כמו גדולה

כשסברינה שפר היתה מתלווה אל אמה למשרדים שהיתה מנקה בערבים, היה לה תפקיד משלה. היא היתה "אחראית זבל", ככה כינתה את עצמה אז. ילדה בת 10, שמרוקנת את פחי האשפה הקטנים לשקית אחת גדולה, מותחת סביב כל אחד מהם שקית חדשה, נקייה. יודעת שהיא תפגוש את אותם פחים שוב, בערב שלמחרת, מלאים עד גדותיהם. לפעמים היא גם היתה עוזרת בטאטוא הרצפה. 

והיא דווקא אהבה את התפקיד הזה שלה, לא היתה לה שום בעיה למלא אותו על הצד הטוב ביותר, והיא אהבה את הערבים האלה עם אמא שלה, העדיפה אותם על פני הלבד הלא נעים שבבית. ובכל אותן שנים, שבמהלכן התבגרה והתחילה לשמוע מכל עבר, "את נראית כמו הדוגמניות האלה, של חו"ל", קיננה בילדה הצנומה והיפה התחושה שיום אחד הכל ישתנה. 

שיגיעו זמנים אחרים. שהיא תצליח, שהיא תעשה את זה בגדול ותוכל לקנות לה ולאמא בית גדול עם גינה מטופחת. ושאמא שלה תבשל במטבח המפנק אוכל חם וטרי בכל יום, כמו שאף פעם היא לא בישלה. ושיהיה שם ארון אחד מלא בחטיפים כמו בבית של החברות שלה, כמו שמעולם לא היה אצלה.

בדיוק ביום הולדתה ה־17 התבשרה סברינה כי קיבלה את הקמפיין הבינלאומי של ענקית האופנה "ברשקה" (קו הלבוש הצעיר מבית "זארה"), וכי היא תוטס לברצלונה להצטלם לקראתו, ותקבל שכר שיעמוד על עשרות אלפי יורו. היא לא מוכנה להסגיר כמה בדיוק, מודעת כבר לכללי המשחק של מי שמתחילה להרוויח כסף רב. 

ארבע שנים של עבודת דוגמנות מאומצת, עם אינספור אכזבות וקביעות של "לא, היא לא מתאימה", הגיעו לסיומן, ומעכשיו "אני יכולה להתחיל לנשום. אני יכולה להפסיק למלצר באולם האירועים שעבדתי בו עד שעות הלילה המאוחרות, ואני אוכל להשתתף במחצית השכירות של הבית, כמו שאמא דורשת ממני לעשות".

אמא דורשת ממך לשלם חצי מדמי השכירות?

"כן. מאז שאני בת 15, מאז שהתחלתי להרוויח כסף".

ואיך את עם זה?

"אני רגילה לזה, שהתפקידים ביני ובין אמא שלי מתהפכים בדרך כלל, ובעצם מה שקורה הוא שאני האמא ואמא היא הילדה. זה לא ברור לה שהיא צריכה לדאוג לי לקורת גג ולמימון, ולי זה ברור שאם המיקרו בבית מתקלקל, אז אני אקנה מיקרו חדש. אני לא אחכה לאמא. אני גם לא אחכה שהיא תכין לי כריך לבית הספר, כי זה אף פעם לא קרה, אין לה זמן בבוקר. 

"מאז שאני מרוויחה כסף אני קונה לעצמי הכל, הכל, לא לוקחת גרוש מאמא. בגדים, אוכל, טלפון חדש, אוכל לכלבים ולחתול. אני מקווה להרוויח המון כסף מהדוגמנות כדי שאמא לא תצטרך לנקות כל יום וכל היום. אני מאוד מבינה אותה, לנקות מבוקר עד ערב זה לא באמת נקרא לחיות".

*  *  *

את הדירה הפתח־תקוואית שבה מתגוררות סברינה ואמה אוקסנה (48) אני מתקשה למצוא בכניסה לבניין. מחפשת "שפר" על האינטרקום, על תיבות הדואר, ולשווא. "אהה, שפר זה שם הבמה שלי", היא צוחקת בטלפון כשאני מתקשרת לברר באיזו קומה היא גרה.

אחר כך תספר שהיא לא מחוברת לשם המשפחה שאיתו נולדה, ישצ'נקו, ולכן בסוכנות חיפשו לה שם קליט ובינלאומי. קלאודיה שיפר, דוגמנית העל משנות ה־90, שימשה להם השראה, והם קיצרו לשפר.

שני כלבי פקינז, שאנל ופאטצ'י, ישובים על ברכיה של סברינה, ובנדר החתול מסתובב סביבה. היא גבעולית ועדינה, שְערה חלק ופניה החלקות נטולות איפור. רק היא ואמה מתגוררות בדירה, ו"אמא לא בבית עכשיו, היא בבית מעט מאוד. היא יצאה לנקות מוקדם בבוקר ותחזור בערב". 

לדבריה, האב לא נוכח בחייה מאז שהיתה בת שנה, וזה התא המשפחתי שאליו התרגלה מאז שהיא זוכרת את עצמה: אמא ובת, בת ואמא, וזהו. גם עם אחיה מנישואיה הראשונים של אמה היא לא בקשר. ומה עם פרק גימל של אמהּ? "לדעתי אמא כבר מיואשת ממה שקורה בחוץ, אולי היא איבדה אמון בגברים, ואני חושבת שהיא לא מצליחה להכיר אף גבר נורמלי", אומרת הבת.

"משכתי אש בגלל ההצלחה שלי". עם אמה

שולחן הלימוד של סברינה הוא שולחן מתקפל קטן של פיקניקים. מעל מיטתה ציורים עדינים ויפים של דמויות נשיות וחדי קרן שיצרה באמצעות עיפרון. פעם היתה מציירת, היום כבר אין לה כל כך זמן. 

על הקיר תלוי מדף צר המשופע בבובות פרוותיות שקנה לה החבר שלה זה שנתיים, נמרוד. לפני חודשיים התגייס לחיל הים, והיא מתרגלת לא לראות אותו בכל יום, לדבר איתו רק כמה דקות בלילה, ולפגוש אותו בכל שבת שנייה. וזה לא פשוט לה, כי הוא החבר הכי טוב שלה, יודע עליה הכל, ואמא שלו דואגת לה כמו לבת. 

את הבובות נמרוד קונה לה בימי הולדת, בט"ו באב, וגם בנובי גוד. וכן, היא חוגגת את השנה האזרחית החדשה, כי סיפור העלייה של הוריה מצפון רוסיה כולל אמא נוצרייה ואב יהודי. וכמובן שהיא יודעת איך היא מוגדרת מבחינה דתית. היא נוצרייה, היא לא מתביישת בפרט הזה, אבל זו גם הולכת להיות הפעם הראשונה שבה החברים שלה מבית הספר יגלו זאת. 

וזה לא באמת מעניין אותה, ויש לה כל הזמן לחשוב, אם בכלל, על גיור. מבחינתה היא סברינה, והיא בן אדם, והדת והאמונה ממנה והלאה. "קוראים לזה להיות אתיאיסטית, לא?" היא שואלת בקור רוח, שמאפיין בכלל את סגנון דיבורה של הנערה דקת הגו, שמחייכת לעיתים רחוקות במהלך הראיון. 

כשהיא מספרת לי את סיפור חייה, היא כאילו מורידה מסך על פרטי הפרטים, לא נותנת לדברים לעבור דרכה, מתמודדת על ידי אמירות בנוסח: "אז אני נוצרייה, מה זה משנה בכלל?" או "אז נכון, לא תמיד היו חטיפים בבית, אז לא היו, אז מה? אני אף פעם לא הייתי רעבה, זה בסדר. זה שאני רזה כזו, זה הגנים ומבנה הגוף שקיבלתי מאבא, לפחות משהו טוב אחד הוא כן עשה, אני כל היום אוכלת פסטה וצ'יפס". 

הוריה עלו ארצה בשנת 1998, השתקעו בפתח תקווה, והיא נולדה כאן כעבור שנתיים. 

"אין לי זיכרון של משפחה שלמה, ואמא סיפרה לי שהבעיות החלו כבר כשהייתי בת שנה. לדבריה, אבא לא באמת תפקד, לא כבעל ולא כאבא, ובשלב מסוים אמא כבר לא יכלה יותר להתמודד עם אורח החיים שלו והתגרשה ממנו".

את זוכרת משהו מהתקופה הקשה הזו?

"אני לא זוכרת, כי הייתי מאוד קטנה, אבל אמא וסבתא סיפרו לי. ככל שאני גדלה, אמא חושפת עוד ועוד דברים, ואני בהלם מזה. היא לא דיברה איתי בגיל 8 על כל הפרטים הקשים שמאחורי התפרקות הנישואים שלהם, לאט־לאט היא נחשפת בפניי". 

איפה הוא גר היום?

"בארץ, אבל אני לא חושבת שיש לו מקום מגורים קבוע".

את לא בקשר איתו בכלל?

"ממש לא. ראיתי אותו רק כשהייתי צריכה להוציא דרכון, והוא היה צריך לחתום על היציאה שלי מהארץ". 

איך היה המפגש איתו?

"קשה. היה לי קשה לראות את המצב שלו. הוא התרגש לראות אותי ובכה, וביקש סליחה בפעם המי יודע כמה על כל מה שהוא לא עשה בילדות שלי".

ואת סולחת לו?

"זו לא פעם ראשונה שהוא מבקש סליחה, הוא כבר ביקש אלף פעם סליחה, אבל זו ההתנהגות המוכרת של אנשים שעושים אותן טעויות שוב ושוב. הוא אומר, מבטיח, אבל הוא לא באמת מתכוון לזה ועושה משהו עם החיים שלו. זה לא שהוא החליט להשתקם ולתקן, והוא פתאום מבקש להיות חלק מהחיים שלי ולדאוג לי, ולפרנס אותי, ולהיות פשוט אבא. הוא ממש לא. 

"אני מרגישה שבחיים לא קיבלתי ממנו כלום. אני לא מצפה ממנו, כי ככה אני גדלה מגיל שנה, בלי אבא, זו המציאות שלי. אני זוכרת איך כשהייתי קטנה הייתי באה לחברות שיש להן אבא בבית, וזה היה נראה לי מוזר ושונה. הייתי ממש משכנעת את עצמי שזה ממש לא כיף שיש אבא, הכי כיף זה להיות עם אמא לבד. 

"אבל היום, כשאני בוגרת ומבינה, אני מסתכלת בהערצה על המשפחה של החבר שלי ועל הזוגיות של ההורים שלו. זה מקסים בעיניי שלאמא של נמרוד יש בעל שדואג לה והיא אישה יותר רגועה ויותר שמחה והבית בכלל שמח. אני מצטערת בשביל אמא שלי שאין לה זוגיות משלה, ואין לה על מי להניח את הראש".

אבא יודע שאת דוגמנית מצליחה בחו"ל ושאת מרוויחה כסף?

"אין לי מושג מה הוא באמת יודע, אבל זה שאני מדגמנת הוא יודע בטוח, כי הוא שלח לי בקשת חברות בפייסבוק, ושם יש את כל התמונות שלי מתחילת הקריירה".

אישרת אותו?

"מה פתאום, נראה לך?"

אין מצב שהוא יקרא את הכתבה הזו עלייך?

"איזה יקרא, מה פתאום יקרא. מה שכן, יכול להיות שהוא יישן על העיתון הזה ולא יידע שכתבה על הבת שלו כתובה שם, זה עד כדי כך. אני יודעת שמרוב שזה הזוי ולא אמיתי, זה נשמע כאילו שזה לקוח מסרט. כבר היו לי חברים שאמרו לי שאני משקרת ושאני מגזימה. הלוואי שהייתי מגזימה. מזל שאני לא זוכרת כלום מהתקופה ההיא". 

*  *  *

איך יודעים שדוגמנית תגיע רחוק, אני שואלת את הסוכנת הצמודה של סברינה, רותם גור, מסוכנות R&R by Rotem & Roberto. "זו שאלת מיליון הדולר", היא צוחקת. "מאוד קשה לשים את האצבע על המשהו המיוחד הזה, שהוא מעבר, שדוגמנית מביאה איתה מעבר לנתונים הבסיסיים של גובה, משקל ויופי. לסברינה יש לוק אחר מבר רפאלי, אין לה יופי מסחרי, ובאמת זה לא סתם שהיא פורצת בחו"ל, בארץ פחות מעריכים את היופי שלה. 

"וגם כמובן צריך אופי מסוים, ולסברינה יש את זה ביג טיים. היא חרוצה ובוגרת, הכי אחראית ומקצועית, והיא מוכנה ויכולה לעבוד קשה. אני סומכת עליה בעיניים עצומות שהיא תהיה בזמן ותביא כל מה שצריך. כשהיתה קטנה יותר, היא היתה חופרת לי עם שאלות של 'נו, רותם, מתי יש לי צילומים?' והדרייב הזה, הלהט והתשוקה שיש בה, עוד מגיל 14, הם חלק מכל העסק. זה חשוב לא פחות מנתונים פיזיים".

"מה ההבדל בין חזייה ותחתונים לבגד ים? אני באמת אף פעם לא אבין את זה". שפר // צילום: רונן אקרמן

בשנה שעברה עברה סברינה ללמוד בתיכון אנקורי שבעירה. היא זנחה את מגמת המחול שבה למדה בבית הספר הקודם, והשאירה מאחוריה את החברים והחברות - שחלקם, לדבריה, התנכלו לה והחרימו אותה.

"מהרגע שהתחלתי לדגמן, וראו אותי פה וראו אותי שם, היו כאלה שהתחילו לדבר אלי מגעיל, לנדות אותי. כמעט לא הזמינו אותי למסיבות, למפגשים, וגם כשכבר הייתי באה היו לוטשים בי עיניים ומתלחששים ש'הנה זאתי שמצטלמת בהלבשה תחתונה' וממציאים עלי כל מיני דברים. 

"תמיד היה להם להגיד משהו על מה שאני עושה. הרגשתי שאני אחרת מהם כי אני מצטלמת ומתפרסמת ומרוויחה כסף, והם לא באמת יכלו לפרגן לי על ההצלחה הזו שלי. משכתי אש בגלל ההצלחה שלי".

והיה גם חרם של ממש?

"כן, אבל זה מאחוריי. זה היה בסביבות כיתה ט'. חבורה של בנות שהחרימה אותי, שהציקה לי ממש. גם היתה לי חברה אחת שניסתה להתקבל לסוכנות הקודמת שלי ולא קיבלו אותה. הרגשתי איך היא מתרחקת ממני, מקנאה, זה היה מאוד לא נעים. אני יודעת שאולי חושבים עלי שאני מתנשאת וסנובית ועפה על עצמי ושאף אחד לא מעניין אותי, אבל אני לא אהיה זו שאפתח בשיחה כי אני טיפוס כזה, סגור וביישן".

את סגורה וביישנית, אבל מצטלמת כבר מגיל 15 בהלבשה תחתונה, איך זה מסתדר?

"כשאני עומדת מול מצלמה אני עובדת. זו העבודה שלי ואני אהיה מקצועית לכל דבר. כל דוגמנית־על עושה הלבשה תחתונה, זה חלק מהמקצוע, אני לא חושבת על זה פעמיים. מה ההבדל בין חזייה ותחתונים לבגד ים? אני באמת אף פעם לא אבין את זה".

את תלמידה טובה?

"כן. אני תלמידה סבבה, ממושמעת, באה בשביל ללמוד. לא מבינה בשביל מה צריך הפסקות כאלה ארוכות, מבחינתי להמשיך וללמוד, ואם אפשר אז מתמטיקה, כי היא הכי מאתגרת אותי, אבל בקטע טוב. אני לומדת ברצינות ומסתדרת עם הלימודים, למרות שזה נהיה מורכב בתקופת הבגרויות בגלל ההיעדרויות שלי. בבית הספר החדש שלי מפרגנים לי מאוד ועוזרים לי להשלים את כל החסר, ואני אוהבת לשבת בהפסקות דווקא עם המורים, יש לי איתם נושאי שיחה רבים. אמא כבר הודיעה לי שבשנה הבאה אני אצטרך לשלם את כל שכר הלימוד, עד עכשיו התחלקנו חצי־חצי".

ומה ענית לה בעניין?

"שבסדר, אני אשלם, אין לי בעיה. אני עצמאית מבחינה כלכלית".

חווית גם חוויות לא נעימות בעבודה?

"למזלי לא הוטרדתי. אני חושבת שהטרדות מיניות יש בכל מקום, לא רק בתעשיית האופנה, אבל בתעשיית האופנה והקולנוע זה יותר מדובר ונשמע, כי מי שחושף אלה אנשים מפורסמים שכולם מכירים וזה מקבל במה גדולה. בדרך כלל הסוכנת שלי לא שולחת אותי לצילומים לבד או לסט שהצוות שלו לא מוכר לה. וגם אם זה קורה, היא תתקשר אלף פעם לברר מה קורה איתי, ואם אכלתי ואם מתייחסים אלי יפה. מזל שבצילומים ל'ברשקה" היתה איתי סוכנת".

מה קרה שם?

"הייתי אמורה להצטלם ארבעה ימים, וביום השלישי היתה ממש דרמה, כי באמצע הצילומים חליתי והגעתי לבית חולים עם חום גבוה בגלל סושי לא טרי שאכלתי ערב לפני. הצוות התנהג אלי מאוד יפה ובהבנה והצילומים נדחו. אחר כך, מרוב שהם היו מרוצים ממני, נוספו לי עוד ימי צילום".

לא היית רוצה שאמא תהיה איתך שם, כשאת חולה כל כך?

"אני לא חושבת על זה כאופציה, כי אני יודעת שהיא לא יכולה. אם לי תהיה בת דוגמנית, ברור שאני אגיע איתה לכל מקום. אני כבר רוצה ללדת ילד, ולאהוב אותו, ולתת לו את כל מה שאני לא קיבלתי, למלא את החסך שלי. אני יודעת שאני צעירה, אבל אני כל הזמן חושבת על התקופה הזו, שתהיה מבחינתי חוויה מתקנת. שאני אקים משפחה משלי, כי זה מה שאני הכי רוצה. משפחה נורמלית, שלמה, אוהבת. 

"לפעמים אני חושבת איך יכול היה להיות אחרת, אבל אני כן מבינה שבגלל שהחיים שלי הם כאלה, לא פשוטים, אני הרבה יותר מעריכה אותם, ויותר מעריכה את מה שיש לי, ובסך הכל יש לי המון".

hagitr@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו