גם הקיצונים התגייסו: כך החרדים סייעו למחתרות

החרדים אינם ידועים כאוהדיהם הגדולים של מדינת ישראל, והפלגים הקיצוניים מכחישים אליהם כל קשר ומסרבים אף לקבל ממוסדותיה כספים. אך האם תמיד היה כך הדבר? קודם לקום המדינה לקחו חרדים רבים חלק בלחימה, סייעו ללוחמים ואפילו כינו אותם צדיקים. אחד מגדולי הדור הקודם, הרב שלמה זלמן אויירבך, אף השיב כי אדם לא צריך לנסוע לקברי צדיקים רחוקים, אלא הוא יכול לבקר בקברים של צדיקים שקרובים אליו – בהר הרצל.

בתקופת פעילות המחתרות ידעה בני ברק לדוגמה פעילות מחתרתית רבה, שבה השתתפו גם תושבים חרדיים. כך, הסתתר "הרב שמיר" – מפקד הלח"י, ולימים רה"מ, יצחק שמיר, ברחוב השלושה בעיר. לוחמי המחתרות נהגו לאכול בחדר האוכל של ישיבת פוניבז ודפוס מחתרתית הופעל באחד הבניינים בעיר.

"אני אשמור על זה". החזון איש

עוזרו של שמיר, אברהם ליברמן "גדעון" החליט בשלב מסוים לבנות סליק בחצר ביתו של "החזון איש". פעם הגיע לבדוק את שלום הנשק, ונתפס "על חם" על ידי הרב המוכר. להפתעתו הסתפק הרב בנזיפה קלה על כך שהוא לא הודיע לו על כך, וכמה ימים מאוחר יותר הוא נקרא להגיע אליו. הרב סיפר ל"גדעון" שראה קבוצת צעירים מסתירים משהו בסמוך לבית ושאל אם ידוע לו על כך משהו. הראשון סיפר שמדובר בחברי מחתרת שחזרו מפעולה והחביאו את נשקם, ובתגובה אמר הרב: "אני אשמור קצת על זה. ואל תדאג, לא יקרה כלום".

"בהקמת המדינה וגם בזמן מלחמת השחרור נקראו בחורי ישיבות לסייע, והגיעו גם כאלו מחסידות סאטמר ונטורי קרתא", מספר יהושע סילבר, שחוקר את המחתרות, הדת והיחס ביניהם. "הם גם התגייסו ליחידות שונות ולהקמת ביצורים ברחבי הערים".

חרף העובדה שהיחס למחתרות היה חיובי, מספר סילבר, "החזון איש" לא מיהר לאשר לבחורי ישיבות להשתתף בפעילות. בתשובה לשאלה ענה הרב שגם אם אדם לא יתקלקל במהלך הפעילות מבחינה תורנית ורוחנית, ערך לימוד התורה יותר חשוב, זאת למרות שפיקוח נפש הוא ערך עליון ביהדות. אגב, כיום משתמשים הקיצונים החרדים בתשובה זו כפשקוויל, שמופץ בריכוזים חרדיים כחלק מהמערכה נגד הגיוס.