יואכים מרטין, נגר מהעיירה הצרפתית קרו שחי במאה ה-19, חשב בוודאי כי הזיכרונות האישיים שכתב על רצפת העץ של הטירה בה גר, בהם גם תיאורי פשע נוראיים ששברו את ליבו, לא יתגלו אף פעם. ואכן, במשך 140 שנה, כל עוד רצפת העץ של "טירת פיקומטל" נותרה במקומה, סודותיו נשארו שמורים. אולם כעת, בעלי הנכס המרשים החליטו לשפץ את רצפת העץ שכבר ראתה ימים טובים יותר בעבר.
תחת לוחות העץ הנרקבים של הטירה, הממוקמת כ-200 ק"מ מצפון לעיר ניס, התגלה "היומן האישי" המרתק ומסמר השיער שנכתב ככל הנראה בשנים 1880-1881. בכתבים מתאר מרטין כיצד חבר הילדות שלו, אדון בשם בנימין, רצח ארבעה מתוך ששת ילדי מאהבותיו בדם קר – וזאת כדי לכסות על הרומנים שניהל.
בין השאר תיאר כיצד יום אחד בשנת 1868, עבר ליד האסם שבחצר הטירה ושמע אנקות כאב. כשהציץ פנימה גילה את חברו מיילד אישה, והורג את הוולד בו במקום. מרטין מסביר כי הסיבה לבחירתו לשמור על שתיקה לגבי הפשעים היא כפולה: מלבד היותו של אותו בנימין חברו הקרוב, אמו של בנימין הייתה בסתר פילגשו של אביו של מרטין.
"הפושע הזה עוד יהרוס את משפחתי", כתב, "במילה אחת אני יכול לגרום לכולם להיכנס לכלא, אך לא אעשה זאת".
ברבים מהכתבים מתאר מרטין את החיים ברפובליקה הצרפתית, שעברה באותה תקופה תהליך של ניתוק חיי הדת מהמדינה. מהכתבים ניכר כי מרטין לא שמח על אותם שינויים, אך על הכומר המקומי כתב: "מדובר בחזיר של ממש, הוא דוחף את אפיו לענייני משפחה, מתשאל כל גבר ואישה על חיי המין שלהם, כמה פעמים בחודש הם מקיימים יחסי מין ובאלה תנוחות. צריך לתלות אותו, הוא מטריד את הנשים בעת שבעליהם חסרי אונים".
מעט מאוד מידע נוסף ידוע כעת על אותו יואכים מרטין, שנולד ב-1842 ומת ב-1897. את לחמו הרוויח ככנר בחגיגות הכפר, והיו לו ארבעה ילדים.
בספר שהוציא לאור ההיסטוריון ז'אק- אוליבייה בודון, בשם "לוח הרצפה של יואכים", הוא מכנה את מרטין אינטיליגנטי ורגיש, ואת כתיבתו "נוקבת".
בזיכרון האחרון שכתב, מתכונן מרטין למותו שלו: "מוות שמח, כשתקרא את זה לא אהיה פה עוד. הסיפור שלי קצר וכנה וגלוי, כי אף אחד חוץ ממך לא יזכה לראות את הכתיבה שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו