הווקאנס השנתי, חופשת הקיץ הגדולה, היא מוסד כמעט מקודש בהוויה הצרפתית. עם זאת, זה של שנת 2018 הוא הכל חוץ משגרתי. הקיץ הזה בפריז חם במיוחד, בעיקר בגלל סקנדל שהפך להיות כאב הראש הגדול ביותר של הנשיא הצעיר עמנואל מקרון מאז נבחר בשנה שעברה. בדומה למקרים אחרים בהיסטוריה, גם פרשה זו הפכה לחמורה שבעתיים בגלל יוהרה ושיכרון כוח - והטיוח היה גרוע יותר מהפשע עצמו.
בשבוע שעבר פרסם ה"לה מונד" סרטון סנסציוני שלא הותיר ספק: ראש צוות האבטחה של הנשיא ואחד ממקורביו הבכירים זה שנים, אלכסנדר בנאלה, התחזה לשוטר והיכה באכזריות מפגינים שרצו למחות על הרפורמות הכלכליות של הבוס. עד מהרה התברר כי הסרטון היה רק קצה הקרחון: לא זו בלבד שבנאלה עבר על החוק כאשר עטה קסדה ותג של שוטר, אלא שגם ניכס לעצמו סמכויות שכל מאבטח רק חולם עליהן. והחמור מכל: מתברר שמקרון עצמו ניצח על מלאכת הטיוח, שנועדה לוודא שלא תיפתח חקירה נגד בנאלה, שאותו השעה לשבועיים בלבד. לאחר מכן בנאלה חזר למלא תפקידים בכירים בארמון, ובמשרד התובע כלל לא ידעו על התקרית האלימה.
עלייתו של בנאלה בן ה־26 לתפקיד סגן ראש הסגל של מקרון ואחראי האבטחה שלו, לא פחות ממטאורית. הוא גדל בעיירת מעמד הביניים Evreux בחבל נורמנדי, והיה מוכר כמאבטח ברים חסון שאין להתעסק איתו. עד מהרה מצא את עצמו, בגיל 20 בלבד, מצטרף לז'נדרמריה הצרפתית (כוח שיטור יוקרתי), כחלק ממערך אבטחת האישים במגזר הציבורי. לאחר מכן עבר למגזר הפרטי, וכשמקרון החל בקמפיין שלו הצטרף לכוורת שלו והיה אמון על אבטחה; כבר אז החלו לצוץ דיווחים על התנהלותו האגרסיבית מול עיתונאים ואזרחים מן השורה.
אחרי שמקרון ניצח, בנאלה קיבל את תפקידו היוקרתי, ואיתו דירה יוקרתית ברובע 7 בפריז, על חשבון משלם המסים (על פי דיווחים בצרפת). לאורך כל הקריירה שלו בנאלה לא היסס ללכת על סף הפלילי, ולא פלא אם כן שכינויו הוא "רמבו".
כפי שה"גרדיאן" הבריטי היטיב לתמצת השבוע: "בצרפת מגדירים אנשים כמו בנאלה כאולר שוויצרי. הם נאמנים מאוד וממלאים שורה של פונקציות; מעין ממשלת צללים שפועלת באפלה". את כל זה חשבו הצרפתים שהם שמו מאחור אחרי היבחרו של מקרון, שמפלגתו זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט הצרפתי. אך כגודל הניצחון, גודל האכזבה, בעיקר זו האישית ממקרון, שהיה אמור להמציא מחדש את הרפובליקה החמישית. "ההחלטות שלי כנשיא יהיו מבוססות על המוסר שלהן בציבוריות הצרפתית", הבטיח בנאום ההשבעה שלו לפני קצת יותר משנה. הוא הוסיף שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, שהנשיאים הצרפתים שהפכו את ארמון האליזה למעוז לפריבילגיות ולשחיתות בין מקורבים הם נחלת העבר - והוא אכן העביר שורה של רפורמות שנועדו לשפר את השקיפות של נבחרי הציבור ולרסן את הוצאותיהם.
"בחמש השנים הבאות אני אפעל למען צרפת, בשמכם, מתוך צניעות, נחישות ומסירות", כך אמר לקהל הרב שהתאסף ברחבת מוזיאון הלובר, אחרי שנודע דבר ניצחונו. "הציבוריות שלנו תאותחל החל ממחר", הבטיח, אך עד מהרה התברר כי מקרון הוא לא יותר מגרסה צעירה של כל תחלואי הנשיא המוכרים. הוא אימץ גינונים אליטיסטיים וחטא בהוצאות שערורייתיות, יצר לעצמו חוג מצומצם של מקורבים והפך את מוסד הנשיאות לחצר מלוכנית לכל דבר ועניין.
ביום שלישי מקרון התייחס סוף־סוף לפרשה, אך את הנזק שגרם לעצמו כבר לא יוכל לתקן, אלא אם כן יבקש מחילה אמיתית מהציבור וירכוש שוב את אמונו במעשים. "אני אישית נושא באחריות, ואם רוצים למצוא אשם, שימצאו אותי. אני זה שחייב לתת דין וחשבון לעם הצרפתי", סיכם מקרון, שמבחינתו הווקאנס הגיע בדיוק בזמן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו