המלך החדש

אין כמעט חובב כדורגל שיסתור את הקביעה כי מוחמד סלאח הוא היום הכדורגלן הכי מסקרן בעולם. מאז שהמצרי בן ה־25 נחת בליברפול, בקיץ שעבר, תמורת 49 מיליון דולר, הוא כבש 43 שערים ב־50 משחקים שבהם שיחק, והוא בדרך לזכייה בתואר מלך השערים של הליגה האנגלית ומועמד מוביל להיות כדורגלן השנה בעולם. בחודשים האחרונים כבר מדברים עליו בנשימה אחת עם לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו.

"האם באמת יש מקום להשוואה?" הוא נשאל לאחרונה בראיון ל־CNN, והשיב: "אני אשאיר את זה להכרעת הציבור. לא רוצה להישמע שחצן, אבל אני יודע שאני טוב.

"היה לי נוח ברומא, היו לי שתי עונות גדולות שם והייתי מאושר, אבל אני בחור כזה שמנצל הזדמנויות, גם אם זה אומר שאצטרך להעמיד את עצמי תחת לחץ כבד. מבחינה אישית, אני מאושר להבקיע שערים בשביל הקבוצה שאהדתי עוד כילד".

סלאח גם חתום על ההעפלה של ליברפול לגמר ליגת האלופות, לראשונה מאז 2005, ובעוד שבועיים ייאבק בקייב על הגביע היוקרתי מול רונאלדו וריאל מדריד. "כבר אמרתי בעבר שאנחנו שואפים לזכות במשהו", הוא אומר. "בשבילנו, בשביל האוהדים ובשביל המועדון. זו תמיד היתה ותמיד תהיה המטרה שלנו: תואר".

מבחינת חשבון הבנק שלו, הוא כבר מסודר. תלוש המשכורת השבועי שלו מליברפול עומד על 120 אלף דולר, שהם יותר מ־17 אלף דולר ליום. תג המחיר שלו, למקרה שקבוצה אחרת תבקש להעבירו לשורותיה, נאמד כרגע בסביבות רבע מיליארד דולר.

במצרים כבר מדברים עליו ככדורגלן המצרי הטוב בכל הזמנים - טוב יותר מהקשר מוחמד אבוטריקה, שאמנם הביא למדינה שתי זכיות בגביע אפריקה בעשור שעבר, אבל לא ניהל קריירה בינלאומית. באוקטובר האחרון שבר סלאח עוד תקרת זכוכית כשסידר למצרים כרטיס עלייה למונדיאל עם שער ניצחון על קונגו בפנדל בדקה ה־94 (2:1), שהבטיח את השתתפותם במפעל לראשונה זה 28 שנים, ובפעם השלישית בהיסטוריה.

"סלאח אחראי לכל שבעת השערים שהביאו אותנו למונדיאל, עם חמישה כיבושים ושני בישולים", אמר עוזר מאמן הנבחרת, מחמוד פאיז, ל"דיילי מייל". "הפנדל שהוא כבש בתוספת הזמן של המשחק האחרון היה אחד הרגעים שלא אשכח כל חיי. ביום שלפני המשחק אמרתי לו: אתה האיש שלנו לביצוע פנדל, אם נקבל כזה. אז הדבר הראשון שהוא עשה לאחר מכן היה ללכת ולהתאמן על בעיטות מהנקודה הלבנה. כשהוא בעט את פנדל הניצחון, התפרצות הרגשות בכל רחבי המדינה היתה עצומה".

מצרים הוגרלה לבית אחד עם המארחת רוסיה, אורוגוואי וערב הסעודית, שבהן תיאבק על מקום בשמינית הגמר. "אני מרגיש גאווה עצומה בכל פעם שאני לובש את החולצה של מצרים", הוא אומר. "כשאני עולה לדשא אני משחק כדי לגרום שמחה לאנשים, אם זה בליברפול או במצרים, אבל לדגל ולאזרחים במדינה שלי תמיד שמור מקום מיוחד בליבי".

סוחרי השוק בקהיר מציעים למכירה שלל מוצרים עם דמותו // צילום: איי.די.פי

אגב, בבחירות לנשיאות מצרים, שנערכו לפני כחודש וחצי, יותר ממיליון בוחרים כתבו את שמו של הכדורגלן בפתקי ההצבעה שלהם - והוא בכלל לא רץ לתפקיד. זאת היתה בעיקר הצבעת מחאה נגד הנשיא המכהן א־סיסי, אבל מדהימה העובדה שסלאח גרף כמעט כפליים מהקולות של המועמד היחיד שהתמודד בבחירות מול הנשיא.

סלאח נהיה אייקון תרבות במצרים, ממש כמו הזמרת אום כולתום והסופר נגיב מחפוז. דמותו מתנוססת על שלטי החוצות הגדולים, כשהוא מפרסם חטיפי שוקולד ומשקאות קלים, טלפונים ניידים ואפילו בנק. הוא מופיע בשערי העיתונים, בפוסטרים שתלויים בבתי עסק ובציורי קיר בדאון־טאון, שהפכו מוקדי משיכה לתיירים. ילדים מסתובבים לבושים בחולצת המשחק שלו, וסוחרי השוק מציעים למכירה שלל מוצרים עם תמונתו - מצעים למיטה, תיקים, מחברות, מציתים. 

המשחקים שבהם הוא משתתף משודרים בשידור חי בבתי הקפה, ועשרות בני אדם מתגודדים מול המסכים, מעשנים נרגילה ומתגאים. "כשאוהדי כדורגל מצרים צופים במשחקים של ליברפול, אפשר לשמוע צעקות מכל הבתים במדינה", מספר חאמדי נוואה, שאימן את סלאח בגיל 14. "אלוהים אוהב אותו, וכנראה כל התפילות של האזרחים באמת פעלו".

"בכל העולם מסתכלים היום באור חדש על מצרים רק בגללו", אמר האוהד עלי אחמד ל־CNN. "כולם יודעים שסלאח שחקן ענק, והוא היום סימן ההיכר הבינלאומי של מצרים, לא פחות מהפירמידות או מהספינקס".

•  •  •

סלאח בן ה־25 מודע להיסטריה סביבו, ועדיין מנסה להבין איך להתמודד איתה. "רק מצרים זה 100 מיליון איש", הסביר ל־CNN. "אני צריך להיות טבעי ולא לעשות שום דבר מזויף. לא לשקר ברשתות החברתיות, בראיונות או בחיים. זה לא מסובך. זה לא דורש ממני לעשות יותר מדי לאורך היום, אבל בסופו של דבר מדובר באחריות גדולה.

"זה קצת קשה, כי אין לי חופש לעשות שגיאות ולטעות. זה יוצר לחץ. אבל בתור אדם שמתנהל תחת לחץ כבר שנים, אני מסוגל להתמודד עם זה.

"הציפיות ממני גורמות לי לעבוד קשה יותר. לתת הכל. כי כולם מסתכלים עלי ומצפים שאעשה משהו. אם אני לא כובש במשחק אחד, אנשים מייד אומרים: 'וואו, הוא שיחק רע'. אני לא חייב להבקיע בכל משחק, אבל אני רוצה לעשות את המיטב בשביל הקבוצה, בשביל החברים שלי ובשביל עצמי".

הוא נולד ביוני 1992 בכפר נגריג, יישוב חקלאי קטן כ־160 ק"מ מצפון לקהיר, עם הרבה שבילים לא סלולים ובניינים נמוכים ופשוטים. בית מגוריו היה קרוב מאוד למגרש השכונתי, ומכריו מספרים על ילד מכור לכדורגל, שתמיד צמוד לכדור או לשַלָּט של משחק הפיפ"א בפלייסטיישן.

סלאח הוא הבכור במשפחה של ארבעה ילדים. הוריו היו עובדי מדינה, ואביו השלים הכנסה במכירת פרחים. חבר הילדות מהשכונה, מוחמד באסיוני, שבבעלותו כיום מסעדה בכפר, סיפר ל"דיילי מייל": "ידענו שהוא יגיע רחוק. הוא היה כל כך מהיר וכל כך פיקח בצורת המשחק שלו עוד כששיחקנו יחד בשכונה. זה היה בלתי אפשרי לחטוף את הכדור מהרגליים שלו". 

"שיחקתי כדורגל ברחוב עם אחי ועם החבר'ה בערך עד גיל 14", סיפר סלאח למגזין "Four-Four-Two". "זיכרונות הילדות המוקדמים שלי מורכבים מהרבה מאוד צפייה במשחקי ליגת האלופות. אהבתי לראות את זידאן, את טוטי ואת רונאלדו הברזילאי. בשלב מסוים התחלתי לשחק בקבוצת חובבים בבאסיון, שנמצאת במרחק של שעה מהבית, ואחר כך חתמתי בקבוצת טנטא, שהיתה מרוחקת עוד יותר".

כרזה נגד סמים בקהיר בכיכובו של סלאח. "הוא לא פרעה, אבל הוא 'המלאך של הנילוס'", אומרים עליו במצרים // צילום: רויטרס

בגיל 14 איתרו אותו הסקאוטים של אל־מוקאוולון, קבוצה מקהיר הנחשבת חממה לכישרונות צעירים. לאחר שכיכב בטורניר בתי ספר אזורי, הם הזמינו אותו להצטרף למחלקת הנוער של המועדון. הבעיה היחידה היתה המרחק - 160 ק"מ ממקום מגוריו.

כדי להגיע לאימונים היה הנער רוכב על אופניים מנגריג לבאסיון, העיר הסמוכה, עולה לאוטובוס לטנטא, מחליף אוטובוס בקהיר, ואז לוקח אוטובוס נוסף, שהוביל אותו למגרש של מועדון הכדורגל. לא פעם היה חוזר הביתה קרוב לחצות, אבל מעולם לא התלונן.

"אל־מוקאוולון היתה במרחק של ארבע שעות וחצי נסיעה לכל כיוון, שהייתי צריך לעשות במשך חמישה ימים בשבוע", הוא אומר. "פספסתי לא מעט לימודים בלית ברירה, זו היתה הדרך היחידה שלי להגיע בזמן לאימונים. לפעמים הייתי מגיע לבית הספר ב־7 בבוקר, וב־9 כבר הייתי צריך לעזוב. החלום שלי היה תמיד להפוך לכדורגלן".

ראשי המועדון הבינו במהרה שככה זה לא יכול להימשך, וכדי לשמור על היהלום ולאפשר לו להתרכז בכדורגל בלי להישחק בנסיעות הארוכות, החליטו לשכן אותו בבית מלון סמוך. סלאח בן ה־15 קיבל חדר משלו, עם חלון המשקיף לאצטדיון.

"מוחמד שונה מכל הכדורגלנים המצרים האחרים", הסביר ל"דיילי מייל" חאמדי נוואה, שאימן אותו באותן שנים. "הוא פילס את דרכו והתאים את עצמו לעבודה המקצוענית. בגילאים הקריטיים להתפתחותו של שחקן הוא התאכסן במלון, התעורר בבוקר והגיע להתאמן במגרש. מגיל צעיר מאוד הוא ינק את יסודות המקצוענות. 

"כשסלאח הגיע אלינו, הוא השתמש אך ורק ברגל שמאל. הסברתי לו שהוא חייב לשחק גם בימין, והוא תמיד היה משיב: 'כן, המאמן'. תמיד אותה תשובה, תמיד מנומס. הסברתי לו איך להפוך מחובבן למקצוען: כמה שתתאמן יותר, כך תהיה מפורסם יותר, כך תרוויח יותר. אבל אתה חייב להמשיך בזה גם מחוץ למגרש.

"כשהוא היה נוסע הביתה לחופשות, נהגתי להתקשר לאבא שלו ולבקש שישגיח שמוחמד מקפיד על לוח הזמנים: לא נשארים ערים מאוחר כדי לראות טלוויזיה, לא קמים מאוחר מהמיטה. הוא תמיד הקפיד על זה וחי בדיוק כמו שצריך. תמיד דאג להתפלל וללכת לישון מוקדם. אני יודע שהוא הקשיב לי. הוא מקשיב לכולם.

"כל המאמנים שעבדו איתו מספרים שהוא מאוד מנומס, מאוד דתי ועושה הרבה מעשים טובים. כל זה גיבש אותו להיות הכדורגלן הכוכב שהוא היום. הוא מאוד נדיב, מאוד מוסרי, והוא צריך להיות מודל לחיקוי. צריך ללמוד דרכו איך עוזרים למישהו עם כישרון כמו שלו לזרוח.

"מוחמד סלאח הוא סמל. פנומן. הוא לא פרעה, אבל הוא מלאך. אני אוהב לכנות אותו 'המלאך של הנילוס'".

ב־2008, לאחר ניצחון 0:4 בגביע עם קבוצת הנוער, סלאח התבודד בפינת חדר ההלבשה ובכה. חמש פעמים במהלך המשחק הוא רץ עם הכדור מההגנה דרך כל שחקני היריבה, הגיע למצב של אחד על אחד מול השוער, אבל לא הצליח לכבוש אפילו פעם אחת. המאמן שלו, אל־שישיני, נתן לו מענק של 25 לירות מצריות כדי לשפר את הרגשתו והחליט לא להרכיב אותו עוד בעמדת המגן השמאלי, אלא בעמדה התקפית יותר, כדי שלא יתעייף עד שיגיע לרחבת היריב.

"באותו רגע הבטחתי לו שהוא יהיה מלך השערים בשתי הליגות - הליגה של קהיר עד גיל 16 והליגה הארצית עד גיל 17", סיפר אל־שישיני. "עד סיום העונה ההיא סלאח כבש 35 שערים במצטבר, ומאז ועד היום הוא לא הפסיק להבקיע".

במאי 2010 רשם סלאח הופעת בכורה בקבוצה הבוגרת של אל־מוקאוולון, שהחתימה אותו על החוזה המקצועני הראשון שלו, שבו הרוויח פחות מ־7,000 דולר בשנה. "הייתי בן 16, וזה הרגיש נהדר. הייתי מוקף בשחקנים טובים, והרגשתי שהם שומרים עלי".

בתוך שנתיים הוא כבר לבש את מדי הנבחרת הלאומית. במארס 2012 השתתף עם הנבחרת הצעירה של מצרים במשחק אימון מול באזל, במסגרת ההכנות לטורניר האולימפי בלונדון. סלאח עלה מהספסל וכבש פעמיים בניצחון 3:4 על השוויצרים.

זאת היתה תקופה קשה לכדורגל במצרים. חודש לפני כן נהרגו 74 אנשים ונפצעו יותר מ־500 במהומות אלימות באצטדיון פורט סעיד, בתום משחק ליגה בין הקבוצה המקומית לאל־אהלי. בעקבות האירועים נשפטו עשרה מעורבים לעונשי מוות, והממשלה השביתה את הליגה המקומית לשנתיים.

לסלאח היה ברור שזאת הנקודה שבה הוא חייב לפרוץ החוצה. למזלו, בבאזל כל כך התרשמו ממנו באותו משחק, שמייד הזמינו אותו לשבוע של מבחנים במועדון, ואחריו הוצע לו חוזה לארבע שנים. בקיץ הוא סחב על כתפיו את הנבחרת הצעירה של מצרים לרבע גמר האולימפיאדה עם שערים שהבקיע לרשתות של ברזיל, ניו זילנד ובלארוס. החלום למדליה הסתיים בתבוסה 3:0 ליפן.

•  •  •

תקופת ההסתגלות מחוץ למצרים לא היתה פשוטה. סלאח לא דיבר אנגלית או גרמנית, לא הכיר אף אחד בבאזל, ובתום האימונים נהג לשוטט לבדו במשך שעות ברחובות, לפני שחזר לחדרו במלון. כעבור חצי שנה הצטרף למועדון חברו, השחקן המצרי מוחמד אלנני, ומכאן הכל התגלגל עד לזכייה של באזל באליפות שווייץ ולהעפלה לחצי גמר הליגה האירופית - שם כבש סלאח שער, אבל קבוצתו הפסידה לצ'לסי. בעונה שלאחר מכן הוא דווקא ניצח עם באזל פעמיים את צ'לסי בליגת האלופות, מה שגרם לקבוצה הלונדונית לשלוף בינואר 2014 את פנקס הצ'קים ולשלם לשוויצרים 15 מיליון דולר תמורת סלאח. אבל אחרי שנה וחצי של פריחה, פתאום משהו בהתפתחות שלו נתקע.

זה התחיל בהסתבכות בבית. סלאח יצא לקריירה באירופה על בסיס תוכנית לימודים צבאית, אולם ברגע שפג תוקפה, דוּוח במצרים כי הוא חייב לחזור כדי להתגייס לצבא - ולא, לא יוכל עוד לצאת מגבולות המדינה אם ישוב אליה. רק בעקבות פגישה של ראש הממשלה דאז, איברהים מחלב, עם השר להשכלה גבוהה ועם מאמן נבחרת מצרים, נפתרה הסוגיה וסלאח שוחרר מהמחויבות הצבאית.

ההסתבכות השנייה היתה על הדשא. מי שאימן אז את צ'לסי היה ז'וזה מוריניו, שלא ממש ספר את סלאח. במשך כשנה וחצי הוא שיחק מעט מאוד, כבש שני שערים בלבד, וכשהוקפץ באוקטובר 2014 להרכב במשחק גביע, הוא לא היה בפוקוס ונראה מפוזר וחסר ביטחון. "אני מצפה מאנשים שלא משחקים הרבה להעלות את רמתם, כדי ליצור לי בעיות בבחירת ההרכב", אמר מוריניו לאחר המשחק. כשנשאל אם התכוון לסלאח, ענה המאמן: כן.

הרגע הזה סימן את סוף דרכו של הכדורגלן המצרי במועדון. בחלון ההעברות של ינואר 2015 הוא הושאל לפיורנטינה האיטלקית.

"סלאח לא קיבל הזדמנות בצ'לסי", הודה השנה אדן הזאר, כוכב צ'לסי. "אני לא יודע אם זה קרה בגלל המאמן או בגלל השחקנים האחרים. לא היה לו קל להשתחל לעמדות הכנף, שבהן שיחקו וויליאן, אוסקר ואני. אבל הוא שחקן ענק, זה בטוח. ראינו את הכישרון שלו באימונים וידענו בדיוק מה האיכויות שלו".

"אני חדור מוטיבציה להראות לכולם מה אני מסוגל לעשות" // צילום: רויטרס

באיטליה סלאח חזר לעצמו וכבש תשעה שערים ב־26 משחקים. "היה לי חשוב לחזור לשחק כדורגל בצורה סדירה", הוא אומר. "נהניתי מהזמן שלי על המגרש. גם כשלא שיחקתי, בשום שלב לא חשבתי שאני לא מתאים לרמות האלה של הכדורגל".

מאמן פיורנטינה באותה עונה, וינצ'נצו מונטלה, אומר: "ידענו מראש מה היכולות שלו, אבל לא שיערנו שהוא יכול להיות כל כך מכריע. הוא אחד השחקנים הכי מהירים בריצה עם הכדור ברגליים - אולי רק מסי מהיר ממנו".

בקיץ 2015 חטפה אותו רומא בהשאלה, וכעבור שנה רכשה מצ'לסי את כרטיס השחקן שלו. בשנתיים ששיחק ברומא הבקיע 29 שערים ב־65 משחקי ליגה ומסר 17 בישולים. במשך חצי שנה הוא היה על הכוונת של יורגן קלופ, מאמן ליברפול, עד שהוחתם ביוני אשתקד. סלאח מודה שזו היתה עבורו הגשמה של חלום. "אהבתי את המועדון הזה כבר כשהייתי ילד קטן. הכרתי את ההיסטוריה שלו וידעתי שזאת קבוצה שאני רוצה לשחק בה. כשהיינו משחקים בפלייסטיישן, ליברפול תמיד היתה הקבוצה שהייתי בוחר.

"בצ'לסי לא שיחקתי הרבה, אבל מרגע שחזרתי לאנגליה, אני חדור מוטיבציה להראות לכולם מה אני מסוגל לעשות. נראה לי שבינתיים מצליח לי לא רע".

•  •  •

פעם בשנה לפחות מגיע סלאח לביקור בכפר הולדתו נגריג. מבלה עם בני משפחה, לוחץ ידיים למכרים ולשכנים, ועוצר לשוחח עם כל מי שפונה אליו ברחוב.

סכום ניכר מהכנסותיו הוא מקדיש למעשים פילנתרופיים בכפר. בכל חודש, למשל, הוא מעביר אלפי דולרים למשפחות נזקקות בנגריג, וגם עוזר במימון חתונות. הוא תרם כסף לשיפוץ מגרש הכדורגל של הכפר, מימן הקמה של מגרש בבית הספר שבו למד, קנה ציוד כושר למרכז הספורט הקהילתי, שכיום קרוי על שמו, ומימן הקמת מתנ"ס בכפר לבני נוער, וגם בניית בית ספר ובית חולים, כולל עזרה ברכישת הציוד הרפואי. הוא אף דאג לשיפוץ המסגד ורכש קרקע כדי להפעיל עליה מערכת לטיהור שפכים. 

"לסלאח היה חלום להיות אדם עשיר כדי שיוכל לעזור לאנשים", סיפר תושב הכפר, ד"ר אלהא אל־חמראווי לעיתון ה"סאן" הבריטי. "הוא מימן רכישה של שני אינקובטורים למחלקת הפגים בבית החולים של באסיון, מה שחסך למשפחות רבות נסיעה אל מחוץ למחוז".

סלאח גם העביר כספים לקרן השקעות שמטרתה לייצב את הכלכלה המצרית, ובחודש שעבר הוביל קמפיין ממשלתי למלחמה בהתמכרות לסמים. כעבור שלושה ימים פורסם כי מספר המכורים שפנו לקו הסיוע הטלפוני עלה ב־400 אחוז.

"הוא ממשיך להגיע לנגריג בכל רמדאן כדי להעניק פרסים לילדים מקומיים", מספר באסיוני, חברו מהכפר. "הוא בא לפה ומשחק טניס שולחן וסנוקר עם החבר'ה, מחלק חתימות לכל הילדים ומצטלם עם כולם".

שכנו לשעבר, אחמד אל־מאסרי, סיפר ל"גרדיאן": "התהילה לא שינתה אותו. כשהוא בא, הוא אפילו לא נוסע במכונית, אלא הולך ברחובות הכפר כמו כל אחד אחר ומדבר עם כל מי שרוצה לדבר איתו".

"דמותו מתנוססת על שלטי החוצות הגדולים, כשהוא מפרסם חטיפי שוקולד ומשקאות קלים, טלפונים ניידים ואפילו בנק" // צילום: רויטרס

האגדה על שם סלאח מצמיחה סיפורים בקצב מהיר. למשל, כשהעלה את מצרים למונדיאל הציע לו איש עסקים אמיד שבוע של נופש מפנק בלוקיישן יוקרתי - אבל סלאח התעקש להמיר את המתנה בתרומת כספים לפרויקטים למען הקהילה בכפר הולדתו.

דוגמה אחרת, שאין שום הוכחה לאמינותה, היא סיפורו של האיש שגנב 30 אלף לירות מצריות מאביו של סלאח ונתפס כעבור זמן קצר על ידי אנשי הכפר. סלאח, כך נטען, שכנע את משפחתו לא להגיש תלונה במשטרה נגד השודד, ויש שסיפרו כי הוא התערב אישית כדי לעזור לגנב למצוא עבודה. גרסה אחרת טוענת שסלאח נתן לו סכום יפה של כסף.

"התקשורת רק רוצה כל הזמן לדבר על סלאח וסלאח וסלאח", אומר השכן לשעבר אל־מאסרי. "הוא בחור נחמד שרוחש כבוד לסביבה, אבל לא כל מה שנכתב עליו נכון".

•  •  •

הוא מוסלמי אדוק, שחוגג את שעריו בכריעת ברך ותנועת תפילה. בגיל 20 התחתן סלאח עם מאגי, בת הכפר. החתונה נערכה בנגריג, וכל התושבים הוזמנו. בשנה שעברה נולדה לזוג בתם הבכורה, מֶכּה.

במפגש הראשון של באזל עם מכבי ת"א במוקדמות ליגת האלופות סירב ללחוץ ידיים עם שחקני מכבי וזכה לקללות ולשריקות בוז מהקהל הישראלי. לקראת הגומלין בתל אביב הופעלו עליו לחצים להחרים את הנסיעה, מחשש לתגובות נזעמות בעולם הערבי, אבל הוא הצטרף לחבריו לקבוצה.

בתגובה לשריקות הבוז הצורמות שקיבל בבלומפילד על כל נגיעה בכדור, הוא החזיר תנועות של התגרות כלפי אוהדי מכבי. באותו משחק (שהסתיים בתוצאה 3:3) כבש שער והצעיד את באזל לשלב הבא.

"בקבוצה אמרו לי שישעו אותי אם לא אתייצב למשחק, ושיהיו הרבה מאוד בעיות", סיפר מאוחר יותר. "אז החלטתי לטוס, ובעזרת האל, גם כבשתי שם".

לאחר ההצגה של סלאח בחודש שעבר בחצי גמר ליגת האלופות, ועוד על הגב של האקסית שלו רומא, צייץ שר הביטחון, אביגדור ליברמן, בטוויטר: "אני מתקשר עכשיו לרמטכ"ל ואומר לו להחתים את מוחמד סלאח לשירות קבע". ח"כ אחמד טיבי מיהר לכתוב בתגובה: "אני בטוח שהוא ישמח להכיר אותך, מר ליברמן, וישמח לדעת מה תוכניותיך לגבי סכר אסואן. אין ערבים - אין שערים, לא רק בנבחרת ישראל, גם בליברפול כבר הבינו".

"אנשים מתים על זה שאחרי שהוא מבקיע גול, הוא לא מפחד לכרוע ברך על הדשא ולהתפלל" // צילום: אי.אף.פי

העולם המוסלמי מיהר לחבק את סלאח, להדגיש את דתו ולהשתמש בו בתקופה שבה האסלאמופוביה זוקפת ראש באירופה. "הוא אדם המגלם בתוכו את כל ערכי האסלאם ונושא את דגל האמונה שלו", אמר ל"ניו יורק טיימס" מיקדאד ורסי, עוזר למזכ"ל מועצת המוסלמים של בריטניה. "קל מאוד להתאהב בו. הוא לא הפתרון לאסלאמופוביה, אבל הוא יכול לשחק תפקיד מרכזי במאבק הזה".

בעונה הראשונה שלו בליברפול כבר הספיק סלאח לכבוש 31 שערי ליגה ב־37 משחקים, ומחזור אחד לסיום הוא במרחק שער אחד משיא הכיבושים לעונה בפרמייר ליג האנגלי (מאז שצומצמה ל־38 מחזורים). אוהדי ליברפול הדביקו לו את הכינוי "מלך מצרים" וחיברו עבורו שיר, שנשמע השנה לא מעט פעמים ביציעי אנפילד וכולל את השורות: "אם הוא יבקיע עוד כמה שערים, אז גם אני אתאסלם / הוא יושב לו במסגד, שם אני רוצה להיות". השיר, אגב, חטף לא מעט ביקורות.

"אף מצרי לא עשה עד היום את מה שמוחמד עושה, ולכן ההצלחה שלו חשובה כל כך לציבור כאן", אמר פרשן הכדורגל המצרי אחמד עטא ל"ניו יורק טיימס". "הרשתות החברתיות מוצפות בתמונות שלו. אנשים מתים על זה שאחרי שהוא מבקיע גול, הוא לא מפחד לכרוע ברך על הדשא ולהתפלל מול כל האצטדיון, ועוד במדינה לא מוסלמית, ובתקופה שבה יש עלייה משמעותית בשנאה למוסלמים". 

האימאם אתא־חבאבי מהמסגד בליברפול הוסיף: "הוא יכול לעזור לנו לשמש גשר בין הקהילה המוסלמית לבין שאר תושבי ליברפול. הוא יכול להראות לאנשים שאנחנו, רוב המוסלמים, הרבה יותר דומים לסלאח מאשר לקיצונים".

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו