגה לתוקף.

מועד המצעד לא נקבע במקרה, שכן התאריך העברי ביום המצעד, כ' בתמוז, היה יום מותו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, והוא צוין ביישוב במשך עשרות שנים מאז מותו ב־1904. המצעד אורגן במהירות על ידי מחלקת התרבות (מחת"ר) של צה"ל, ובמחנות הצבא של היחידות המשתתפות נערכו אימונים מזורזים לאורך שבועיים.

בשעה חמש אחר הצהריים יצא המצעד מכיכר המושבות בתל אביב, ומשם צעדו המשתתפים לאורך רחוב אלנבי. כשחלפו על פני קולנוע מוגרבי, פנו ימינה לרחוב בן־יהודה והלכו לכל אורכו - עד אצטדיון המכביה בשפך הירקון, שם נערך הטקס המרכזי.

את המצעד הובילה יחידת דגלנים מלוּוה בתזמורת צבאית (אחת משלוש התזמורות שהשתתפו במצעד, לצד תזמורת המשטרה ותזמורת מכבי האש). אחריהן צעדו בסך חיילי גדוד מובילי הפרדות, רכובים על הבהמות, ובעקבותיהם הלכו נציגים של כל היחידות והחטיבות שהיו בזמנו בצה"ל, כולל טנקים ותותחים. את המצעד חתמה תצוגת ראווה של שריוניות שנלקחו מצבאות ערב כשלל בקרבות.

כבר בשעות הלילה החלו להתאסף ברחובות אלפים מתושבי תל אביב, שהקדימו לתפוס מקום צפייה לאורך המסלול במצעד ההיסטורי. אליהם הצטרפו המונים שהגיעו מכל רחבי הארץ. דגלי הלאום הונפו מעל הבתים והמרפסות, ותחושות של שמחה וגאווה גדולה הציפו את כל המשתתפים באירוע המרגש.

היתה זאת הפעם הראשונה שבה הוצגו בפני הציבור דרגות צה"ל, שפיארו את מדי החיילים הצועדים. הללו התקבלו בשאגות ובתשואות על ידי ההמונים, שצבאו על המדרכות, המרפסות וגגות הבניינים שלאורך המסלול. בערך במחצית הדרך מכיכר המושבות לאצטדיון המכביה, בצומת הרחובות בן־יהודה ואידלסון, הוקמה במת כבוד, שעליה עמדו מפקדי צה"ל והצדיעו לחיילים הצועדים. רבים מהנוכחים מחו דמעה למראה חיילי הצבא העברי הגאים.

בטקס המרכזי באצטדיון המכביה נעמדו כל חיילי המצעד בסדר מופתי מול הבמה, שעליה ניצב ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, עם הרמטכ"ל, רב־אלוף יעקב דורי, מלווים בכל שרי הממשלה. בן־גוריון נשא נאום ארוך, ובמהלכו חלף מעל האצטדיון מטס חגיגי של מטוסי חיל האוויר.

העיתון "דבר" כתב למחרת יום המצעד ש"המפגן הצבאי היה התהלוכה הצבאית הראשונה מאז גלוֹת ישראל מארצו לפני כאלפיים שנה, והראשונה במדינת ישראל החדשה".

דוד בן־גוריון קבע שיום המצעד, כ' בתמוז, ייקרא מעתה "יום הצבא", והוא נחגג כעבור שנה בסדרה של אירועים בצה"ל, במצעדים צבאיים במקומות שונים ברחבי הארץ, במסדרים ובקבלות פנים חגיגיות ביחידות ובטקסי חלוקת אותות גבורה. עם זאת, כעבור שנה נוספת בוטל יום חג זה, ותכניו שולבו בכלל יום העצמאות.

מגן דוד או כוכבי זהב? מחפשים דגל למדינה

ב־28 ביולי 1948 התכנסה לראשונה "ועדת הסמל והדגל", שהוקמה במצוות הממשלה הזמנית כדי ליצוק בחיי המדינה סמלים שיחברו את זהותה עם ערכיה ומורשתה.

כל הזרמים הפוליטיים שפעלו בארץ דרשו לשלב נציג מטעמם בוועדה - שבראשה הועמדה בבה אידלסון, ממייסדות תנועת הפועלות בארץ ישראל (ולימים חברת כנסת וסגנית יו"ר הכנסת מטעם מפא"י).

הנושא שהועלה לדיון בישיבה הראשונה של הוועדה היה קביעת דגל המדינה, וחברים בוועדה ציטטו מספרו של הרצל "אלטנוילנד", שפורסם ב־1902: "בשעה שרוצים להנהיג אנשים רבים - מן ההכרח הוא להניף דגל מעל לראשיהם". כמה הצעות הועלו בישיבה, אחת מהן עסקה ב"דגל שבעת הכוכבים", שאותו הציע הרצל עצמו בספרו. מדובר בדגל עם רקע לבן המסמל טוהר, ובמרכזו שבעה כוכבי זהב, שעליהם ציין הרצל שהם "שבע שעות הזהב של יום העבודה, שכן בסימן העבודה הולכים היהודים אל הארץ החדשה".

מנגד, רוב חברי הוועדה צידדו בבחירת דגל התנועה הציונית כדגל המדינה. עיצובו של דגל זה הוצג על ידי הסופר היהודי אוגוסט פרנקל בשירו "צבעי ארץ יהודה", שנכתב באוסטריה ב־1864. הדגל נראה בציבור לראשונה שני עשורים אחר כך, ב־1884, במהלך מסיבה שנערכה לכבוד יום הולדתו ה־100 של הנדבן היהודי הידוע משה מונטיפיורי. במסיבה הוצגה יריעת בד לבנה ועליה פסי תכלת המדמים את צבעי הטלית, עם מגן דוד במרכז - סמל שהיה בשימוש נפוץ בפריטי קדושה ואמנות יהודיים.

אגב, הסוגיה היכן נחשף הדגל לראשונה בפני הציבור הרחב יצרה עימות חריף בין המושבות ראשון לציון ונס ציונה. ב־1885 הונף הדגל בחגיגות השנה השלישית לייסוד ראשון לציון, בידי בן המושבה ישראל בלקינד, ממקימי תנועת ביל"ו. ואולם, אנשי נס ציונה הסמוכה טוענים בתוקף, עד עצם היום הזה, שלהם שמורה זכות הראשונים.

כך או כך, דגל המגן דוד אומץ כעבור 12 שנים, ב־1897, כסמלה של התנועה הציונית במהלך הקונגרס הציוני הראשון שנערך בבזל, שווייץ, וכשהוצע בפני אנשי ועדת הדגל והסמל בישראל, הוא גבר בקלות על ההצעות האחרות ונקבע כדגלה הרשמי של המדינה.

דגל ישראל ששימש את מעפילי האונייה "אקסודוס" // באדיבות קדם מכירות פומביות

מחסור בעובדים ובירקות: הייצור החקלאי נפגע מהמלחמה

"אנו עומדים בפני משבר חמור בייצור המזון בישראל, בשל הקשיים שנגרמים למשק החקלאי בעקבות המלחמה", כך הזהיר השבוע לפני 70 שנים מר ז' וורקינסקי, מנהל תנובה, במסיבת עיתונאים דחופה שכונסה בתל אביב. הוא הוסיף ש"אם המשקים לא יקבלו באופן מיידי סיוע בכוח אדם, נוסף על עזרה כספית - אנו נמצא את עצמנו במהרה בפני שוקת שבורה".

על פי סיכום נתוני הייצור החקלאי בחודש יוני שחלף, נרשמה ירידה משמעותית ביכולת האספקה של תוצרת הסקטור החקלאי, עד לחשש ממשי לאספקת ירקות בחודשים הבאים, נוסף על הירידה הצפויה באספקת ענף הלול.

בענף הבקר הסתמנה ירידה משמעותית של כ־20 אחוזים, ומנהל תנובה הציע למשקי הבית להעדיף את תוצרת בריכות הדגים, בעיקר דג הקרפיון, שעליו נמסר ש"תנובה תחל בימים הקרובים במסע תעמולה, שידגיש את הערכים התזונתיים הגבוהים והיתרונות הנוספים הגלומים בהכנת מאכלים המתבססים על הקרפיון, שיובא מיוגוסלביה ונקלט היטב בבריכות המדגה בארץ".

שלוש סיבות עיקריות גרמו לנפילת כושר האספקה של התוצרת החקלאית בארץ. ראשית, חלק גדול מהחקלאים גויס למלחמה, עובדה שהותירה את המשקים במחסור עצום של כוח אדם. שנית, משקים רבים סבלו מקשיים משמעותיים בנזילות הכספית עקב המצב. ושלישית - חלק גדול מהייצור החקלאי הוקדש לצורכי הצבא ההולכים וגדלים, דבר שפגע ביכולת האספקה לשוק האזרחי.

הממשלה הזמנית נכנסה לפעולה מהירה, במגמה לפתור את בעיות אספקת המזון באופן מיידי. נוסף על הבטחות להעביר סיוע כספי למשקים, הכריזה הממשלה על תגבור מערך הגיוס של עובדים לחקלאות (מקרב אלה שלא גויסו לצה"ל בשל גילם); השקת תוכנית להגדלת מספר ראשי הבקר ב־1,500 פרות; הקצאה מיידית של עוד אלפי דונמים לגידול ירקות; שיגור משלחת מיוחדת לחו"ל שתאתר זרעים לגידול 4,000 טונות תפוחי אדמה; והקצאת מזון לפיטום חצי מיליון אפרוחים להגברת אספקת תוצרת העוף בכ־150 טונות נוספות מדי חודש, לטובת המשק הצרכני.

מה יהיה המטבע הרשמי של מדינת ישראל?

חוסר הוודאות בנוגע למטבע שאמור להפוך בעתיד להילך החוקי במדינת ישראל יוצר מבוכה ובלבול בקרב הציבור. השבוע לפני 70 שנים פורסמו ברוב העיתונים העבריים מאמרי פרשנות, בניסיון לנחש מה יהיה אופי המטבע המדובר. העיתון "הבקר" אף הכתיר את מאמרו בנושא בכותרת: "מה יהיה עם ריקוד השדים מסביב למטבע".

חוסר הבהירות בנושא חשוב זה הזין, בינתיים, את גלגלי הספסרות, ומחיר הזהב בארץ האמיר מדי יום.

ממשרד האוצר נמסר כי "במגמה לשבור את הספסרות בזהב, מתכוונת הממשלה לייבא לארץ בקרוב כמות גדולה של מטבעות זהב, שיימכרו לכל דורש בשוק החופשי".

מחאה של אלפי מסורבי עלייה במחנות בקפריסין

במחנות המעצר הבריטיים בקפריסין עדיין עצורים 13 אלף מעפילים, שעלייתם למדינת ישראל נמנעת בשל סירוב הבריטים לשחררם, בטענה ש"הם בגיל גיוס לצה"ל".

מהומות שהתחוללו לאחרונה במחנות שכנעו את הבריטים להקל במעט את רוע הגזירה, והם הצהירו ש"רק 9,000 מתוך 13 אלף העצורים הם בני גיוס". ואולם, כשהגיעה השבוע לפני 70 שנים אונייה מישראל לקפריסין, במגמה להביא לארץ כ־1,450 מעפילים, פסלו הבריטים כ־600 מתוכם, בטענה שהם בגיל גיוס. אי לכך אושרה הפלגתם ארצה של 824 עולים בלבד.

לא הכל מתוק: תרמית השוקולדה הגדולה

ב־24 ביולי 1948 התפוצצה בארץ, ברעש גדול, פרשת מרמה ונוכלות שהסעירה את הציבור כולו: המפקח על המזונות מטעם הממשלה הזמנית דרש ממפעלים יצרניים, הנהנים ממכסות סוכר ניכרות לצורך ייצור שוקולד עוד מימי השלטון הבריטי בארץ, להוכיח שהם עדיין מחזיקים ברשותם קווים לייצור הממתק הנחשק.

בתום בדיקה מקיפה, ועקב התחמקות חשודה חוזרת ונשנית של כמה יצרנים, שהתקשו להוכיח תשלומי שכר עבודה לפועלים או אמצעי ייצור פעילים - התברר שחלק מהמפעלים שהציגו עצמם כ"יצרני שוקולדה" אינם אלא ספסרים שמכרו את אספקת הקצאות הסוכר בשוק השחור וגרפו הון לכיסם.

רישיונות הסוכר נשללו ממפעלים אלה באופן מיידי, והפרשה כולה הועברה לטיפול משפטי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו