החוליה החלשה

בסופו של דבר, בעוד שנה־שנתיים, חמש או אולי עשר, צה"ל יכבוש כנראה מחדש את רצועת עזה. את ההערכה הפשוטה הזאת יודע כל מנהיג, חבר קבינט, וכל קצין וחייל שמסתובב בגזרה הזאת בשנים האחרונות. לא בגלל יצר הרפתקנות או מוטיבציה לוחמנית תיכבש הרצועה, אלא בדיוק להפך. זה יקרה למרות חוסר החשק הבולט לעשות זאת, ואחרי שכל המאמצים להימנע מכך, כמעט בכל מחיר ממש, יפגשו בכישלון הבלתי נמנע.

ההערכות סביב מה שעומד להתרחש בקרוב ברצועה עדיין לוטות בערפל. אם יש דבר אחד ברור זה שנתניהו וליברמן מאוד לא מעוניינים בעוד סבב. גם הרמטכ"ל וראשי הצבא לא. צוק איתן אחד הספיק להם. כמו אז, גם היום, קשה להם לנסח מטרות ברורות ומוצדקות לפתיחת מערכה שכזאת. הפלת שלטון חמאס היתה יכולה להיות מטרה ראויה, אולם די ברור שאין לאף אחד ממקבלי ההחלטות כוונה ללכת בכיוון הזה כרגע.

בניגוד לדבריו של הרמטכ"ל איזנקוט, על הבעיה המוסרית שהוא מוצא בהפצצת משגרי הבלונים ועפיפוני החבלה, הבעיה המוסרית האמיתית היא ההחלטה להותיר את עזה על כנה. לאפשר לראשי ארגוני הטרור בה להחליט אם לתושבי היישובים היהודיים המקיפים אותה יהיה יום שחור או נורמלי, אימה או רוגע, בחוץ או במקלטים - זה הפגם המוסרי החמור ביותר שמתחולל פה מאז נסיגת צה"ל מהרצועה במסגרת הסכם אוסלו ("עזה ויריחו תחילה"), ומעיד יותר מכל על הנהגה, כולל זו הצבאית, שאיבדה את דרכה ומצפונה.

במקרה שאיזנקוט אכן אמר בישיבת הקבינט לנפתלי בנט כי הפצצת המחבלים המשגרים בלוני נפץ "נוגדת את עמדתי המבצעית והערכית", מדובר בהליכה באותו מסלול שבו הלכו קודמיו בתפקיד, שהכניסו רוח רעה של רפיסות ונמיכות קומה לצמרת צה"ל, תוך עיוות סדרי העדיפויות ועיקום מחשבתי, שהפכו את הגנרלים לפילוסופים, שלא לומר משוררים (נאום הכלניות), במקום למלא את ייעודם ולנצח את האויב.

ההתחממות בעזה חושפת את נתניהו בבטן הרכה שלו, במקום רגיש במיוחד, בדיוק בזמן שבו מתחולל קרב איתנים בינו לבין נפתלי בנט על הובלת מחנה הימין. בשבועות האחרונים ריכז ראש הממשלה מאמצים רבים לחסום את בנט מלבצע לליכוד עקיפה מימין. במסגרת מערכה זו גויס חוק הלאום ואפילו נשלפה איילת שקד כמועמדת אופציונלית לליכוד. אבל החוליה החלשה היתה ונשארה עזה. השתדלותו של נתניהו להימנע מפעולה משמעותית היא ההזדמנות הגדולה שלה חיכה בנט כדי להחזיר מלחמה שערה. ואם אפשר להכניס את ליברמן לאותה חבילה - מה טוב.

בלי להיכנס לשאלת ההדלפה, אין ספק שהוויכוח בין בנט לרמטכ"ל בקבינט הועיל ליו"ר הבית היהודי. בניגוד לניסיון, באופוזיציה וגם בחלק מהתקשורת, להציג את האמירה של בנט, על הפצצה ממטוס של משגרי בלוני תבערה בוגרים, כאמירה קיצונית, הדברים שאמר נופלים על אוזניים כרויות במחנה שלו - ואף מחוצה לו. בניגוד לדעה הרווחת בתקשורת, כיבוש רצועת עזה אינו תוכנית קיצונית, אלא בעיני רבים דווקא מתבקשת נוכח הנסיבות. ליברמן עצמו תמך בה, רגע לפני שהפך לשר הביטחון.

אבל המצב בעזה מעמיד לא רק את נתניהו, ליברמן והרמטכ"ל בפני דילמה לא פשוטה, אלא גם את בנט. מצד אחד מתקפה מימין כעת מתבקשת; מנגד, אסור לו להצטייר כחתרן. בצוק איתן הלך בנט צעד אחד רחוק מדי ועורר התנגדות למעשיו בתוך מחנהו ואפילו בתוך מפלגתו. ברגע האמת, בבחירות, חלק גדול מהם אכן נטש.

כביש עוקף בג"ץ

בשקט יחסי עברה השבוע אחת ההחלטות החשובות למחנה הלאומי. הכוונה היא לא לחוק הלאום. תרומתו של החוק הזה מוטלת בספק רב. הכוונה היא לחוק מינהלי יו"ש, ביוזמת איילת שקד, שימנע מערבים ומגורמי שמאל לעתור לבג"ץ על בנייה לא חוקית של יהודים ביו"ש. עם אישור החוק, ייאלצו ארגוני השמאל והערבים הטוענים לבעלות על הקרקע לפנות לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם יצטרכו להציג הוכחות לטענותיהם על פי דיני הראיות המקובלים. ההערכה היא כי בתים רבים ביהודה ושומרון היו עומדים על תילם עד היום, אלמלא עניינם היה נדון בבית המשפט המחוזי ולא בעליון.

בעתירות שהוגשו עד היום כמעט שלא נעשה בירור עובדתי. שכונת נתיב האבות נחרבה בלי בדל ראיה מהצד הערבי שטען לבעלות על הקרקע. המשקל שמעניק בג"ץ לדין הבינלאומי הוא משקל רב יותר מאשר בית משפט רגיל. עובדה זו עמדה תמיד לרועץ מבחינת המתיישבים. הבדל נוסף נוגע לזכות העמידה. לבג"ץ כל אחד יכול לעתור. לבית המשפט המחוזי רק בעלי העניין עצמו.

אבל ההבדל המשמעותי אפילו עוד יותר הוא העובדה ששקד סללה למעשה כביש שעוקף את מחלקת הבג"צים בפרקליטות. רק לפני כמה חודשים ספגה שקד ביקורת עזה מימין על כך שלא מינתה ראש למחלקה מבחוץ על מנת לשבור את ההגמוניה השמאלנית הידועה השורה בה. השבוע הביאה את התיקון - מחלקת הבג"צים לא תעסוק יותר בענייני ההתיישבות, אלא פרקליטות מחוז ירושלים. ברוב תיקי הריסות הבתים בעבר היתה זו הפרקליטות, באמצעות מחלקת הבג"צים, שהעניקה אור ירוק לבית המשפט להחריב את בתי המתיישבים.

ואם לא די בכל אלה - בבית המשפט המחוזי יושבים היום 31 שופטים. 14 מהם מונו על ידי שקד. רובם בשל התאמה לתפיסת עולמה.

שקד טובה ליהודים?

שמה של שקד הגיע השבוע עד לאוסטרליה, כשהמיליונר חסיד חב"ד יוסף גוטניק - אמר לגיל הופמן מה"ג'רוזלם פוסט" כי היא המתאימה ביותר לתפקיד ראש הממשלה אחרי נתניהו. גוטניק הוא העומד מאחורי הקמפיין האלמותי "נתניהו. זה טוב ליהודים" מבחירות 96', סיסמה שלכל הדעות תרמה לא מעט לניצחונו הדחוק והלא ייאמן נגד שמעון פרס זמן קצר אחרי רצח רבין.

גוטניק אינו חסיד של נתניהו. אף פעם לא היה. הוא חסיד של הרבי מלובביץ', וככזה התמנה על ידיו לפעול למען שלמות הארץ, ולמניעת תהליכים שעשויים לגרום למסירת שטחים ישראליים לערבים.

ב־96' כשהבטיח פרס שימשיך בתהליך אוסלו בניגוד לנתניהו שאמר שיעצור אותו - העדיף גוטניק את ביבי. ראש הממשלה לא עצר לגמרי את אוסלו, ולפני תשע שנים אף הצהיר שהוא מחויב לתוכנית שתי מדינות לשני עמים.

נתניהו חיפש רווח פוליטי? הפגנת קהילת הלהט"ב // צילום: גדעון מרקוביץ

גוטניק לא יצא אז חזיתית נגדו, אולם רגע לפני שיצא נתניהו לפגישה הראשונה עם דונלד טראמפ בבית הלבן, פרסם המיליונר האוסטרלי מודעות על עמודים שלמים בעיתונים המרכזיים עם הכותרת: "טראמפ, אל תיכנע לנתניהו", מהחשש שראש הממשלה ידבר עם הנשיא הנבחר על תוכנית שתי המדינות - מילים שטראמפ לא היה מוכן להוציא מפיו לאורך כל קמפיין הבחירות לנשיאות.

השבוע חזר, כאמור, גוטניק עם מועמדת אחרת טובה ליהודים מבחינתו - איילת שקד. אלא שעיתוי פרסום הדברים גרם לבנט לחשוד שמדובר באמירה בשירות נתניהו, שבוע בדיוק אחרי שדוד ביטן הכריז ששקד יכולה לכבוש את צמרת הליכוד ללא קרב. בנט מרגיש שנתניהו בוחש כדי לסכסך את צמרת הבית היהודי וגרוע מכך, לגרום לכולם לחשוב שאין באמת הבדל בין המפלגות.

למרות שהדברים משרתים את נתניהו, אין זו הוכחה שאכן הוזמנו על ידיו. ביטן לא תודרך על ידי ראש הממשלה לומר ששקד חזקה בליכוד. גוטניק לא התבקש להמליך את שקד. כל אחד מהם פעל על דעת עצמו. אולי ביטן חשב על ראש הממשלה כשאמר מה שאמר, גוטניק ודאי שלא.

***

לא ברור מניין פרץ הליברליזם שקפץ על נתניהו, שהבטיח לח"כ אמיר אוחנה לתמוך בחוק הפונדקאות גם לגבי אבות יחידנים. מה שבטוח שגם אם היתה כוונה לרווח פוליטי כלשהו, הכל התהפך לו על ראשו.

בסוף יצא שהקהילה הליברלית והשמאל, במקום למחוא כפיים על כך שאימהות יחידניות יוכלו לנצל את חוק הפונדקאות - וזאת עוד בממשלה שבה שותפות הסיעות החרדיות, מהלך נדיר כשלעצמו - יצאו נגדו להפגנות ומחאות רק משום שהכניס עצמו במודע לקלחת המוזרה הזאת שמלכתחילה לא היה צריך להתבוסס בה.

אצבע בעין של שומרי התורה

ביום שלישי התקיים בכנסת כנס מיוחד בנושא "ההדתה בצה"ל". אלה שנלחמו לגיוס חרדים מתלוננים שהצבא נעשה דתי יותר.

כשהחל המאבק על חוק הגיוס הבטיחו נושאי הדגל שאין הם באים לחנך מחדש את החרדים. שתיאוריית "כור ההיתוך" שנועדה להפוך את צה"ל לפס ייצור שאליו נכנסים חרדים ויוצאים "רגילים" - אינה אלא פרנויה מבית מדרשם של מנהיגי הציבור החרדי ורבניו.

מאז ועד היום התגייסו חרדים רבים לצה"ל. גם ליחידות מיוחדות משלהם וגם ליחידות הכלליות. שילוב חרדים בצבא דורש צרכים מיוחדים וסובלנות, שמתברר שמטיפי גיוס החרדים אינם ניחנים בה. תיאוריית כור ההיתוך חיה וקיימת. כמו גם שנאת החרדים והדת.

אותה תכונה בדיוק היא שכנראה הובילה לקמפיין העסקים הפתוחים בתשעה באב. נעלמה מעיניהם העובדה שבתשעה באב, היום שבו חרב בית שני והחלה גלות עם ישראל, הוא היום שבעקבותיו הגיעו הצרות, כולל השמדת רוב העם היהודי בשואה. העיקר לתקוע אצבע בעין של מחבבי התורה ושומריה.

הראשונים שזיהו את הצורך לשמר את תשעה באב מקרב אלה שאינם נחשבים שומרי תורה, הם דווקא ראשי תנועת העבודה, מייסדי המדינה.

יורם דורי, יועצו המיתולוגי של שמעון פרס, מצא ושיתף את דבריו של ברל כצנלסון, ממייסדי תנועת העבודה, על תשעה באב. "את הזנחת התשעה באב בציבורנו בכלל", אמר כצנלסון, "אני רואה כאות להפלגה שאין עמה הגה מכיוון של אידאה מרכזית. אנו אומרים לחנך את הנוער לחיים חלוציים, לחיי הגשמה. כיצד נגיע לכך? האמנם יעלה זרע זה על סלע צחיח, על רצפת אספלט?! גם אידאה זקוקה לקרקע תחוחה בה תוכל להעמיק שורשים. דור מחדש ויוצר אינו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות... מחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה להזין את נפש הדור המחדש".