נהיגה תחת השפעת סמים: האם ניתן להימנע מהעמדה לדין?

בשיתוף ברק רום

מאת: עורכי הדין נדב גרינולד וקובי טל

יתרה מכך, בעוד שבנהיגה בשכרות המחוקק קבע רף מסוים של אלכוהול בגוף המגדיר נהג כשיכור, הרי שבעבירת הנהיגה תחת השפעת סמים די בכך שיימצאו ולו שרידי סם קלושים כדי להוכיח את היות הנהג נתון תחת השפעת סמים.

עוד ובניגוד לדעה הרווחת הרי שגם בחלוף זמן רב, מספר ימים ואף שבועות לאחר שאדם עשה שימוש בסם מסוכן יכולים להימצא בגופו שרידי סם אשר ניתן לגלותם באמצעות בדיקת שתן או דם ואשר עלולים להוביל בסופו של יום לכדי הגשת כתב אישום והעמדה לדין בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים.

לאחרונה זכתה להד ציבורי סוגיית הנהיגה למי שנוטל קנאביס רפואי על פי מרשם רופא. יובהר כי על פי החוק היבש הרי שאין כל הבדל בין מי שנוהג כשהוא נתון תחת השפעת קנאביס לצורך רפואי לבין מי שנוהג כשהוא נתון תחת השפעת סם כזה או אחר האסור על פי פקודת הסמים המסוכנים.

ואולם, חרף זאת, בתי המשפט ובעיקר בעת האחרונה מגלים גמישות באוכלוסייה רחבה זו אשר נוטלת קנאביס לצרכים רפואיים והדבר מוצא את ביטויו בעיקר בענישה מקילה, מתחת לרף המינימום הקבוע בחוק, לנהגים אלו.

באילו מקרים ניתן להתגונן?

משרד הבריאות בשילוב גורמים ממשטרת ישראל וממשרד התחבורה שוקדים בימים אלה על הצעה לתיקון החוק אשר תחריג את אלה הצורכים קנאביס רפואי מסנקציות פליליות. אם כן, כיצד מוכיחה התביעה את הימצאות הסם בגופו של נהג ובאילו מקרים ניתן להתגונן מפני העמדה לדין בעבירה כאמור?

לפנייה ישירה אל עורכי הדין נדב גרינולד וקובי טל לחץ/י כאן

פקודת התעבורה מקנה לשוטר סמכות, בנסיבות מסוימות לדרוש מנהג דגימת שתן או דגימת דם כדי לבדוק הימצאות של סם בגופו של הנהג. לא בכל מקרה רשאי שוטר לדרוש בדיקה שכזו, שכן המדובר בבדיקה הנחשבת לבדיקה פולשנית ולפיכך קבע המחוקק מספר מקורות המקנים סמכות לשוטר לדרוש את הבדיקה.

המקור האחד הוא קיומו של “חשד סביר” לביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים. “חשד סביר” יכול להתבסס הן על פי מידע מודיעיני מוקדם אשר נמסר למשטרה אודות נהג מסוים אשר נוהג לצרוך סמים ולנהוג ברכב. כך גם, חשד סביר יכול להתבסס על פי אופן נהיגת הנהג, מעורבותו בתאונת דרכים, התנהגות חריגה ומחשידה וכדומה.

יובהר כי לא כל התנהגות הנראית לשוטר כמקימה “חשד סביר” היא אכן מצדיקה דרישה למתן דגימה וכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו הוא.

כך למשל, אדם אשר נעצר לבדיקה שגרתית באמצע הלילה והתנהגותו נראית רדומה ועיניו אדומות, אין הדבר מצביע בהכרח על חשד כי הוא נתון תחת השפעת סם אלה הדבר יכול להתפרש בשל העייפות הטבעית שבה הוא נתון בשעת לילה מאוחרת.

דוגמה נוספת היא אדם שיושב ברכבו בצד הדרך אינו מקים בהכרח חשד סביר שכן יש לבחון מה היא הסיבה בגינה בחר לעצור את רכבו בצד הדרך ויכול וזו תהייה מוצדקת ואף מתקבלת על הדעת.

סמכות נוספת המקנה לשוטר את האפשרות לדרוש בדיקה לגילוי סמים היא הסכמת הנהג. בהקשר זה חשוב להדגיש כי לא כל הסכמה שאותה הביע הנהג בפני השוטר תחשב הסכמה מדעת ומרצון חופשי ובתי המשפט קבעו מספר מבחנים אשר על פיהם תיבחן הסכמתו של הנהג והאם זו ניתנה מרצונו החופשי ולאחר שהוסברו לו מלוא זכויותיו, לרבות הזכות לסרב למתן הדגימה.

פקודת התעבורה מקנה לשוטר סמכות ספציפית ונוספת לדרישה למתן דגימה והיא היות הנהג מעורב בתאונת דרכים, עובדה אשר על פי המחוקק מקימה באופן אוטומטי “חשד סביר” המצדיק דרישה כאמור.

בתי המשפט ערים לתנאים ולמקורות הסמכות בהם ניתנת למשטרה אפשרות לדרוש בדיקה לאיתור סמים ולעיתים קרובות לא מהססים לפסול תוצרים של דגימות אשר נלקחו מנהגים בחוסר סמכות ובניגוד לדין, אף אם הדבר לעיתים קרובות חוטא לעיקרון ההגעה לחקר האמת, שכן העיקרון של שמירה על כבודו של אדם וזכויותיו הבסיסיות אינו פחות ממנו.

לסיכום, אף אם נהג שעוכב ובגופו נתגלו שרידי סמים מסוכנים אין הדבר אומר בהכרח כי העמדתו לדין תביא בסיומו של הליך להרשעה ויש לבחון האם פעלו השוטרים בהתאם לדין ולפסיקה בבואם לדרוש את הבדיקה ובכלל זה יש לבחון האם זכויותיו של הנהג נפגעו ובמידה שפגיעה זו הינה מהותית הרי שלא מן הנמנע כי בית המשפט ימצא לנכון לפסול את תוצר הבדיקה ולהורות על זיכויו של הנהג מכל אשמה.

הכתבה מאת עורכי הדין קובי טל ונדב גרינולד באדיבות אתר עורכי דין  lawguide.co.il.

בשיתוף ברק רום