למיטיבי שלכת

עלי שלכת נושרים לאט, ורוח ערב לוחש בלאט, לך נערה זו מנגינה של סתיו". ביצועו של אריק איינשטיין למילותיה של חיה כהן וללחן של חיים צור כמו מהדהד באוזנינו, כאשר אנו פוסעים בשבילי הארץ העמוסים בעלי שלכת צבעוניים. סתיו. בארץ אין שלכת של צבעים עזים כמו בארצות הקרות והגוונים רכים יותר, ובכל זאת, רואים את השינוי המתחולל בטבע, המתכנס לקראת סערות החורף.

יצאנו לשלושה מסלולים סתוויים, לחוש את ריח הסתיו, לראות את העצים המתכוננים לקור ולקוות לגשם, שיבוא אחרינו.

אור בקצה המערה

טיול סתווי בנחל מערה חושף אותנו לשפע של עלי שלכת צבעוניים ולמראה סתווי ייחודי עוצר נשימה. אורכו של נחל מערה עצמו הוא כשמונה קילומטרים, והוא חלק משמורת טבע נחל דולב. מסלול הטיול בשמורה עובר גם במערת התאומים, וזוהי ההזדמנות האחרונה השנה לבקר במערה, לפני שהיא נסגרת למבקרים בסוף אוקטובר לרגל שנת החורף של העטלפים המתגוררים בה, שתסתיים בסוף אפריל.

בשמורה צומחים חורש ים-תיכוני והצמחייה הנלווית אליו. המים חתרו בנחל קניונים קטנים, מפלונים וגבים. במקום אפשר להבחין בדיירי השמורה - חיות בר, ציפורי שיר ועופות דורסים. בשמורה נמצאים גם שרידי יישובים חקלאיים קדומים, מעיינות, מערות וטרסות הנושאות עצי פרי של בוסתנים נטושים.

מי שממהר יכול להסתפק במסלול קצר של כ-20 דקות במערת התאומים או להמשיך את המסלול, עד 5-4 שעות. זוהי מערת נטיפים מרשימה, וההליכה בה - לאור פנסים ועל רקע קולות טפטוף המים - היא חוויה מיוחדת. האגדה מספרת כי שמה של המערה ניתן לה על שום התאומים שנולדו לאישה עקרה לאחר ששתתה ממי המעיין הנובע בתחתית המערה. המסלול נוח להליכה לכל המשפחה (אך אינו מתאים לעגלות ילדים).

מחר ובשבת הבאה בשעות 14:00-10:00 ייערכו בשמורת טבע נחל מערה וגן לאומי חורבת מדרס הדרכות מרתקות בנושא עטלפים. השנה היא שנת העטלף הבינלאומית, וגם רשות הטבע והגנים תגביר את המודעות לבעל החיים המיוחד הזה, שהוא ערך טבע מוגן בישראל, העומד בסכנת הכחדה.

הנחל עשיר בחורש ים-תיכוני, וההליכה בו מוצלת ונעימה. במהלך הסיור נכנסים למערה האפלולית שנתנה לנחל את שמו, מציצים מרחוק אל עולם העטלפים ומתוודעים לאגדות ולסיפורים מרגשים שהתרחשו במערה המסתורית. לקינוח נוסעים אל גבעות בית שמש לתצפית נוף מרהיבה אל עבר הר חברון. מומלץ להביא פנסים ומכנסיים ארוכים לזחילה. הרשמה להדרכה (בתשלום) ב"כוכבית בטבע", 3639*.

יש חמד

סטייה קלילה מהמולת הכביש המהיר שבין ירושלים לתל אביב מביאה אותנו לפינת חמד. עין חמד הוא גן לאומי מטופח, עטור מדשאות רחבות ידיים ושולחנות פיקניק. עין חמד משתנה בהתאם לעונות השנה מבחינת מראהו וצבעיו. בסתיו הוא מחליף צבעים וחושף מראה סתווי יוצא דופן.

הגן מתכסה בעלי שלכת בגוונים צהובים וחומים, בעיקר של עצי הדולב המזרחי. העלים המכסים את הקרקע מלבישים את הגן במראה אירופי, וגם מי שמכיר את הגן היטב מופתע לגלות אותו במלבושו הסתווי. ילדים ישמחו לשחק עם העלים שצנחו על הקרקע. אפשר לראות שאריות של חצבים, שסיימו את פריחתם, ועוד מעט תתחיל גם פריחת הסתיו.

מחר (שבת) יתקיימו בגן הלאומי עין חמד שלושה סיורים, בשעות 11:00, 12:30 ו-14:00, ובמסגרתם אפשר להתרשם מיופיו של הגן. ההדרכה נמשכת כשעה, והיא עוסקת במצבו של הגן מבחינת זרימת המים בנחל, בעלי החיים בגן ובמיוחד - העטלפים, הצמחייה, העצים והשלכת, וכן ההיסטוריה של הגן והחווה החקלאית מהתקופה הצלבנית. הסיורים ללא תשלום נוסף מלבד דמי הכניסה לגן.

בצד הפלג הזורם - חלקו של נחל כסלון - נמצא מבנה צלבני גדול. זוהי אחת מפינות הטבע המקסימות ביותר בסביבות ירושלים. בתקופה הצלבנית כינו את המעיין המרכזי בשם הלטיני "אקווה בלה", שמשמעו "מים יפים", שם שהושאל לאזור כולו.

שנות הבצורת האחרונות והבנייה המואצת נותנות אותותיהן גם בעין חמד. סלילת כבישים, בניית בתים ושכונות ואזורי תעשייה מונעים ממי הגשמים, כשהם כבר יורדים, מלחלחל לאדמה ולמי התהום, ויוצרים נגר עילי, שנשטף אל צינורות הביוב ונעלם. אל אלו מצטרפות תפיסת המעיינות ושאיבת מימיהם לשימוש האדם, לחקלאות ולתעשייה, ומניעת מים מהטבע. מכל הפעילות הזו יוצא שכיום אין מים בעין חמד. המעיינות יבשו, ואפילו המעיין המרכזי, מעיין עין חמד, שהזרים זרזיף דק של מים עד חודש מאי 2009, יבש. לפניו יבשו שני מעיינות נוספים. "זכות הטבע למים", החוק שאושר לפני שנים ספורות, מכיר בחשיבות המים לטבע, ובחישובים שונים מחזיר מים אל נחלים וביצות במידה שמספיקה להחיותם.

בתמונות משנות ה-70, שצולמו בגן לאומי עין חמד, נראים ילדים ובני נוער מתרחצים בבריכה מלאה מים, שוחים ו"משפריצים" מים זה על זה. התמונות אינן משקרות, כך היה פעם, והיום אין עוד מים.

המבנה הצלבני, בית חווה מבוצר, הוא מבנה קומתיים. אל החצר המרכזית נכנסים דרך שער מקושת בחומה הצפונית. באולם זה שרדו חלק ממתקני בית הבד. מהחצר מוביל גרם מדרגות אל הקומה השנייה.

הוכשר שביל בינות לחורש המוביל אל מערת קבורה, שתיארוכה הוא כנראה לתקופת בית שני. בדרך המתרוממת מעל העמק שבו מצוי הגן הלאומי, יש נקודת תצפית הממחישה את משמעותה של ריאה ירוקה בין הכבישים והיישובים.

עלים צבעוניים

חוויית הביקור בשמורת טבע נחל שניר מועצמת בתקופה זו נוכח השלכת המדהימה של עצי הדולב. סיור במקום מרחיב את הלב מול מיליוני העלים בצבעי חום, צהוב וכתום, המכסים את האדמה ונושקים למים. עצי הדולב והערבה מאפיינים בית גידול של נחלים, ובתקופה זו הם משירים את עליהם. גם מי שהגיע לשכשך רגליו במי הנחל הקרירים בתקופת הקיץ, יופתע לגלות בסתיו מקום שונה לחלוטין ומקסים ביופיו.

נחל שניר (חצבני) הוא אחד משלושת מקורותיו העיקריים של נהר הירדן, והארוך שבהם. את מסעו הוא מתחיל בדרום לבנון, כ-35 ק"מ מצפון לעיירה חצבאיה. אורכו של הנחל 65 ק"מ, והוא מנקז את השלג ואת שאר המשקעים ממורדותיו הצפון-מערביים של החרמון בשטח של 640 קמ"ר.

הנחל מוליך בממוצע 135 מיליון מ"ק בשנה, ובשנים גשומות במיוחד, כמו אשתקד, יכול הנחל להוליך 300 מיליון מ"ק. מעיינותיו העיקריים הם עינות חצבאיה במעלה הנחל, שכיום נתפסים ברובם לצורכי שתייה והשקיה של תושבי לבנון, ועינות הווזאני למרגלות הכפר ע'גאר בגבול ישראל, המספקים היום את עיקר המים לנחל. בחורף מקור רוב המים הזורמים בנחל הוא בשיטפונות, ובקיץ הנחל ניזון ממעיינות הווזאני בלבד. בזמני השיא נמדדו זרימות של 150 קוב לשנייה, ובזמני השפל - 0.6 קוב לשנייה.

מחר (שבת) בשעות 15:00-11:00 ייערך במקום אירוע למשפחות - "לורי הלוטרה בשמורת השניר". לורי מסתובבת בשמורה, המשמשת בית גידול ללוטרה. במסגרת המפגש ייערכו סדנאות יצירה והפעלה עם הסופרת מירי לשם, ונלמד איך הלוטרה אוכלת דגים. אפשר גם להצטייד בכניסה בחוברת "הרפתקה בשמורה", בעלות של 10 שקלים, ולערוך סיורים מודרכים סביב המשימות שבחוברת.