"אם אתה ברחבה ולא יודע מה לעשות עם הכדור, שים אותו ברשת ונדון באפשרויות אחר כך", אמר פעם בוב פייזלי, שחקן ומאמן כדורגל אנגלי. תשכחו מאנפילד, כאן יש בלומפילד. תשכחו מסטיבן ג'רארד, כאן יש נירו לוי. תשכחו מכדורגל, כאן יש דוקו-ריאליטי. עשרה מפורסמים (מייד נדון בזה) נכנסו למחנה אימונים בן תשעה שבועות ומגשימים חלום ילדות ישן. המטרה המוצהרת: ללמוד לשחק כדורגל מקצועני. המטרה המשנית: להתפרנס, לחזור לתודעה, צחוקים. היעד: משחק כדורגל מכונן בין נבחרת הסלבס לבין נבחרת אגדתית ערטילאית (רמז: מסי כנראה לא יהיה שם. גם לא ג'רארד). "כדורגל זה פסטיבל פוריות. 11 זרעים מנסים לחדור לביצה. אני מצטערת על השוער", צוטטה ביורק. במקרה של "גולסטאר", מותר להצטער בעבור כולם. "גולסטאר" היא מקרה קלאסי של עטיפה נוצצת המכסה על היעדר תוכן. הפתיח מושקע, הצילום מצוין, אך הסצנות חפות מהתרחשות. אם מדובר בבידור, כרגע הוא רחוק מאוד מהרחבה. את הסתמיות המהדהדת של "גולסטאר" קוטעים משפטי מפתח המנפיק פיו של טום קשתי, ללא ספק הדמות הבולטת בפרק הבכורה. קשתי, כדורגלן לשעבר, זכה לקחת חלק בסידרה לא בשל עברו הספורטיבי אלא בשל השתתפותו בתוכנית ריאליטי אחרת, אשר הקנתה לו פרסום והפכה אותו לכוכב ("אגדה", בעיני עצמו). לצידו משתתפים בריאליטי החדשה סלב מז'אנר "תזכיר לי מאיפה אתה מוכר-", המכונה גם "זה שהסכים לבוא תמורת הסכום שההפקה מוכנה לשלם". לא הקרם והשמנת של מפורסמי ישראל, יותר אוספי הכדורים שלה. הרכיבה על ענף ספורט פופולרי המצוי במשבר תדמיתי בישראל מעידה על חשיבה מקורית. לרוע המזל, היצירתיות הסתיימה בנקודה זו. לא ברור מי קהל היעד אשר יגיע לצפות בדוקו-ריאליטי שאינה מכילה תחרות אמיתית (המשחק נגד הנבחרת הערטילאית נתפס כצ'ופר), אינה מציעה עניין ספורטיבי ממשי, ואפילו לא יכולה להתהדר בקנוניות ובתככים רומנטיים. בהיעדר מתח מיני או ספורטיבי, כל מה שנשאר הוא לצפות באורן זריף מדבר על עצמו בגוף שלישי ומתקשר בעזרת טלקינזיס, ברון שובל משבש מילים ארוכות (להלן: "פיזיותרפיסטית"), ובשייע פיינבגנבוים, סמל אדום וחלוץ עבר מצוין, מגיע לשלב הבא בקריירת האימון שלו: קבוצת מילואים. "במגרש - כדורגלנים, ואנחנו מורידים את כל העניין של הסלב", התקשה פיינגנבוים לשגר משפט אחד קוהרנטי. לא נורא, החבר'ה מבינים עניין. הם הגיעו למחנה הטראש תוך כדי שהם משלימים עם מצבם. אף אחד לא מצפה מהם לבשל לרונאלדו, מקסימום להכין ארוחת ערב לדן שפירא. המגורים המשותפים אמורים להוליד קונפליקטים וסיטואציות קיצוניות (אני יכולה רק לדמיין: מי הזיז את הדרדסים של זריף? מי התבשם בבושם היוקרתי של שובל-). טוב, אולי האימונים והאתגרים הספורטיביים עשויים לנפק מעט בידור בהמשך. הס מלדבר על דרמה. בינתיים, בין הגב התפוס של אבי מלר למדף הגביעים של קשתי, נראה שלא יקרה דבר, גם אם תשאירו אותם לבד ל-120 דקות. "מצבו הטבעי של אוהד כדורגל הוא אכזבה מרירה, לא משנה מה תהיה תוצאת המשחק", כתב ניק הורנבי. צודק, ובמיוחד כשמדובר באנטי-שחקנים.
