אתי תבל כבר רגילה שמופתעים לראות אותה בעמדת המנצח של התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון, או כשהיא מנגנת באקורדיון. "אני מקבלת הרבה הרמות גבה כשאני מנגנת בכלי הזה", מספרת תבל, "כנראה עדיין מצפים לראות גבר עם שפם שמנגן שירי קיבוץ".
בגיל 27 תבל עומלת במרץ על התואר האקדמי החמישי שלה (שלושה ראשונים במוסיקה בהצטיינות, את התואר הרביעי עשתה במינהל עסקים באוניברסיטת בן-גוריון, וכיום היא דוקטורנטית בבן-גוריון ללימודי מינהל עסקים בניהול מוסדות תרבות,(ומנצחת על שתי תזמורות (תזמורת האקורדיונים של באר שבע והאנדלוסית אשקלון. (בימים אלה היא מזגזגת בין מופעים עם כנסיית השכל ודויד ברוזה למופע ייחודי וחד-פעמי של האנדלוסית בחיפה, במסגרת פסטיבל המחול (ב-16 באוקטובר באודיטוריום רפפורט) המשלב מוסיקה ערבית-מצרית אותנטית מבית אום כולתום ופריד אל-אטרש עם להקת המחול "אורי פורטל".
"אמא שלי דגלה בכך שכל ילד במשפחה שמגיע לגיל 6 יבחר כלי נגינה", מספרת תבל, "אנחנו חמישה אחים, ותמיד ניגנו בבית. אני התחלתי לנגן בפסנתר, אבל האקורדיון סיקרן אותי ובגיל 7 התחלתי לנגן גם באקורדיון, ובתיכון בחרתי להתמקצע בו. גדלתי כל השנים בתזמורת האקורדיונים של באר שבע, מגיל 8 ניגנתי והייתי סולנית, אח"כ הפכתי לאסיסטנטית של המנצח, והשנה הוא יצא לגמלאות והעביר את השרביט לידי. זו תזמורת של 30 נגני אקורדיון, ילדים מגיל 8 ועד 18, זו חוויה מרתקת".
כמה נשים מנצחות יש בארץ-
יש מעטות מאוד, אפשר לספור על כף יד אחת ויש מעטות שבאמת מופיעות".
ואיך הגעת לנצח על האנדלוסית?
"זו סגירת מעגל עבורי, כי אמנם התחנכתי חינוך קלאסי רוסי בלימודים, אבל בבית שמעתי את המוסיקה של ההורים שלי ממרוקו ומאלגי'ר וזה סוגר לי את המעגל, מחזיר אותי למקורות שלי. התזמורת האנדלוסית עברה כמה גלגולים, לפני שלוש שנים היא פורקה והתפצלה לאשדוד ואשקלון ועם הפיצול אני נסחפתי לאשדוד, שם ניצחתי עד לפני חצי שנה, עד שמיציתי. לפני חצי שנה חציתי את הקווים ועברתי למתחרה".
