שם טוב לוי || בן 68. מוזיקאי. תושב תל אביב. נשוי להילה, עובדת סוציאלית, ואב לשניים. המופע "לקחת פסק זמן", שמוקדש ליצירתו עם אריק איינשטיין, יעלה הערב בברלֶה, להבות חביבה, ב־17.8 בזאפה הרצליה וב־14.9 בזאפה חיפה. ב־26.8 יופיע עם שלמה גרוניך ושלמה יידוב בפסטיבל הג'אז באילת
מתי בפעם האחרונה ביקרת בבית ילדותך?
"בשבוע שעבר. אמא שלי, סופיה, עדיין גרה באותו בית שבו גדלתי בשכונת שעריים ברחובות, ולפחות פעם בשבוע אני נוסע אליה לביקור. היא עלתה לארץ בשנת 48' מבולגריה, וכיום היא חיה עם מטפלת פיליפינית. אמי, בת 92, צלולה, טפו טפו טפו. שואלת על החיים, הנכדים, המוזיקה, עדיין מתעניינת".
איך היתה הילדות שלך שם?
"זיכרון הילדות שלי זה הרבה טבע. הכביש העוקף לא היה קיים, אז היינו משחקים ברחוב, ומצד שני היו פרדסים שקטפנו בהם אשכוליות ותפוזים. פרי הדר לא היה חסר לי בילדות, והייתי רץ ומשחק כדורגל. לפעמים אחותי הקטנה, בתיה, היתה באה איתי למשחקים. כבר אז הייתי מכור לסרטים. כנערים, היינו רצים לבית הקולנוע ברחובות, ואם לא היה כסף היינו מציצים מאיזה חור של האולם ורואים חלק מהפנים של השחקן. ככה ראינו את 'טרזן', את 'בן חור' ואת רוב המערבונים".
מתי בפעם האחרונה בכית?
"החודש. מדי פעם, כשאני נזכר באבא שלי, זה יכול להעלות בי דמעות. אבא שלי, יעקב, נולד בבולגריה, היה בשומר הצעיר בצעירותו ועלה לארץ ב־48', מתוך ציונות גדולה. לפעמים אני בוכה גם מדברים שמשמחים אותי".
ומתי נכנסה המוזיקה לחיים שלך?
"היינו שומעים מוזיקה קלאסית בבית, ובגיל 8 או 9 התחלתי לנגן בחוג חליליות. בגיל 12, כשהמורה בחוג אמר שכדאי להשקיע בילד, התחלתי ללמוד אצל סרג'יו פיידמן, שהיה נגן חליל בתזמורת הפילהרמונית. סרג'יו מאוד אהב אותי והיה כמו אבא שני שלי. איש חם מאוד ומורה מצוין. הייתי מגיע פעם בשבוע מרחובות לתל אביב באוטובוסים, ואחרי השיעור בשמונה בערב הוא היה מפלח אותי לאולם בהיכל התרבות, וכל שבוע הייתי שומע קונצרט של הפילהרמונית. בגיל 16 הוא גם סידר לי את העבודה הראשונה שלי - חלילן ב'גבירתי הנאווה', שהציג באלהמברה ביפו. שנה שלמה עבדתי שם ערב־ערב וחזרתי הביתה בשתיים בלילה, ולא הבנתי על מה מדברים בבוקר בכיתה. סרג'יו היה בטוח שאהיה חלילן בפילהרמונית, כמוהו, אבל החיים לקחו אותי למקומות אחרים".
מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?
"לפני די הרבה שנים, במילואים שלי כבוחן ללהקות צבאיות. בסדיר הייתי בלהקת פיקוד מרכז, שם שירתי עם שלמה בראבא, עמרי ניצן וניצה שאול. הגעתי ללהקה בתור חלילן. הייתי אז עמוק במוזיקה הקלאסית, ומראש היה לי ברור שבאתי להעביר את הצבא במסגרת שתאפשר לי לנגן".
מתי בפעם האחרונה התגעגעת למישהו?
"אני חושב על אריק איינשטיין הרבה. כשהוא מת זה היה קצת שוק, זה היה פתאומי כזה. נפגשנו בשנת 72' במקרה אצל ידידה שלי, פסנתרנית, שהיתה שכנה שלו. היה לנו קשר ארוך שנים, 25 שנה, ועשינו שבעה אלבומים יחד, עם שירים כמו 'שיר של אחרי מלחמה', 'זה בראש שלך' ו'שלוש ארבע לעבודה'. כשאריק נפטר, גיליתי שהקשר היה הרבה יותר חזק מכפי שידעתי. ידעתי שאהיה עצוב, אבל לא ידעתי עד כמה. לרוב אני כותב לבד עם עצמי. עם אריק זה היה מקרה חריג, הכתיבה נעשתה יחד תוך כדי שהוא נמצא פיזית לידי. כמו שאנחנו יושבים עכשיו, קרוב. כתבנו יחד באותו זמן, אני על המוזיקה והוא על המילים. אני לא זוכר שום דוגמה אחרת דומה לזה. באריק היה משהו נינוח ולא מלחיץ, מפרגן. הוא היה אומר 'יהיה בסדר', והיה בסדר. ההופעות החדשות שלי עכשיו מוקדשות ליצירה המשותפת שלנו. אני מרגיש מוכן לזה עכשיו, לפני זה היה מוקדם מדי עבורי".
מתי בפעם האחרונה ניגנת?
"בשישי האחרון, בהופעה עם האנסמבל שלי. בבית אני לא מנגן מספיק. מוזיקאי זה כמו ספורטאי, הוא אמור להתאמן בכל יום כדי לשמור על רמה גבוהה ועל מיומנות, ולצערי זה לא תמיד קורה".
מתי בפעם האחרונה קראת ספר?
"לפני שנתיים. קראתי את הספר 'מסילת ישרים' של הרמח"ל, והלחנתי שירים מתוך הספר עבור פסטיבל העוּד. אני חייב לומר שקראתי אותו בשקיקה רבה. אני לא קורא גדול ולא איש דתי, אבל הספר הזה מדבר על דברים נשגבים שקשורים לחיי אדם והתפתחותו. הפתיחה שלו מזמינה את הקורא. כתוב שם: 'סביר להניח שאתה יודע את רוב הדברים שכתובים פה, אבל בכל זאת תקרא, אולי זה יזכיר לך משהו ששכחת'. אני אוהב שפותחים לי דלת כזו".
מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?
"לפני שמונה שנים הייתי באיסלנד. זה מקום שמאוד אהבתי. הייתי עם המשפחה בטיול קיץ של עשרה ימים, וזה היה כמו להיות בכוכב אחר. מצד אחד הרי געש, מצד שני קרחונים וגייזרים שיוצאים מהאדמה, ולווייתנים באוקיינוס. זה לא משהו שאנחנו מכירים. האנשים שנתקלנו בהם היו מאוד נחמדים, ואני ממליץ בחום. אחרי שחזרנו לארץ התפרץ שם הר הגעש, לא היו הרוגים, אבל חצי שנה לא היו טיסות לשם. יצאנו משם ממש בזמן".
מתי בפעם האחרונה יצאת לבלות?
"כמעט בכל יום אני מבלה חצי שעה בבית קפה בבוקר. במהלך שנת הלימודים זה קורה אחרי שאני מביא את הילד לתיכון. הוא סיים עכשיו את כיתה י"א, והמנהג שלי היה להביא אותו, ואז להתעורר לאט־לאט בבית הקפה. הרבה מהבילויים שלי הם בעצם הנסיעות להופעות בארץ. אני מופיע לפעמים במקומות רחוקים בגליל או בדרום, ואז משתדל להישאר שם בלילה. לפעמים אשתי מצטרפת אלי ואנחנו נהנים להיות יחד ולהכיר אנשים חדשים מהמקום. פה ושם נוצר גם קשר אישי עם מוזיקאים ואנשים חדשים".
מתי בפעם האחרונה בילית עם הילדים שלך?
"מתי אני לא מבלה איתם, תשאלי. האמת שאני נהנה להיות במחיצתם. הבת שלי, רוני, אחרי צבא. פסנתרנית מעולה, היא בוגרת תלמה ילין. בימים אלה היא מסיימת שנה שלישית באקדמיה למוזיקה בתל אביב, ובקרוב היא תעבור ללמוד מוזיקה בברלין. הבן שלי, בועז, במגמת פיזיקה בתיכון, ויש לו גם צד אמנותי חזק. הוא אוהב מאוד קולנוע ומחזות זמר, וחבר בלהקת 'השכנים של צ'יץ'".
מתי בפעם האחרונה היית בים?
"לפני שעברנו לבית הזה בהדר יוסף, גרנו המון שנים ברחוב הס, דקה מהים. גם אז לא הייתי בים יותר מדי. לפעמים אני הולך ברגל על הטיילת, של רדינג, לאורך הים, אבל אני יותר מתרגש לראות את המטוסים מעלי. תמיד מפליא אותי איך גוף המתכת הזה מחזיק את עצמו בשמיים".
מתי בפעם הראשונה צנחת ממטוס?
"כשהייתי בסדיר בשנת 69' עברתי קורס צניחה - עם יתר הבנים שהיו בלהקת פיקוד מרכז".
shirshirziv@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו