איטליה מול הולנד נשמע כמו חצי גמר ריאלי במונדיאל, ארה"ב מול צ'ילה נשמע הגיוני לפחות כמפגש בשמינית הגמר. עם זאת, העובדות הן שארבע הנבחרות הבולטות האלה יהיו הקיץ בבית ולא ברוסיה. מול מסך הטלוויזיה במקום בחדר ההלבשה בהכנות לעוד משחק גדול.
כן, זו המציאות, אבל יש גם דמיון, ולפחות בעדכון המונדיאל של משחק המחשב "פיפ"א 18" קיימת התאמה אישית המאפשרת לגיימרים להכניס לטורניר את הנעדרות המפתיעות.
הנבחרות שנשארו בבית יכלו להרכיב בקלות את בית המוות, אבל כל מה שנשאר להן ולנו זה להתרפק על הזיכרונות.
איך הלכת לנו ג'יג'י
"אני חוזר הביתה", השיר שאיתו פרץ הזמר דורון מזר ב־1984, היה הגרסה הישראלית לשירו של טוטו קוטוניו, "האיטלקי". מדובר בשיר געגועים, שיכול היה להחזיר את הסקוודרה אזורה לימים טובים יותר, אלא שבדומה למונדיאל ברוסיה, גם באותה השנה היא נעדרה מטורניר גדול - אליפות אירופה (אליה העפילו בזמנו שמונה נבחרות בלבד).
בופון עם מעריצים. בעל תחושת הפספוס הגדולה ביותר // צילום: רויטרס
אז איטליה לא תחזור הביתה בקיץ הזה, בעיקר כי היא לא עוזבת אותו לראשונה זה 60 שנה, אחרי שהודחה בשלב הפלייאוף על ידי שבדיה. זהו הפסד סמלי, שכן את המונדיאל ההוא ב־1958, נטול איטליה, אירחו השבדים.
בעל תחושת הפספוס הגדולה ביותר באיטליה הוא ג'יג'י בופון, שבגיל 40 קיווה לשבור את שיא כל הזמנים עם הופעה שישית במונדיאל, אף שבראשון שלו ב־1998 ישב על הספסל. המציאות סידרה לו עוד אכזבה, כמו הרבות שאסף בליגת האלופות עם יובנטוס, עד שנדמה שהתאהב עוד קצת בגילום הדמות הטרגית.
גם ישראלים רבים התאכזבו מהכישלון האיטלקי, אחרי שנפלו לרגליה במונדיאל 1982, עת הגיעה כאנדרדוג, הפתיעה את ברזיל הקלאסית וניצחה בגמר את גרמניה השנואה, כדי לזכות בגביע שלישי.
קצת קשה למצוא נבחרת ספציפית שמרוצה מחסרון האיטלקים - אולי ברזיל, שבהיעדרותה האחרונה של איטליה זכתה לראשונה בגביע העולמי - אבל תהיו בטוחים שרוב הנבחרות המשתתפות חייכו לנוכח העובדה שמי שזכתה בחמישית מהמונדיאלים (4 מתוך 20) תשב בבית ותאזין לתקליטים, אולי אפילו לגרסה האיטלקית של "אני חוזר הביתה".
אני לוזרית?
"אתה חולם על מקום אחר/ יבשה מרוחקת/ שם תמצא שקט", נפתח שירה של חנה גולדברג "אמסטרדם", שנכתב ופרץ במחצית השנייה של שנות ה־80, בביצועה של להקת נוער שוליים.
גם אריאן רובן יישאר בבית. אני לוזר? // צילום: גטי אימג'ס
בתקופה ההיא הכדורגל ההולנדי פרח לראשונה מאז האכזבות במשחקי גמר המונדיאל של הסבנטיז: ב־1988 הושג הדאבל הגדול, כשהנבחרת זכתה ביורו ופ.ס.וו איינדהובן בגביע האלופות, ובשנתיים שלאחר מכן מילאן הגדולה הניפה פעמיים את גביע האלופות, כשכוכביה היו המשולש ההולנדי הקטלני: מרקו ואן באסטן - רוד חוליט - פרנק רייקארד.
נכון לעכשיו, להולנדים יש בעיקר מחשבות על הכישלון במוקדמות, לאחר שסיימו במקום השלישי בבית 1, אחרי צרפת ושבדיה (כן, שוב היא). צריך לחזור עד 1970 כדי למצוא מונדיאל בלי הולנד, וכמו בהיעדרות של איטליה ב־1958, מי שזכתה אז היתה ברזיל.
עצוב יהיה לראות את אריאן רובן מפספס את ההזדמנות האחרונה שלו לחפות על ההחטאה הגדולה בגמר ב־2010. במונדיאל הבא, בקטאר, הוא כבר יהיה בן 38, וספק אם בכלל יישאר עד אז כדורגלן פעיל.
נדמה שכל המועמדות לזכייה (ורבים מהישראלים, כמובן) מצטערות על כך שהאוראנג' נשארים בבית. אחרי הכל, הולנד העפילה לשלושה גמרים (1974, 1978, 2010) והפסידה בכולם - אז מה הטעם, יאמרו הפייבוריטיות, במונדיאל בלי הלוזרית הגדולה מכולן?
נשארנו עם החיוך של מסי
"האם את יכולה לראות את היופי, גם אם לא כל יום יפה ובהיר", כתב פבלו נרודה, המשורר היהודי־צ'יליאני, וספק אם לנבחרת ארצו יש היום תשובה חיובית לשאלה הספרותית והעמוקה הזאת. בהתבסס על עברה, היא לא מגיבה טוב לכישלונות, בעיקר מאחר שהציפיות לקראת רוסיה היו גבוהות - ה"לה רוחה" כיוונו להופעה היסטורית בגמר, לאחר שתי זכיות רצופות בקופה אמריקה. זה נגמר במקום שישי בבית המוקדמות של דרום אמריקה.
עד כמה הצ'יליאנים איבדו את זה: את הקפטן קלאודיו בראבו הם כינו "בוגד" והפגינו נגד בת זוגו של מלך השערים אלכסיס סאנצ'ס, בטענה שהשקיע בה יותר מאשר בנבחרת.
ליאו מסי. הוא בטוח יהיה ברוסיה // צילום: גטי אימג'ס
הצבעוניות של צ'ילה תחסר לכולם, למעט לנבחרת אחת, ארגנטינה, זו שהפסידה לה פעמיים בגמר הקופה אמריקה, ב־2015 וב־2016, בפנדלים. גם איטליה היתה אמורה לחייך, כי בהיעדרות האחרונה של צ'ילה מהמונדיאל, ב־2006, היא הניפה את הגביע, אבל שתיהן יסתפקו בקריאת שיריו של נרודה.
נסתדר גם בלעדייך
"אמריקה" של רמי פורטיס וברי סחרוף, כולל המשפט "הדוד סאם כוכב עליון", היה אחד הלהיטים מהאלבום "1900?", שיצא לאור ב־1990, שנת המונדיאל הראשון של האמריקנים מאז 1950. מאז היא השתתפה בקביעות בגביעי העולם, עד הקיץ הזה.
בניגוד לציפיות, ארה"ב סיימה רק חמישית בבית הגמר הצפון־אמריקני (פנמה הקדימה אותה!), וכאמור זו תהיה היעדרותה הראשונה מאז 1986. למי היא באמת תחסר? לנוכח הפופולריות של הענף בארה"ב - התשובה היא: לאף אחד, אפילו לא לאמריקנים.
ג'וליאן גרין. גם אמריקה נשארה בחוץ // צילום: אי-פי
לעומת זאת, נדמה שלפחות לשלוש משתתפות ברוסיה יש סיבה לחייך: לאיראן, אחרי ביטול הסכם הגרעין על ידי דונלד טראמפ; למקסיקו, בגלל תוכנית חומת ההפרדה של הנשיא האמריקני; ולארגנטינה, שזכייתה האחרונה בגביע העולמי היתה בהיעדרות האחרונה של ארה"ב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
