לבנות מציאות שבה למנהיגי חמאס יש מה להפסיד

"כי האדם עץ השדה. כמו העץ, הוא שואף למעלה. כמו האדם, הוא נשרף באש". דומה שמילותיו של המשורר נתן זך מקבלות בימים אלה משמעות נוספת, עצובה, לנוכח טרור עפיפוני התבערה ובלוני הנפץ המכלים את המרחב הכפרי בעוטף עזה.

בימי הקיץ הרגילים השדות הצהובים והיובש שולטים בנוף באזורנו, אך כיום לצערנו השחור והפיח תופסים מקום נכבד יותר ויותר.

שריפות היו, יש ויהיו, אך כשהן מתרחשות על רקע לאומני, כשכוונת מחבלי חמאס ברורה ומוצהרת - להשמיד את מדינת ישראל - אין אנו צריכים לקבל זאת בשוויון נפש ולומר "נו באמת, הם יכולים לחרב את כל המדינה"?

אני מתייחס לזה ברצינות גמורה, כי כמו שהאש מתחילה בשולי השדה, מלחכת את העשב היבש ואט אט מתפשטת, מרחיבה זרועות ומכלה את כל אשר בדרכה, כך אני סבור שלטרור מעזה יש פוטנציאל להתרחב ולהתפשט, ללא מעצורים.

הסכסוך עם עזהסבוך ובעל רבדים פסיכולוגיים ונפשיים עמוקים ביותר, הן מצד הפלשתינים והן מצד תושבי המדינה, כך שכל צורה שהיא של שלום בר קיימא היא בחזקת נס שמימי.

בינתיים, מערכת יחסי הגומלין המוזרה בין ממשלת הטרור החמאסי בעזה לבין ממשלת ישראל היא עוד יותר מוזרה, בתוך המשמעות ההזויה שבה אנו חיים.

עד לפני חודש וחצי נכנסו לרצועת עזה כ־2,000 משאיות ביום, עמוסות בכל טוב.

איש לא יכול היה לטעון מעולם כי קיים משבר הומניטרי והנה, מי שגורם לכך שבעזה יש מחסור הוא דווקא חמאס, ואיתו ממשלת אבו מאזן ברמאללה. אנו חיים במציאות שבה הערבים אינם יכולים לנהל את ענייניהם בעצמם, ולצערנו חמאס - בסיוע גורמים עוינים מאירופה - מצליח למנף דווקא את מצבם העגום כהצלחה.

לאור מציאות הזויה זו, אנו חייבים להמשיך ולתפקד כמדינה, כחברה וכמרחב כפרי ששגרת יומו היא מונח שלא קיים בשום מילון -"שגרת חירום".

צילום: דובר צה"ל

במציאות זו, על המערכת המדינית לקבל החלטה אמיצה - ואני מוכן להצהיר כי הממשלה כן יודעת לקבל החלטות שקולות, אחראיות ואף קשות לצד השני, ראה הקביעה החד־משמעית שלא ניתן יהיה לחצות את הגדר. יותר מ־150 טרוריסטים התנפצו על גדרות עזה, עד שמודל ההפגנות התפוגג כמעט לחלוטין. להבנתי, כיום חובה עלינו לבנות משוואה שבה למנהיגי חמאס יש מה להפסיד.

יאיר פרג'ון הוא ראש המועצה האזורית חוף אשקלון