שמיטה והר סיני ככלי מחשבתי לניהול מחלוקות

הנושא הראשון בפרשתנו, הוא השמיטה. כך פותחת התורה את פרשת השמיטה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר". רגע, ושאר המצוות לא נאמרו למשה בהר סיני? מדוע דווקא כעת טורחת התורה לכתוב "בהר סיני"? הניסוח הקלאסי של שאלה זו מופיע במדרש קדום ובפרשנות של רש"י והפך למטבע לשון בשפה העברית – "מה עניין שמיטה להר סיני?"

התשובה שנותן המדרש היא שהתורה באה ללמד אותנו שכשם שכל פרטי מצוות השמיטה ניתנו בסיני כך פרטי המצוות כולן נאמרו שם. הביאו מקרה פרטי כדי ללמד על כל המקרים .

בשפת ימינו, משמעות הביטוי "מה ענין שמיטה להר סיני" היא 'מה הקשר בין א' לב'?' אבל התבוננות בתשובה שמביא רש"י מלמדת אותנו שזה רק חלק מהעניין. 'סיני' הוא סמל לתובנת עומק. תובנת עומק אמורה לעמוד בשני קריטריונים: ראשית - היא מקיפה יותר מהנושא המסומן, שנית - היא מוסיפה רובד של משמעות הן לנושא המסומן והן להיקף הרחב. המדרש מרחיב את המושא משמיטה ל'כולן', לכל המצוות. בכך מתקיים הקריטריון הראשון. ההוראה כי המצווה נאמרה ב'סיני', מחברת אותה למושג הגדול - 'סיני' שמשמעו כי היא נתנה מן השמים. בכך מתקיים הקריטריון השני.

המבנה הצורני הזה מתקיים בכל נושא דיון. תמיד ראוי לחקור אחר הקשרים, ולשאול - 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני?' במשמעות המטאפורית של השאלה. לדוגמה: בשבועות האחרונים אנחנו עדים לתהליך של הסלמה מצד תושבי עזה ומנהיגיה. מדינת ישראל וצה"ל מגיבים באופן מסוים, האופן מצוי במחלוקת בחברה הישראלית. יש המאשרים את התגובה, יש החושבים שהיא רכה מידי, ויש החושבים שהיא קשה מידי. אם נפעיל את ההליך המחשבתי שמפעיל רש"י ביחס לשמיטה, נשאל את עצמנו כמה שאלות:

1.האם היינו חושבים את אותן המחשבות אילו היה מדובר בחציית הגבול מלבנון? מסוריה?

2.האם היינו חושבים את אותן המחשבות אילו היה מדובר בהפרות סדר ביהודה ושומרון?

3.האם היינו חושבים את אותן המחשבות אילו היה מדובר בהפרות סדר על ערביי ישראל?

4.האם היינו חושבים את אותן המחשבות אילו היה מדובר בהפרות סדר של קבוצה יהודית במדינת ישראל?

פרישת המחשבות האלה מגלה רשת של סוגיות, והחיבור ביניהן מוביל להבנות עומק בדבר זהות, זהות יהודית, זהות ישראלית. מכאן אפשר להגיע למחלוקת האמיתית, להבהיר את עמדתי שלי ולהנהיר את עמדת החולק עלי. העובדה שעבודה מחשבתית שכזאת לא נעשית, מותירה אותנו בגבולות המחלוקות חסרות התוחלת, בה כל צד מתחפר בעמדתו ולא מבין את ההיגיון ואת ההיגיון המוסרי שבעמדה של בר הפלוגתא שלו.

אם נשכיל לבצע את העבודה המחשבתית הזאת, לשאול את עצמנו 'מה עניין שמיטה אצל הר סיני' ביחס לעמדותינו שלנו בסוגיות שונות - לא נצליח לפתור את המחלוקות שבתוכנו, אבל נצליח להבין אותן. אם נבין אותן, נבין את עצמנו, 'עצמנו' כולל את החולקים במחלוקות האלה. הבנת האחר, היא תנאי לניהול מחלוקת באופן המאפשר כבוד הדדי, ואולי - לפעמים - למידה של האחד מן השני.

הניסיון מורה שמחלוקות עומק אמיתיות, הן ביטוי לגבולות האפשר של הרוח האנושית: רק עמדות סותרות מצליחות להתקרב לשלם. האחר הוא המשלים שלי, ובמקום להילחם בו, עלי לרתום אותו למען המטרות המשותפות שלנו.

משה מאיר הוא מנחה בקולות, עמותה הפועלת ליצירת חברה ערכית באמצעות מפגש בין מנהיגות ישראלית בכירה ללימוד בית מדרשי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו