כניעת לוחמי ניצנים: "חרפה" או אין ברירה?
בתום קרב קשה, שהתרחש השבוע לפני 70 שנים, נכנעו 106 מגיני קיבוץ ניצנים, הממוקם בין אשדוד לאשקלון, והסגירו את עצמם לידי הכוחות המצריים. הכניעה עוררה סערה, לצד הפניית אצבע מאשימה כלפי חברי הקיבוץ, על שהמיטו בצעדם "חרפה" ופגעו ב"רוח איש המגן העברי". אחרי מלחמת העצמאות טוהרו לוחמי ניצנים ובני הקיבוץ מההאשמה הכבדה, אך נדמה שהדי הפרשה לא שככו גם היום.
ב־7 ביוני 1948 כותר הקיבוץ והותקף על ידי כוח מצרי גדול שהורכב מגדוד חי"ר, פלוגת משוריינים וארבעה טנקים, והסתייע בעשרות תותחים שהפגיזו את הקיבוץ במשך כל הלילה. מולם הגנו על המשק 67 חברי קיבוץ, ובהם עשר לוחמות, ועליהם נוספו עוד כ־70 לוחמים מגבעתי, רובם מגדוד הטירונים בחטיבה. הקריאות החוזרות ונשנות של האלחוטנית במקום, שהופנו למיפקדת חטיבת גבעתי בבקשות סיוע - לא נענו.
אחר הצהריים, כשכוח המגן ספג הרוגים ופצועים רבים ותחמושתו אזלה, החליט המפקד במקום, אברהם שוורצנשטיין, להיכנע. 106 לוחמים, חלקם הגדול פצועים, הובלו במסע כניעה לאורך רחובות העיירה מג'דל הסמוכה (כיום - שטח שכונת מגדל בעיר אשקלון). מאחור, בקיבוץ, נותרו גופותיהם של 29 לוחמים ולוחמות.
הידיעה על כניעת ניצנים והליכת לוחמיה לשבי התקבלה במיפקדת חטיבת גבעתי בתדהמה. בשל מכשיר הקשר הפגום של ניצנים, שלא פעל כהלכה, לא הגיעו ידיעות מהקרב הקשה למיפקדת החטיבה, שסברה ש"ניצנים תחזיק מעמד" ושהחטיבה פנויה בינתיים למשימות דחופות יותר.
כבר באותו יום, בעקבות האירוע, כתב הסופר והמשורר אבא קובנר, אז קצין התרבות של חטיבת גבעתי, "דף קרבי" (שאושר על ידי מפקד החטיבה, שמעון אבידן) שכותרתו: "נפילת ניצנים - כישלון". בדף, ששוכפל והופץ בקרב לוחמי החטיבה, תקף קובנר בחריפות את מגיני ניצנים והאשים אותם בכך שכניעתם פגעה ב"חומת רוחו הבלתי נכנעת של איש המגן העברי".
עוד כתב קובנר ש"בניצנים עלול היה האויב, לראשונה, ללמוד דבר חמור ומפתיע: אפשר לו לשבור את חומת ההגנה של יישוב עברי תוך שעות ספורות, להכניעו ולשבות את לוחמיו". לדבריו, עדיף היה אילו מגיני ניצנים היו נהרגים בקרב: "בית אין מגינים על תנאי. טוב ליפול בחפירת הבית מלהיכנע לפולש רצחני... להיכנע כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית. חרפה היא לצאת לשבי הפולש - חרפה ועיוות!"
דברי קובנר נפוצו מייד בחזיתות השונות והגיעו בהמשך כמעט לכל בית בישראל. חברי ניצנים הפכו למושמצים ולמוחרמים, והיו אף שהרחיקו וקראו להם "בוגדים". רק כעבור יותר משנה, בתום המלחמה ובעקבות דרישות חוזרות ונשנות של חברי ניצנים, הוקמה ועדה שטיהרה את חברי הקיבוץ מההאשמות הכבדות. הרמטכ"ל יעקב דורי אמר שהדף הקרבי שחיבר קובנר "לא שיקף את כל האמת על התגוננות ניצנים והיאבקותם המרה של לוחמיה, ויש להצטער על כן".
הבריטים מונעים עלייה של אלפי עצורים מהמחנות בקפריסין
עם הכרזת העצמאות ציפה היישוב בארץ ש־24 אלף עצורי המחנות הבריטים בקפריסין ישוחררו סוף סוף ויזכו לעלות לישראל. הסוכנות היהודית אף נערכה מבעוד מועד לקליטתם ההמונית.
תחילה הודיעו הבריטים שהם מסרבים להעביר את יושבי המחנות מקפריסין לישראל באוניות בריטיות, ובעקבות זאת נערכו בארץ להכשרה מיידית של שתי אוניות המעפילים הגדולות "קוממיות" ו"קיבוץ גלויות" לביצוע המשימה. אולם ככל שחלף הזמן לא הראו הבריטים נכונות לשחרר את העצורים.
ב־7 ביוני 1948, השבוע לפני 70 שנים, הכריזו יושבי המחנות שהם פותחים בשביתת רעב, ושלחו מהבירה ניקוסיה מברק בהול לאו"ם שבו הבהירו ש"24 אלף הפליטים היהודים לא יסבלו עוד בשקט את תלאות מחנות הריכוז! אנו דורשים מהאו"ם פעולה מיידית, כדי למנוע שואה העלולה להתרחש אם יימשך איסור העלייה".
עד מהרה התברר שהבריטים אוסרים במיוחד שחרור של גברים בני 18-45 מבין יושבי המחנות, כדי למנוע מהם להילחם לטובת ישראל הצעירה במלחמת העצמאות. בהודעה רשמית שהעביר הממונה הבריטי על המחנות היהודיים בקפריסין לממשלת ישראל נטען שהממשלה בלונדון "מפרשת את הנחיות מועצת הביטחון של האו"ם כמונעות עלייתם לישראל של כל בריאי הגוף שבמחנות".
מדובר בפרשנות מכלילה במיוחד שנתנו הבריטים להנחיות של מועצת הביטחון, שנגעו להפוגה בקרבות שתוכננה להתחיל ב־11 ביוני, והותנתה על ידי הערבים בעצירת העלייה (דבר שנדחה על ידי ממשלת ישראל הזמנית מכל וכל). את ההפוגה, שאמורה היתה להיארך חודש, ארגן הרוזן פולקה ברנדוט, דיפלומט שבדי שנשלח לישראל מטעם האו"ם כדי לנסות להרגיע את המלחמה.
שר החוץ משה שרתוק (שרת) פנה לברנדוט והפנה את תשומת ליבו לכך ש"הפעילות השרירותית מצד ממשלת בריטניה אינה יכולה להתקבל על הדעת, והסמכות להחליט מי מבין הבאים הם אנשי צבא נתונה בידיך, כמתווך".
ברנדוט לא נכנע ללחצים שהופעלו עליו מהצד הישראלי, ולמרות שעד סוף יולי 1948 עלו ארצה כ־13 אלף נשים, ילדים וזקנים - הגברים בגיל גיוס הושארו בכל זאת מאחור (בתחילת אוגוסט עמד מספרם על כ־11 אלף). הזעם על המתווך השבדי היה גדול, וכעבור חודש, ב־17 בספטמבר 1948, הוא נרצח בירושלים בהתנקשות שביצעו אנשי הלח"י, כנקמה על מדיניותו הפרו־ערבית.
גם אז התושבים שאלו: מה לעשות כששומעים אזעקה?
השבוע לפני 70 שנים, בעקבות הפגזות חיל האוויר המצרי על תל אביב, הוציא ארגון "המשמר האזרחי" בעיר הנחיות להתגוננות הנדרשת מהתושבים. ההנחיות פורסמו על לוחות המודעות ובעיתונים, ונועדו לענות לתלונות הרבות שהצטברו בנושא.
עניין מיוחד קיבלו האזעקות, שגרמו לבלבול רב בקרב התל־אביבים. בכרוזי ההנחיות התריע המשמר האזרחי בפני התושבים: "אל תזלזלו באזעקה! סכנה חמורה נשקפת לאלה שאינם ממהרים תכף ומיד למצוא מקום מחסה".
כמו כן קרא המשמר האזרחי להאיץ את מיגון פתחי חדרי המדרגות: "אלה שאין בבתיהם מקלט - טוב יעשו אם ימלאו לעצמם שקים מערימות החול המפוזרות בנקודות ריכוז ברחבי העיר, ויעמיסו למגננה שקים אלה, אחד על גבו של השני, בפתח חדרי המדרגות".
הנחיות נמסרו גם למיגון בתי עסק וחלונות הראווה, שרבים מהם התנפצו מהדף ההפצצות. "במקרה שמשתמשים ברצועות בד, יש להדביקן בשתי וערב ברוחב של 5 ס"מ ובמרחק של 8 ס"מ בין רצועה ורצועה. אבל השיטה המומלצת היא הדבקת בד שיכסה את כל שטח הזכוכית, וכדי לאפשר לעוברים ולשבים לצפות במוצרים שבתוך חלון הראווה - אפשר לחתוך בבד מרובעים בגודל של 10X10 ס"מ".
התרעה חמורה הועברה לידיעת הנהגים: "יש עדיין בעלי רכב, ובעיקר כאלה הציבוריים, כמו מכוניות טקסי, שמרשים לעצמם להמשיך בנסיעה גם בהישמע אות האזעקה. מוטב להם להפסיק מיד מנוהג נפסד זה". כמו כן הוזהרו נהגים שלא האפילו את פנסי רכבם ש"נגד מפירי ההוראה יינקטו אמצעים עד כדי ביטול רישיונות".
כרוז אחר שפורסם ברבים הבהיר: "אל תשאלו שאלות!!! הואיל ואחרי אזעקות והטלת פצצות פונים רבים טלפונית לתחנות ההתגוננות של המשמר האזרחי, בבקשת ביאורים היכן נפלו פצצות, מה מידת הנזק וכו' - אנו מודיעים שעל שאלות כאלה לא יינתנו, מטעמים מובנים, שום תשובות!"
יומן הקרבות השבועי: הפצצות, הפלות, כיבושים - וגם כישלון
בדרום הפציץ חיל האוויר הישראלי טור שריון מצרי, ולאחר מכן, בפעולה משולבת של חיל הרגלים והתותחנים, כותר הטור על הקרקע. ניסיונות של רכבים משוריינים מצריים להימלט מהמקום הביאו להשמדתם.
הכפר הערבי יבנה, שהיה המשלט הערבי האחרון בין אשדוד לתל אביב - נכבש על ידי כוחותינו.
בנגבה נהדפה התקפה שביצע טור של 16 טנקי הצבא המצרי, מלווה בחילות רגלים.
קיבוץ חולדה הופצץ על ידי חיל האוויר המצרי, וגם את תל אביב הפציצו שני מטוסי "דקוטה" מצריים - אך הם הופלו בידי טייס חיל האוויר הישראלי מודי אלון. במקביל, שתי אוניות קרב ושתי אסדות נחיתה מצריות שהתקרבו לחוף תל אביב הונסו בירי מטוסינו.
ההתקפה השלישית של כוחותינו על הלגיון הערבי בלטרון - נכשלה.
צה"ל עומד כעת בפאתי טול כרם, שכם וג'נין. ירושלים המערבית עומדת במתקפת תותחים ירדנית.
88 שבויות מגוש עציון שוחררו בעסקת חילופין - והתקבלו בחיבוקים
במסגרת חילופי שבויים שנערכו השבוע לפני 70 שנים הוחזרו 88 נשים יהודיות שנפלו בשבי לאחר מפלת קרב גוש עציון.
שיירה של הצלב האדום הגיעה לפנות ערב לנקודה מוסכמת ליד כפר יונה, ורבים מתושבי המקום קיבלו את פני השבות בחיבוקים ובנשיקות. נמסר שהמשוחררות, שלבשו בגדי עבודה, "נראו מבולבלות ועייפות" והן נשלחו מייד לבדיקות במרפאה המקומית.
חודשה תקשורת הטלגרף בין כל חלקי המדינה
השבוע לפני 70 שנים חודשה תקשורת הטלגרף בין ירושלים לשאר חלקי המדינה. במקביל נמסר ממחלקת קשרי הדואר בארה"ב שבתוך 48 שעות יחודש קשר הדואר בין אמריקה וישראל.
ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, הודיע שבכוונתו להציע לממשלה לאפשר למפלגות השונות לשמור על קשר עם בוחריהן דרך גלי האתר, בדרך של הקצאת זמן שידור מוגבל לכל אחת מהן בתחנת הרדיו של קול ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו