השם "פולישוק" הפך לשם נרדף לששון גבאי, מי שגילם את דמות הפוליטיקאי הנלעג בסדרת הטלוויזיה ואחר כך גם בהצגה שרצה בתיאטרון בית ליסין. כשגבאי נבחר לשחק במחזמר "ביקור התזמורת" בברודוויי - הצעה שאין שחקן שיגיד לה לא - בית ליסין נקלע לבעיה. מי יוכל להחליף את גבאי בתפקיד שכל כך מזוהה איתו?
לדגל נקרא אבי קושניר, שהסכים באומץ להיכנס לנעליו של גבאי. בשבוע שעבר הוא עבר את טבילת האש הראשונה בתפקיד פולישוק, ונדמה שהקהל הישראלי קיבל את החילופים באהבה רבה.
"לא היתה ברירה", אומר קושניר (58). "התיאטרון מכר הצגות קדימה וששון צריך מחליף. נקודה. שהתיאטרון יבטל הצגות? זה לא נעים. ויש קאסט שלם של אנשים שמתפרנס מהדבר הזה. אז אמרתי 'כן', רציתי לעזור. לא חשבתי עדיין מה המשמעות של זה. רק מאוחר יותר הגיעה ההכרה שזו דמות שמאוד מזוהה עם ששון. דיברתי על זה עם שמואל הספרי, המחזאי והבמאי, והוא אמר לי משפט נורא פשוט: 'תקשיב לי טוב, זה מחזה'. חשבתי לעצמי, נניח שמישהו באיטליה יידלק על המחזה ויתרגם אותו, אז מה? אי אפשר לשחק אותו בלי ששון?"
אבל הקהל באיטליה זה לא הקהל בישראל שצפה בששון עושה את פולישוק בטלוויזיה.
"אני מבין מה שאת אומרת, וחשבתי על זה, אבל זו לא המחשבה הראשונה שעברה במוחי. קודם כל זה היה חברים שלי שמבקשים עזרה ומייד אמרתי 'כן'. אחר כך חשבתי איפה אני בזה. ההצגה הראשונה היתה על הכיפאק. בשנייה הראשונה, לפי הרחש בקהל ומחיאות הכפיים, כנראה זו היתה הפתעה לחלק מהצופים, אבל פולישוק זה קודם כל מחזה טוב, ובתוך דקות ספורות הקהל הלך עם המחזה. בסוף זו הצגה, לא ניתוח מוח. אם תהיה לי טעות לא יקרה כלום לאף אחד".
קושניר הוא אחד השחקנים העסוקים היום על הבמה. במקביל ל"פולישוק" הוא משחק בהצגה "השקר" בבית ליסין, במחזמר "עלובי החיים" בתיאטרון הבימה ובהצגה נוספת בהבימה: "קח את אבא שלך ולך לעזאזל", מחזה שכתב רמי ורד. בקיץ הוא גם ייכנס לנעלי המיליונר הקשוח במחזמר "אנני" שיעלה בהפקה עצמאית, לצד חני נחמיאס וטלי אורן.
ונראה שהוא שלם מאוד עם הקריירה המקומית שלו. כשאני שואלת אותו אם העובדה שששון גבאי הוזמן לשחק ברודוויי מעוררת אצלו רצון לנסות את מזלו שם, הוא עונה בחיוך: "הנסיבות המקלות של ששון זה שהוא עשה את התפקיד בסרט. זה יכול לעבור בראש כי את מדברת איתי על זה עכשיו, אבל ביומיום, למה הם צריכים אותי? כשקורה לך דבר כזה - זה סבבה, אבל ללכת לשם ולחלום ולהילחם ולעבוד בזה - אני באמת לא יודע למה הם צריכים אותי".