המחזאי ברטולד ברכט הנציח את המילה "סוּרָבָּיָה" ואף העניק לה את המגע הרומנטי. אבל סורביה היא מקום, עיר גדולה באינדונזיה, ולאחרונה היא משמשת במה לעוד המצאה מקורית של הג'יהאדיזם האסלאמי. פעם הזדעזענו כשאדם אחד היה יוצא לפיגוע חבלה כשחגורת נפץ עליו, והוא מתאבד תוך כדי שהוא הורג עוד 20 בני אדם. החידוש בסורביה הוא שמשפחות שלמות, על נשיהן וטפן, יוצאות לבצע פיגועי התאבדות בצוותא נגד כנסיות נוצריות.
משהו דומה לזה אפשר היה לראות בהסתערות הרבבות על גדר הגבול בחודשיים האחרונים. בכירים בישראל אומרים שלא ייצא להם מזה כלום. הם איבדו בפטנט ההתאבדותי הזה לפחות 120 הרוגים. ובשביל מה?
מלבד זה שהם זכו באהדת פרשנים ליברלים בתקשורת המיינסטרים האמריקנית, שלא לדבר על בריטניה ואירופה, הם יצרו לעצמם סוג של מטריית לגיטימציה לסבב האחרון של ירי הרקטות. ככל שאפשר היה להתרשם - אף אחד בעולם לא התרשם מזה שהערבים יורים רקטות על היהודים. זה הפך לעניין טבעי שלא חודר את מסך התודעה והכותרות בתקשורת. זה ההישג ההתאבדותי של מה שאפשר לכנות תנועת הטרור האנטישמית הפלשתינית.
מנגד, הפעילות האלימה של חמאס והג'יהאד האסלאמי נראית כהתפתלות מעוותת של חידלון בתוך הרצועה. ההצלחה הגדולה של צה"ל היא שמאז צוק איתן הוא לא חדל לבנות נדבכים של הרתעה כלפי עזה וחמאס. בשנתיים האחרונות היתה אף תאוצה בפעילות ההרתעתית. התגובות לכל ירי וניסיון פיגוע היו הרבה יותר עוצמתיות מבעבר, ונכנס ממד חדש: השמדת המנהרות. דומה שתמיד מוכנה שם איזו מנהרה שמחכה להריסה בתגובה להתגרות של הצד השני. אם בהתחלה היה נדמה שהם ינסו ליצור משוואה הרתעתית - זה לא הצליח. צה"ל פגע בחמאס ובג'יהאד קשות, ללא מענה ממשי. לכן, אף על פי שההרתעה הישראלית איננה הרמטית, היא גדולה מבעבר.
האלטרנטיבות למדיניות הנוכחית הן שתיים: האחת, זו התפיסה שפעילות צבאית צריכה להיות מלווה במעטפת מדינית. מדברים בגדול על "שיקום הרצועה", או על הקמת נמל במקום כזה או אחר. יש כאן סכנה. חמאס לא יתפרק מהאסטרטגיה שלו למלחמה עממית שמטרתה השמדת ישראל. הוא יציג בפני הציבור העזתי הישג עצום: גם שמרתי על "הנשק של ההתנגדות" וגם הבאתי לכם שגשוג.
האלטרנטיבה האחרת היא מבצע הכרעה נרחב לכיבוש הרצועה ולחיסול פיזי וארגוני של חמאס. בואו נגיד שהדבר הזה מצליח מבצעית, למרות הליווי התקשורתי הרעיל של פעילות צה"ל. הניסיון של ישראל מאז מלחמת ששת הימים הוא שלהכרעה בשדה הקרב יש תוצאות בלתי חזויות שפועלות כבומרנג; ולמרות העוצמות הצבאיות של צה"ל, ההרתעה מאוד מוגבלת. ראו מלחמת ההתשה, יום הכיפורים, ויכולת ההתחדשות של הטרור הפלשתיני גם אחרי מלחמת לבנון הראשונה וגם אחרי ההתנתקות. מבצע הכרעה רצוי רק אם ישיג אפקט הרתעה אחרי שיסתיים. מאחר שאפקט כזה מוטל בספק גדול, לא נותר אלא לדבוק באסטרטגיה פשוטה של הרתעה. כל מה שתורם להרתעת הצד השני, והימנעות מוחלטת מפשרות והסכמים.
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד: בואו לעקוב אחרינו גם בערוץ הטלגרם החדש שלנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
