על גלי הזיכרון: טביעתה של הצוללת אח"י דקר, שנעלמה במצולות בשלהי חודש ינואר 1968, נותרה גם היום בגדר אחת התעלומות הגדולות ביותר שידעה מדינת ישראל ב־70 שנות קיומה.
בחלוף השנים הועלו השערות רבות בנוגע לסיבת טביעתה, אך גם כאשר אותרה הצוללת במאי 1999, 31 שנים לאחר שנעלמה, לא נחשפה הסיבה המדויקת שהביאה לאסון הגדול ולאובדנם של 69 אנשי הצוות שלה.
כעת, עם ציון 50 שנים לאסון ועל רקע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, חושפים ב"ישראל השבוע" ובחטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי "כאן", במסגרת המיזם "הקולות מדקר", קלטת שהקליט בצוללת כתב קול ישראל ערן שורר, ובה נשמעת ההקלטה האחרונה מהדקר - תיעוד של אנשי הצוות מהימים האחרונים לחייהם. ההקלטה תיחשף ביום הזיכרון בכתבתם של ערן סיקורל ואיל שחר. שורר התלווה לדקר, שהיתה בדרכה מאנגליה לישראל, למשך שישה ימים עד לירידתו בגיברלטר, וכך למעשה ניצל. בסיום מסעו, מסיבה לא ידועה, שורר לא העביר את ההקלטה מהצוללת לארכיון קול ישראל, כך שזו נשמרה כמעט בסוד במשך 50 שנה.
התקלות נחשפות
בהקלטה מראיין שורר, בין השאר, את מפקד הצוללת רס"ן יעקב רענן, ושואל אותו על הסכנות הנשקפות מתחת למים, ומה הסיכוי להיחלץ ממנה בשעת צרה.
רענן משיב לו ברוגע כי "תלוי מה עומק הקרקעית. אם הקרקעית עמוקה מאוד הסיכויים הם קרובים לאפס". רענן, שכמובן עדיין לא ידע מה יעלה בגורל הצוללת, העדיף להתייחס לתרחיש אחר וסייג: "אם הקרקעית אינה עמוקה, הצוללת פוגעת בקרקעית ואנשים מסוגלים להיחלץ מתוך צוללת שיושבת על קרקעית הים, פגועה, מבלי שיש לה כל אפשרות לעלות. התהליך הזה הוא קצת מסובך, אבל העיקרון הוא שאנשי הצוות נכנסים לתוך מדור, מציפים אותו בחלקו, פותחים פתח במדור ובעזרת חגורות צפים אל פני המים למעלה".
מחר יפורסמו קטעים נרחבים מההקלטה ב"ישראל השבוע", ובהם ייחשפו, בין השאר, הווי הצוללת, שכלל למשל את "ספר השטויות", אשר בו מובאות תקלות שונות בצוללת בצורת שירה וחרוזים; עיתון הצוללת, וגם תיאור מקרה אחד שבו הופיעה פרה בגודל טבעי בפריסקופ הצוללת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו