השיר שלו

לפני שנה ושלושה חודשים עוכב הזמר שיר לוי לחקירת משטרה, בחשד שתקף את ארוסתו דאז - והיום אשתו - שרון ג'יבלי. אתרי החדשות והרכילות אמנם הסוו את פניו, אבל סיפקו פרטים ורמזים לכך שמדובר בו. כבן לזמר ישי לוי, שהורשע בתקיפת אשתו בעת שהיה מכור לסמים, התגובות כבר חרצו את דינו של שיר, כתפוח שלא נופל רחוק מהעץ. 

"נעשה לי עוול מאוד גדול", הוא אומר בהתייחסות ראשונה לפרשה. "שרון ואני היינו באירוע, ובדרך הביתה התווכחנו, רבנו, אין לי מושג על מה. כשהתקרבנו לבית אמרתי לה לעצור לי, והיא לא עצרה. נכנסנו והמשכנו לריב. היא יצאה מהבית, הלכה. אני, מעצבים, זרקתי לחצר רהיטים מהסלון, העפתי את השולחן. עשיתי המון רעש. השעה היתה ארבע בבוקר, והשכנים - כנראה - הזמינו משטרה".

"שרון נכנסה הביתה, ראתה את הבלאגן והיתה בהלם. בדיוק אז הגיעו שוטרים. תִשאלו אותי, והיא אמרה שלא היתה בינינו שום אלימות. הגיע שוטר וביקש שאבוא איתו לסיבוב בניידת כדי להירגע. באתי, והוא לקח אותי לתחנה. ישבתי שם איזה ארבע שעות, עד שמונה בבוקר, בלי שחקרו אותי. 

"לידי יושב מישהו עם טלפון סלולרי, שפתאום אומר לי, 'עשו עליך כתבה'. לא הבנתי על מה, איזו כתבה. והוא מראה לי אייטם על זמר מוכר שהרביץ לאשתו, עם כל הרמזים האפשריים שזה אני. וזה עוד בכלל לפני שנחקרתי. אמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות דבר כזה, אין מצב.

"נכנסתי לחקירה. החוקר אומר לי, 'דיברנו עם ארוסתך, היא אומרת שלא היתה אלימות ושהכל בסדר. אני מצטער על העוול שנגרם לך'. אחר כך הוא שלח לי סמס: 'שיר, התיק נגנז'. כלומר, הוציאו עלי כתבה לפני שחקרו אותי, ובסוף לא היה כלום. אני משוכנע שזו עבודה של המשטרה. לדעתי, הם חיכו שיפרסמו עלי את האייטמים ואז אמרו לי שאני יכול ללכת הביתה". 

אז מי שגרם לך עוול זו המשטרה?

"המשטרה והתקשורת. בלוגר אחד כתב שפוצצתי אותה במכות, אני לא אסלח לו לעולם. כשהייתי קורא כתבות על אחרים שמאשימים אותם בדברים, הייתי אומר לעצמי שאין עשן בלי אש. כשזה קרה לי, הבנתי שאשכרה יש אנשים שמאשימים אותם בדברים שהם לא עשו וזה רודף אותם כל החיים".

אותך זה רודף?

"לא, זה לא מזיז לי. זה לא כתם, סתם שטויות. כשזה קרה הייתי בהלם, לא האמנתי. ניפחו את הסיפור הזה ועשו אותי גבר מכה. לא הגיע לי בכלל. פתאום הייתי בחדשות. הרגשתי כוכב. אולי אני צריך לעשות דבר כזה כל יום, שיסקרו אותי. ערב אחרי זה, שרון ואני כבר היינו באירוע אחר".

לא נגעת בה?

"מה פתאום, אין סיכוי. אני אדם עדין. כשאני מתעצבן, אני מתעצבן, אבל קשה מאוד לעצבן אותי. אלימות ודברים כאלה, אין סיכוי, במיוחד לא כלפי אשתי".

(ממשטרת ישראל נמסר: "הטענות מלאות באי־דיוקים מהותיים ביחס למקרה, כמו גם הפרסומים שעליהם הן נשענות. מחובתה של המשטרה לבדוק כל דיווח המעלה חשד לאלימות בכלל ואלימות במשפחה בפרט וכך היה גם במקרה זה. למען הסר ספק משטרת ישראל אינה אחראית לפרסומים בכלי התקשורת").

• • •

לוי, 33, וג'יבלי, 25, סטודנטית שנה שנייה להנדסת בניין, מבקשים להניח את הפרשה הזאת מאחוריהם. לפני כעשרה חודשים הם נישאו בגן אירועים בשוהם באירוע מתוקשר, שבו הופיעו פאר טסי, מאור אדרי, ארקדי דוכין, האב הגאה ישי לוי, וכמובן החתן עצמו. 

לצד הוריו של שיר - ישי וזיוה - עמדו לא מעט בני משפחה נרגשים שמלווים אותו לאורך חייו. "היו המון אנשים, חתונה גדולה ויפה", הוא נזכר. "עליתי לחופה עם שני ההורים שלי, עם איריס אשתו של אבא, ועם סבא וסבתא שגידלו אותי. התרגשתי מאוד, דפק לי הלב בקטנה, אבל התמודדתי בכבוד. הכוס נשברה לי במכה אחת. אחר כך היה שמח מאוד, זה מה שאני זוכר".

"אני עוזר לה עם כלים וכביסות, היא כבר לא ביישנית ולפעמים היא צועקת עלי". בחתונה עם שרון // צילום: ליאור זום זום

הוא נולד בכלל בשם אבישיר. אביו ישי היה אז בן 22, זמר צעיר שחווה הצלחה ראשונה והתמכר לסמים עם אמו של שיר, זיוה. שיר הקטן עבר לגור בראש העין אצל סבו וסבתו, סעדיה וגליה, הוריו של ישי, שגידלו אותו כאילו היה בנם. "קראתי להם אבא ואמא, כי הרגשתי כאילו שהם ההורים שלי. האופי שלי, של בן אדם טוב ומכבד את כולם, זה מהחינוך שלהם, מהערכים שספגתי בבית. עד היום הם רואים בי ילד או נער שצריך לדאוג לו. אני מבקר אותם בעיקר בחגים.

"ידעתי תמיד מי זה אבא שלי, אבל בגלל שלסבא קראתי 'אבא', לאבא קראתי 'ישי'. כשהייתי ילד, הוא כבר היה נשוי לאיריס וגר בבית אחר. כשהייתי בן 7 נולד להם אחי אושר. אחריו נולדו להם עוד בן ושתי בנות. לאורך השנים היינו בקשר, נפגשים בסופי שבוע".

את אמו זיוה הכיר רק בגיל 15. "היא אישה מאוד חזקה באופי שלה. עם השנים היא נגמלה מסמים וטיפלה במכורים אחרים. הכרתי במקרה את אחת המכורות שהיא טיפלה בהן, והיא נתנה לי את מספר הטלפון של אמא. התקשרתי, והיתה שיחה מאוד מרגשת, מטלטלת. לא ידעתי עליה כלום, רק שהיא גרה בחולון. הפגישה הראשונה היתה קשה לעיכול, אבל בהמשך נהיינו חברים טובים, ואני בקשר טוב גם עם שתי האחיות הגדולות שלי - הבנות שלה".

בגיל 20 עבר לגור בבית אמו בחולון. עוד לפני כן שוחרר מהצבא על אי־התאמה ("מאוד נעלבתי, הם הפסידו זמר בלהקה צבאית") ועבד כטבח במסעדות. במקביל, שר באירועים ואסף חומרים לאלבום ראשון. "בפעם הראשונה עליתי לבמה בגיל 8, עם אבא, במועדון בראשון לציון. מאז שרתי בכל הזדמנות שנתנו לי, באירועים משפחתיים ואירועים של אחרים. בגיל 19 התחברתי למנהל שלקח אותי תחת חסותו והשקיע באלבום הבכורה שלי, 'שמח בעולם', שיצא כשהייתי בן 20. הלהיט מתוכו היה חידוש לשיר 'בית קפה קטן'. אבא שלי חשב שאני צריך לחכות עם אלבום הבכורה, אבל לי היה דחף גדול להיכנס לעניינים. ההופעה הגדולה הראשונה שלי היתה בגיל 22, בשידור חי בערוץ 24".

מאז, לוי הוציא חמישה אלבומים (עם להיטים גדולים כמו "יום אחד תבקשי", "בורח מהכל" ו"שאריות מעצמי") ועובד על השישי, שממנו הוא משחרר השבוע את הסינגל "השיר של השכן". "זה שיר שבו אני שר רק בליווי גיטרה, לא עושים הרבה כאלה בז'אנר המזרחי. לא יודע אם יש לו סיכוי בגלגלצ, כי הם בעייתיים קצת", אומר לוי, "אבל עד היום מכל אלבום שלי לפחות שיר אחד נכנס לפלייליסט". 

אנחנו נפגשים במושב חצב הסמוך לגדרה, בביתו של המנהל האישי חן קריספין. שיר מגלה חוסר עניין מופגן במשחק המונדיאל בין פורטוגל למרוקו שמשודר ברקע. מדי פעם הוא מצית סיגריה.

למרות הפרסום, הוא היה ונשאר טיפוס מופנם, שמדבר בקול שקט מאוד. עם השנים הוא הולך ונפתח, אבל מדובר בתהליך. עדיין קשה לו עם אור הזרקורים. "אני בן אדם סגור וביישן. כשמבקשים להצטלם איתי סלפי באמצע מסעדה, אני רוצה שיקברו אותי באדמה עם שופל. אני נהנה להצטלם, אבל מביך אותי שכולם מסתכלים, כי באופי שלי אני לא מרגיש כוכב". 

בהתאם לכך, אין לו בעיה להודות כי אלבומו הקודם, "להתחיל מחדש", לא השאיר חותם. "אין שם להיטים גדולים כמו שהיו לי באלבומים קודמים, אבל שירים ממנו כן מושמעים בחלק מתחנות הרדיו והקהל שר אותם בהופעות. הלהיטים הגדולים שהיו לי לפני חמש ושש שנים עדיין אהובים מאוד, ובזכותם אני מצליח למלא מועדונים כמו רדינג וזאפה".

קשה להרוויח כסף גדול במועדונים האלה.

"ברור שלא מרוויחים בהם כמו באירועים, אבל גם לא מפסידים. מופיעים שם בשביל הקהל שרוצה לקנות כרטיס ולבוא להופעה, הפייסבוק שלי מלא בבקשות כאלה. לכן אני חוזר להופיע אחרי הפסקה קצרה, ופותח קופה במועדון הגריי ביהוד ב־15 באוגוסט".

עומר אדם. "אין סיכוי" // צילום: רונן אקרמן

מי הקהל שלך?

"בני 25 עד 45, פחות ילדים ונוער. לשמחתי גם המון אשכנזים אוהבים לראות אותי. הבלדות שלי פחות מזרחיות. אם עברי לידר היה שר אותן, זה היה נשמע ישראלי לגמרי. הקהל שלי אוהב אותי ואת הדרך שאני עושה, פחות קהל של להיטים מזדמנים.

"במקביל, אני מופיע בחתונות, חופות, בר מצוות, חינות, בריתות. המחיר שלי הוא 15-22 אלף שקלים לאירוע ו־30 אלף לוועד עובדים. יש הרבה אנשים שמדברים איתי אישית ואומרים שהם מאוד רוצים הופעה שלי, אבל קשה להם, אז לפעמים אני מופיע גם ב־8,000 שקלים. אין לי בעיה עם זה.

"אין לי הרבה שירים שעושים שמח, כי אני מעדיף לשיר שירים כבדים יותר. ועדיין מזמינים אותי לאירועים. אני עושה שם חפלה עם שירים של אבא שלי, של אייל גולן וזהבה בן, ואחר כך שר את הבלדות שלי שהן כביכול 'ישראליות'. כבר אין היום מוזיקה מזרחית כמו פעם, הכל בעצם פופ".

לפני כחודש וחצי יישר קו עם הטרנד הלטיני והוציא את "בוניטה", שצבר עד כה 120 אלף צפיות ביוטיוב, לא מספיק כדי להיחשב ללהיט אמיתי בעידן הדיגיטלי. אולי משום שהוא לא באמת מכוון לשם. "אני לא מנסה לרצות אף אחד ועושה מה שאני אוהב ומתחבר אליו. ל'בוניטה' גם ילדים ונוער יכולים להתחבר. זה מסוג השירים שאני בדרך כלל לא שר, אבל שמעתי אותו באולפן ונתפסתי עליו".

אם תוציא יותר שירים קצביים וקלילים, אולי יתחבר אליך יותר קהל צעיר.

"נדירים השירים הקצביים שיש להם טקסט שהוא סבבה. אני לא אשיר את מה שכולם שרים היום, מילים כמו 'בואו נרים כוסית' ו'אנחנו במועדון', גם אם יבטיחו לי שמחר בבוקר השיר הזה יהפוך אותי לכוכב. טקסט לא טוב לא יתלבש עלי. אפילו אם ארצה לשיר אותו ואנסה, אני אהיה מובך ואנעל".

מה עם "כל החברות שלך" של עומר אדם?

"אין סיכוי שהייתי מקליט אותו, כי זה לא מסוג השירים שאני מתחבר אליהם. אני לא מזלזל בשיר או בעומר. אין לי בעיה לשמוע אותו, אם אני שותה איזו כוסית, אבל לשיר אותו בעצמי פחות יושב עלי. את 'מסיבה בחיפה', 'דרך השלום' ו'החיים שלנו תותים' כן הייתי מקליט, כי אין שם טקסטים רדודים".

אז ויתרת על האפשרות להיות כוכב גדול יותר?

"אני לא מחפש להיות כוכב. לא רוצה שאלפי ילדות ירדפו אחריי, זה מביך אותי". 

מעדיף ביקורות טובות מאשר להופיע בקיסריה?

"אני אופיע גם בקיסריה, בעזרת השם. אני מאמין בלעשות קיסריה כי מגיע לך, לא בלחלק כרטיסים והזמנות. אני לא ממהר להופיע שם, זה אפילו מלחיץ. אגדל יחד עם הקהל שלי, וגם אם זה ייקח ארבע או חמש שנים, אני מבטיח לך שאופיע שם. אין מצב שלא". 

דודו אהרון הופיע בהיכל התרבות אחרי הלהיט "הכל זה מלמעלה" ובקיסריה אחרי "תגידו לה".

"וכמה זמן זה החזיק? שירים כאלה עוברים וחולפים. לא תשמע אותם ברדיו בעוד 20 שנה, זה לא קלאסיקה. הוא חייב כל שלושה חודשים שיר כמו 'תגידו לה'. זה לא הכיוון שלי, אני לא שואף לשם". 

מבחינתך, כבר הצלחת?

"כן, אבל לא בסדר הגודל שמגיע לי, עם כל הצניעות. אני מוערך ואוהבים אותי, אבל זה לא כמו שהייתי רוצה. יש אנשים שבשבילם אני אחד הזמרים הכי טובים במדינת ישראל, שמתייחסים אלי כאילו אני הכוכב הכי גדול בארץ, אבל תכלס בפועל זה לא מה שקורה". 

כי לא מפרגנים לך מספיק?

"התקשורת לא מפרגנת לי מספיק, טלוויזיה, רדיו, עיתונאים. יש תוכניות בפריים טיים שלא מביאים אותי אליהן כי אני לא מספיק מוכר. אני חושב, למשל, שמגיע לי לשיר בטקס יום הזיכרון או בטקס המשואות בעצמאות. לא ניסיתי להגיע לשם, הם אמורים לפנות אלי". 

• • •

ועד שהפניות יגיעו, הוא נהנה מהנישואים הטריים. שיר ושרון גרים בבית שכור בגדרה, עם הכלבות של שיר, צ'לסי וקולה. "עברנו לשכונה הישנה של גדרה, איפה שכל התימנים, כי במושב חצב, שבו גרתי שלוש שנים, יש בעיה של נחשים, שכבר פעמיים הכישו את צ'לסי והיא כמעט מתה. ראיתי איך צפע תוקף אותה ונותן לה ביסים. בנס היא ניצלה. אני מכור לכלבות שלי. זו אהבה מיוחדת. עבורי הן כמו בני אדם. הן מרגיעות אותי. בעבר הן היו ישנות איתי במיטה. אני מנשק אותן על הפה כשאשתי לא רואה, כי זה מגעיל אותה".

איך הכרתם?

"אחותה הכירה בינינו, בהופעה שלי במתנ"ס בחיפה, לפני בערך ארבע שנים. התחלנו לדבר דרך הפייסבוק, אפילו לא בטלפון. קלטתי שהיא בחורה רצינית מאוד, שלא בנויה למשחקים. ילדה טובה שהזכירה לי את עצמי, מאוד ביישנית ושקטה. ידעתי כבר אז שהיא מתאימה לי, אבל לא חיפשתי אז קטע רציני. פחות עניין אותי להתמסד. אבל תמיד היא היתה בראש שלי, כמישהי שיהיה לי כיף להגיד שהיא חברה שלי. 

"אחרי שנתיים חזרנו להתכתב. נפגשנו והיה זוועה. שנינו ביישנים, אז ראינו טלוויזיה בלי לדבר. אבל רצינו להמשיך להיפגש, ולאט־לאט התחלנו להיפתח. בדייט השני עליתי על השיטה: אני הולך איתה לבר או מסעדה, שותה כוסית או שתיים, ואז מתחיל לדבר והקרח נשבר. אחרי שלושה חודשים היא עברה לגור איתי, כדי שיהיה לה קרוב ללימודים באשדוד.

"אחרי כמעט שנה שגרנו יחד, הצעתי לה נישואים בהופעה שלי ברדינג. אף אחד לא ידע שאני מתכנן את זה. בעצמי התלבטתי. לא הזמנתי לשם תקשורת ולא כלום. סיפרתי רק לאבא שלי קצת לפני ההופעה והוא מאוד התרגש. קראתי לו לשיר איתי את 'את', ואז אבא הזמין את שרון לבמה. דפק לי הלב חזק, כרעתי ברך והוצאתי את הטבעת. היה לי ברור שהיא תסכים".

איך חיי הנישואים?

"דומים מאוד לחיים יחד לפני החתונה. שרון שומרת שבת, ובגללה גם אני, חוץ מהסלולרי שפתוח אצלי, ואני גם יוצא לעשן מחוץ לבית. להופיע בשבת אף פעם לא הופעתי. גדלתי בבית דתי, אצל סבא סופר סת"ם. הייתי בילדות הרבה בבית כנסת. אני לא עובד בשבת גם אם יציעו לי מיליון שקל. 

"בימי שישי שרון ואני מבשלים יחד. אני מכין דגים, קציצות, אורז, קוסקוס. לפני שהייתי זמר עבדתי במסעדות וניהלתי מזנון עם שווארמה בראש העין, שהיו באים אליו כדי לאכול אצל 'הבן־של ישי לוי'. אני יכול לראות מתכון ולהכין אותו, ברמה של שף. כשלא בא לנו לבשל אנחנו הולכים למסעדה.

"מדי פעם הולכים לבר עם חברים. אני אוהב וויסקי בלאק לייבל. הולכים לקולנוע, כי היא אוהבת, אני פחות, ולהופעות סטנד־אפ, אוהבים את שחר חסון. בחו"ל עדיין לא היינו יחד, גם לא באילת. להופעות במועדונים היא באה איתי. כשאני מופיע באירוע היא מחכה לי ערה, גם אם אני חוזר בארבע בבוקר".

שרון היא המבוגר האחראי בבית?

"אפשר לומר. אני אוהב שנקי ומסודר, רק שאני לא אוהב לעשות את זה. אני עוזר לה עם כלים וכביסות. היא כבר לא ביישנית ולפעמים היא צועקת עלי. אני אוהב לרכוב על אופנועי שטח, כספורט. היה לי אופנוע ומכרתי אותו בגללה כי זה מסוכן. אני עלול פתאום לשבור יד וללכת להופעה עם גבס".

איך היא שינתה אותך?

"גרמה לי להסתכל על דברים בצורה יותר חיובית, פחות חשוכה, כי אני מאוד־מאוד ביקורתי כלפי עצמי. אם הופעתי ולא הייתי מאה אחוז - נגיד לא הייתי מספיק משוחרר, לא דיברתי הרבה עם הקהל - אז אני לוקח את זה איתי הביתה. יש הופעות שאני נלחץ מהן, שדקה לפני אני רוצה לברוח". 

אז שרון עושה לך קואוצ'ינג?

"היא מדרבנת אותי לעבוד יותר קשה, לקום בבוקר ולתת יותר מעצמי לקריירה, כי אני באופי שלי לוקח דברים יותר באיזי, אני לא באטרף. למשל, היא אמרה שאני צריך להקליט דואט עם עידן רייכל. דיברתי איתו, אבל זה לא קרה בינתיים. יכול להיות שילוב נדיר. גם עם עמיר בניון הייתי רוצה להקליט דואט, אבל נראה לי שבתקופה האחרונה הוא פחות נגיש". 

אתה מסודר כלכלית?

"אני לא עשיר, אבל לא חסר לי כלום. יכולתי לקנות בית אם לא היו לי חורים בידיים. אני אוהב לבזבז הרבה כסף. מסוגל לצאת מהבית, לקנות בקיוסק, לאכול בחוץ, לקנות בגדים וכל מיני שטויות שבא לי ולפרק ביום 800 שקלים. אני גם אוהב לארח חברים לבשר על האש. אבל אני לא חייב כלום לאף אחד, מצליח להחזיק לבד את הבית, וגם להשקיע בהקלטת שירים חדשים ובכל ההוצאות מסביב, ואין לי את השופוני והפוזה. אני נוסע במאזדה 3, לא בב.מ.וו".

• • •

בין שאלה לתשובה, לוי משמיע לי סקיצה לשיר חדש שכתב, אבל חושש להקליט, כי הוא לא חושב שהוא טוב מספיק. מדובר בשיר יפה וקליט, בלדה רומנטית שיכולה להפוך ללהיט. בין השאר הוא שר בה: "ראיתי לך בעיניים שאהבה זה לא רק סיפורים ואגדות / ואיך שבאת בבת אחת, הכנסת צבע לחיי, כשאת לא כאן הכל נהיה פתאום כל כך אפור / תגידי מי יאהב אותך כמוני, אקנה לך זר ואחזר כל סוף שבוע / למרות שיש בינינו ים של שוני ולא יפריד בינינו שום געגוע". 

"אשתי אומרת שאני פראייר שאני לא מקליט אותו. אולי בסוף יהיה לי אומץ. על עצמי אני לא רוצה לכתוב הרבה. לא צריך לנגן יותר מדי על סיפור החיים שלי. אבא תמיד היה אומר לי לנסות להלחין שירים, כי אני יודע לנגן בפסנתר. בעיניו זה ערך מוסף גדול לזמר".

"רצה שאחכה עם אלבום הבכורה". עם אביו, ישי לוי // צילום: שרון רביבו

אם כבר הזכרת אותו, מה שלום אבא שלך?

"אנחנו ביחסים מצוינים. בשבתות הוא בא אלינו, ואנחנו גם עושים על האש יחד ומדברים הרבה בטלפון, מתעדכנים מה קורה אחד אצל השני. אני משמיע לו שירים חדשים, והוא מפרגן. אם יש לו הערות, הוא מעיר. הוא אומר מה שהוא חושב ומרגיש, אין לו עצם בלשון. יש לנו גם מופע משותף, ואני זורם עם זה בכיף. אנחנו גם מדברים על הקלטת דואט".

על מה רבתם בזמנו?

"כל הסכסוך שהיה בינינו לפני כמה שנים נוצר בעיקר על ידי התקשורת. לקחו משפט אחד שנפלט לו, שאני לא זמר מספיק טוב, ועשו ממנו כותרת. ואחר כך המשיכו לסכסך בינינו בתקשורת, בשביל עוד כתבות ועוד רייטינג. לשמחת שנינו, זה מאחורינו. למדנו לקבל אחד את השני ונהיינו חברים טובים".

אתה מרגיש לפעמים שאתה חוסה בצילו?

"לא, אני ממש לא מרגיש ככה, כי אני מצליח בזכות עצמי ואנשים אוהבים אותי. כשאני בא לטלוויזיה, לא כותבים מתחת לשם שלי 'הבן־של'. אני מאוד גאה שאבא שלי הוא אחד הזמרים המוכרים והטובים במדינה. אני לא מנסה לברוח מזה, אבל כבר לא משווים בינינו".

הוא כבר לוחץ בנוגע לנכד?

"היתה תקופה, אחרי החתונה, שהוא היה מתקשר כל הזמן ושואל מתי אני אביא לו כבר נכד, כי אני הבן הבכור שלו ורק אני בינתיים נשוי. הוא מת לנכד, שואל אותי מה יהיה, אומר לי לעבוד על זה. הוא ראה שגדי, הבן של חיים משה, הביא לו נכד, וגם הוא רוצה. מספר לי איך שלחיים כיף עם הנכד שלו. זה יפה שהורים רוצים נכד, הם הרי לא מגדלים אותו". 

shishabat@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו