"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

התנאית שעמדה בראש ישיבה בכורדיסטן

אסנת ברזאני הפכה לתלמידת חכמים באמצע המאה ה-16 ולסמל פמיניסטי • "מורתי הרבנית", כינה אותה רב

, עודכן
תמונת המחשה: AFP

בוועדת שמות רחובות בירושלים אישרו לפני מספר חודשים קריאת רחוב על שם הרבנית אסנת ברזאני, וחשפו מחדש את סיפורה של הרבנית בת המאה ה-16 שהפכה לסמל פמיניסטי לפני מאות שנים. ברזאני, בת למשפחת רבנים מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, נולדה באמצע המאה ה-16 והוכשרה על ידי אביה למלאכת הפסיקה והעיון. הבת לא אכזבה ועם הזמן הפכה לשם דבר, ושמה הלך לפניה כתלמידת חכמים חריפה. גדולתה בתורה אף זיכתה אותה בתואר "תנאית" ששמור לחכמי המשנה.

באחת האגרות ששלחה כתבה "בין ברכי חכמים גדלתי, מעונגת לאבי ז"ל הייתי. שום מעשה ומלאכה לא לִמדני אבי חוץ ממלאכת שמיים, לקיים מה שנאמר 'והגית בו יומם ולילה". ואכן, כשבגרה, שודכה על ידי אביה לתלמידו הבכיר הרב יעקב מזרחי, אך היה לו תנאי אחד: שתמשיך בלימוד תורה ולא תיאלץ לעזוב את בית המדרש לטובת טיפול במטלות הבית.

בתוך כמה שנים היא מונתה לתפקיד ראש ישיבה בכורדיסטן, תפקיד חריג לאישה באותם ימים, ובמקרים רבים גם היום. בנוסף נחשבה למשוררת ידועה וכתבה פיוטים גם בעברית. בנוסף להוראה, היא עסקה בניהול הישיבה, אך יחד עם זאת התקשתה בגיוס כספים וכדומה. עם זאת, ניהלה חליפת מכתבים עם נדבני הקהילות היהודיות השונות בכורדיסטן, ופנתה אליהם בבקשה שיתרמו כספים לישיבה שנקלעה לקשיים כלכליים חריפים.

על אף היותה אישה הנושאת במשרה גברית, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר, תלמידת חכמים ופוסקת הלכה. "התנאית" זכתה להכרה מקיר לקיר. "מורתי הרבנית", כתב לה החכם ר' פנחס חרירי, "אנו תמיד מזומנים לעבודתך ולשרתך באמונה תמימה". עדות נוספת לסמכותה ומעמדה בקרב יהודי האזור ניכרת בבקשתה של הקהילה היהודית בבגדד שתשלח להם רב מבני ישיבתה. "התנאית" נענתה לקריאה ושלחה לבגדד את בנה שמואל, הקרוי על שם אביה. משבגר הבן הוא התפרסם כגדול בתורה, כאמו וסבו.

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

יצויין כי זו לא הפעם הראשונה שבו יש ניסיון לקרוא רחוב על שם רבנית. התנגדות עלתה בעקבות רצון לקרוא בעיר רחוב על שמה של הבתולה מלודמיר, שנהגה להתעטף בטלית, להניח תפילין ולערוך סעודות לחסידיה. לבסוף התקבלה פשרה – שמה המלא נכתב – חנה רחל ורברמאכר, ולא הכינוי "הבתולה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר