המערכון שהציג את ערן זרחוביץ' בתפקיד נפתלי בנט, כשהוא עוטה שני זוגות תפילין על ראשו, בסגנון התסרוקת של נטע ברזילי, עורר סערה ברשתות החברתיות וגרר תגובות קשות של חברי כנסת ושרים. אך יש מי שמסרב להתרגש מהתבטאויות.
"מה שעשו בארץ נהדרת זה דבר מכאיב שפגע באנשים רבים במדינה. יש מיעוטים שונים בקבוצה הישראלית שלא יפגעו בהם אף פעם - למשל הלהט"בים. מנגד, אין שום התחשבות ברגשות של אוכלוסיות מסורתיות המעיזות אפילו לנשק מזוזות", אומר הרב בני קלמזון, ראש ישיבת עתניאל.
"למרות זאת אין לכעוס יותר מידי. יוצרי ארץ נהדרת מייצגים קבוצה שמאבדת את ההשפעה שלה בחברה הישראלית. ככל שהם יהיו יותר אגרסיביים הם יהיו פתטיים ולא רלוונטיים. רוב הציבור מסתייג מהם או מגיב באדישות. הם חשים זאת. אלו פרפורי גסיסה של קבוצה היסטרית ומקצינה. המשטמה לכל מה שלאומי ומסורתי מאפיינת את השמאל הקיצוני ומרחיקה אותו יותר ויותר מרוב הציבור הישראלי. הם הופכים את עצמם ללא רלוונטיים בכלל. יום אחד יראיינו אותם ב"ישראל היום" והם יספרו איך ברחה להם המדינה והעם מטומטם. אני חושב שצריך לרחם עליהם ולא לכעוס", אומר הרב קלמנזון.
זרחוביץ' בתפקיד בנט והתפילין // מתוך ארץ נהדרת
מנגד אומר הרב בני לאו כי אין למעט בחשיבות הפגיעה. "כל שימוש בחפצי קדושה למטרות אחרות פוגעות ומבזות. כשאיש חרדי מבריח סמים בתוך תפילין זה עלבון לדת, ביזוי לתפילין וחרפה לאיש שכנראה אין אלוהים בליבו. כשארץ נהדרת מעטרת בלעג את בנט בתפילין היא פוגעת ברגשות של כל אדם המכבד את מושג הקדושה. יחס מכבד לחפץ המקודש על ידי מישהו הוא תנאי סף לחברה הוגנת.
"סאטירה אמורה לגעת בסכין חדה בנקודות חולשה של אדם או חברה. בשם הרצון הזה היא לא יכולה לפגוע בנכס מקודש שאינו מייצג את מוקד הסאטירה אלא משמש כעוגן של החברה היהודית בכל גלגוליה. ערכים ליברליים מקדשים את חופש הפרט להביע את אשר נפשו חפצה אך בתנאי שבדרכו אינו רומס את מה שאינו שייך לאדם אלא לכל היהודים בכל הדורות. אנשי ארץ נהדרת פורמים ברגל גסה את מה שעשוי לקשור בין חלקים שונים בישראל. זה כואב תמיד אבל כואב שבעתיים כשזה מגיע בערב חג שמייצג את קבלת התורה על ידי כל חלקי העם, כאיש אחד בלב אחד".
ברשתות החברתיות דנו אושיות שונות בנושא באינטנסיביות. "ודאי שלא נחצה כאן קו אדום. עבור מי שיש לו מספיק בטחון עצמי הכל שפיט והכל נתון לביקורת, להיעלב זה הנשק של החלש", אמר אסף וול. "הביקורת שלי על ארץ נהדרת מגיעה ממקום אחר. סאטירה, לטעמי ולטעם רבים אחרים, צריכה להיות מצחיקה. הבעיה של כותבי ארץ נהדרת היא שלהצחיק הרבה יותר קשה מהקלות בה ניתן לעצבן. בשביל להצחיק צריך כשרון. המוצא הקל הוא להגרר לפרובוקציות שכן הפרובוקציה היא מפלטו של חסר הכשרון. תירוץ פופולרי נוסף שאני שומע מקרב אוהדי ארץ נהדרת הוא "אבל הם עוררו שיח", אבל בשביל לעורר שיחים מספיקים לי גדעון לוי או פרופ' חצרוני - אני לא צריך את ארץ נהדרת".
"זה לא שאין לארץ נהדרת הבלחות משעשעות מדי פעם כמו ראובן ואסתי, או האנימציה של ניר וגלי. אבל אם בודקים כמה מושקע בתכנית הזו מבחינת משאבים של זמן מסך, עלויות, כותבים, צוות השחקנים הקומיים הטוב בישראל, כשמסכמים את כל זה במונחי עלות מול צחוקים, אני חושב שאפילו בהסתדרות של שנות ה-70 לא התקיים ביזבוז כזה. בקיצור, זה לא שהם שכחו מה זה להיות יהודים, הם שכחו מה זה להיות מצחיקים", אמר וול.
גם הקומיקאי יאיר אורבך סבר כי אין מה להתרגש. "בעיני זו לא סאטירה, פשוט בדיחה שחלק מהציבור נפגע ממנה אבל אני חושב שממילא הם לא פונים לציבור הזה בשנים האחרונות ויכול להיות שאפילו זה נאמר כשכתבו את הבדיחה הזו. אבל אני לא מתרגש, לפעמים לקומיקאים יוצאת בדיחה פוגענית. קורה. ממשיכים הלאה".
"זה לא סאטירה, זה לא מצחיק, או לפחות זה לא הצחיק אותי, אבל אני לא רוצה לחיות במדינה שבה אי אפשר לצחוק על הכל", אומר אור רייכרט, שהוביל בשנים האחרונות מספר מופעי סאטירה ימניים. "אני מבין את האנשים שנפגעים. זה לא נורא, אנשים לא עשויים מסוכר. לגבי ה"אומץ" הגדול ב"לשחוט פרות קדושות", די. לארץ נהדרת נגמרו הפרות הקדושות לשחוט. עכשיו הם סתם מפיחים לכיוון הכללי. נראה אותם אמיצים, לוקחים את הקוראן ועושים ממנו פרופס. בינתיים אף אחד לא נרצח מלצחוק על יהדות. וכך צריך להיות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו