ביד חזקה

400 צופים הגיעו ב־22 ביוני 1937 למגרש הספורט של מכבי באוליבה כדי לצפות במשחק הכדוריד בין בר כוכבא דנציג לנבחרת הכדוריד שהגיעה מהעיר פתח תקווה מישראל. הנבחרת המשותפת, שהורכבה בעיקר משחקני מכבי אבשלום פ"ת, היתה מקצוענית יותר, אף על פי שהיו עובדי פרדסים, וגברו 3:6 במשחק שאז עוד שוחק על בטון או דשא ובכל קבוצה שיחקו 11 שחקנים. 

לאחר המשחק הקהילה היהודית חיכתה לכוכבים שהגיעו מישראל כדי לחגוג עימם את תחילתו של מסע ניצחונות באחת המדינות המובילות בעולם בכדוריד עד ימינו אנו. 

"ביומן שניהל אחד השחקנים בקבוצה מפ"ת, אברהם שפירא, הוא מציין כיצד ליוו אותם מאות מכבים למשחק הבא בברלין ולתחנת הרכבת", מספרים לורנץ פייפר וד"ר אייל גרטמן, שחקרו את מסעה של מכבי פ"ת בכדוריד עבור הספר "דת ושרירים - ספורט, לאומיות ויהדות", שערך פרופ' משה צימרמן וראה אור לאחרונה בהוצאת כרמל. "ההגעה שלהם לברלין ריגשה את הקהילה היהודית, שכבר הבינה פחות או יותר מה מתרחש על אדמת גרמניה או התחילה להבין, מסביר גרטמן, "אברהם שפירא, אחד השחקנים שכתב יומן מסע, מתלהב מהביקור בברלין. הוא מדבר על האצטדיון האולימפי החדש שרק לפני שנה נערכו בו המשחקים שהיו ידועים לשמצה. הוא מספר על ההתרשמות שלו מהמכללה הברלינאית שב־1933 שרפו בה את הספרים ואחר כך מתאר את האצטדיון הגדול שבו נערכה האולימפיאדה האחרונה".  

ב־24 בחודש נערך המשחק החגיגי נגד בר כוכבא ברלין ושחקני מכבי פ"ת חששו מפני תבוסה, בעיקר משום שהמשחק נערך על דשא, שאילץ את האורחים מישראל לשחק יחפים. החששות נמוגו מהר מאוד כאשר 4,500 צופים עודדו את הקבוצה מפ"ת בדרך לניצחון במשחק מרתק 2:3. המארחים מחו על הפסדם, שהרי במכביה ב־1935 הביסו ללא בעיות את עובדי השדות מארץ ישראל שעסקו בספורט בצורה חובבנית, והנה פתאום ניצחון במשחק כדוריד היה "הוכחה חיה לכך שעם ישראל וארצו מציאות הם". 

אחר כך, באירוע המשותף בין הקבוצות, הודו השחקנים המקומיים שרבים מכוכבי הקבוצות היהודיות החלו לעלות לישראל מאימת השלטון החדש והמאיים של הנאצים והעומד בראשם אדולף היטלר.

השחקנים בביקור בברלין. רובם היו עובדי פרדסים // צילום: ארכיון יד ושם

היעד הבא במסע של הקבוצה היה לייפציג. הפעם יצאו הפתח־תקוואים בליווי של המשטרה החשאית, הגסטאפו. אחד משחקני הקבוצה, נחמיה גראף, נזכר: "הרכבת היתה כה מלאה עד שקציני הגסטאפו היו צריכים לקום כדי שלחברי המשלחת יהיה היכן לשבת". הקהילה בלייפציג, שהיתה גדולה וציונית עד מאוד, עדכנה את קומיסר הספורט של הרייך השלישי שמגיעה משלחת מפלשתינה, והוא לשמחתם אישר את המשחק. ביום ראשון, 27 בחודש, כשהגיעו למגרש למשחק נגד בר כוכבא לייפציג, צפו במשחק נציגים של המשטרה החשאית. 

"בבדיקה שערכנו גילינו שנציג מקוף המשטרה מספר 25 בלייפציג רשם על מכתבה של האגודה היהודית בר כוכבא לייפציג: 'נרשם. האירוע יהיה תחת מעקב'", מסביר גרטמן, "היה מדובר במועדון מכבי הגדול ביותר במרכז גרמניה עם 1,300 אתלטים ואתלטיות רשומים, ככה שלא היה אפשר להתעלם מהם". 

האורחים ניצחו גם במשחק הזה 4:10 ומיהרו לצאת לפרנקפורט. "בפרנקפורט מתחילים לראות שהם שמים לב למה שמתרחש. שפירא כותב שהם פוגשים את העסקנים שמארחים אותם ושואלים אותם שאלות, כאשר אחת מהן היא מה זאת אומרת ש'אין כניסה ליהודים ולכלבים ואיך אפשר לחיות במקום כזה?'. העסקן המקומי עונה לו: 'יש לי כאן הכל ואם חסר לנו משהו, אנחנו פשוט ניסע לצ'כוסלובקיה לקנות שם'". 

מכבי פ"ת זכתה לכבוד של מלכים וניצחה 2:3 בלבד, בדרך למשחק האחרון בקלן. 1,000 איש הגיעו ביום גשום למשחק שהסתיים אף הוא בתוצאה 2:3 ושסיים מסע ללא הפסדים עם הרבה יחסי ציבור טובים ובעיקר עם הבנה אחת מרכזית, כפי שמסר גרטמן: "כבר בדרך חזרה באונייה ממארסיי הם הבינו שהתרחש משהו. שאולי המארחים הגרמנים ידעו על מה הם מדברים כאשר הם מדברים על 'יהודי חדש' ועל כך שיש עתיד ליישוב היהודי. הספורט עשה את מה שהוא עושה תמיד. מצד אחד, פרסום אבל גם העלה את הביטחון העצמי והראה שהספורט יכול להיות מפלט עבור היהודים מכל הארצות לבוא לישראל כי הוא ברמה גבוהה". 

בעיתונות היהודית המקומית בברלין תיאר כתב אלמוני את המסע של הגלאקטיקוס מ"אם המושבות": "הללו מברלין והללו מפתח תקווה שנאבקו ורדפו על המגרש, כעת צועד מכבי לבן מברלין (בתלבושת המכביה!) לצד מכבי כחול מארץ ישראל! האחווה, שעליה העיד המשחק, ניכרה באופן בולט בסיום החגיגי". השאלה מדוע הרשה השלטון הנאצי לביקור הזה ולמשחקים הללו להתקיים נותרה פתוחה עד ימים אלו. פייפר וגרטמן טוענים שההסבר הנפוץ הוא: "ההתעקשות של המשטר הנאצי על 'החיים הנורמליים' עבור הקהילה היהודית, רגע לפני שהכל התפרץ". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו