"חיקיתי את מנחם בגין - ושם התחילה הקריירה שלי"

למעשה, כבר ב־1970 עלתה לאוויר תוכנית הסאטירה הראשונה של היוצר והמפיק מוטי קירשנבאום, בשם "לא הכל עובר". השתתפו בה מתי כספי, תיקי דיין, יוסי פולק, טליה שפירא ואני, ומשם הכל התחיל. התוכנית הזאת הסעירה את הממשלה עד כדי כך, שראש הממשלה גולדה מאיר רצתה להוריד אותה מהאוויר. 

מוטי, בחכמתו, לא רצה לתת לה את התענוג, וגם רצה לשמור על עצמאות רשות השידור, ולכן הקדים את גולדה והוריד את התוכנית ביוזמתו, וכך בעצם שמר את האופציה לחזור עם "ניקוי ראש", ארבע שנים מאוחר יותר. 

מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים גיבש מוטי צוות לתוכנית חדשה וליהק את עליזה רוזן, רבקה מיכאל, שמעון לב ארי, אהרון אלמוג, עוזי לוי, דובי גל ואני. בניגוד לרובם, אני כבר לא הייתי צריך לעבור את האודישנים, כי הוא כבר הכיר אותי.

בתוכנית הראשונה מוטי קרא לי לעלות לירושלים כדי לעבוד על חיקוי של מנחם בגין. בזמנו התהליך היה מורכב: היית צריך להגיע לרשות השידור, לקבל אישור לראות את הכתבה שבה הוא מצולם, לבקש את הסרט שבו הכתבה, להניח אותו על המכונה, ואם היית רוצה לראות אותו שוב - לגלגל אותו מחדש. לשמחתי קלטתי אותו אחרי פעם או פעמיים, ואמרתי למוטי שאני יכול לנסות לחקות אותו.

אחרי הניסיון הראשון, נפל דבר בחדר: כולם היו המומים מהחיקוי. 

זה היה הרגע שבו התחילה הקריירה שלי כחקיין של המדינה במעמד יחיד ומיוחד למשך 15 שנה, עד שאלי יצפאן הגיע. בתוכנית השנייה כבר חיקיתי את הנרי קיסינג'ר מסטול, וזה היה מאוד מצחיק. בתוכנית השלישית כבר חיקיתי את יצחק רבין.

באותם ימים הרגשנו שאנחנו עושים תוכנית ביקורתית משמעותית נגד המערך, שהיה בשלטון. 

לדעתי היה לנו חלק גדול במהפך של 77'. אין לי ספק שביקורת כזאת בטלוויזיה, עם יותר מ־90 אחוזי רייטינג לתוכנית, "הכניסה" למפלגה שנמאסה על הציבור, במיוחד על רקע מלחמת יום הכיפורים.

התוכנית שודרה בימי חמישי פעם בשבועיים, מייד אחרי משחק הכדורסל של מכבי ת"א. הרחובות היו ריקים, כמו ביום כיפור. אומנם לא היתה תחרות עם ערוצים אחרים, כמו היום, אבל זה לא עניין של מה בכך שצפו בנו כמעט 100 אחוז. 

על כל תוכנית עבדנו מיום ראשון ב־7 בבוקר ועד הלילה, בתנאים של מייבשי ביצות. בימי רביעי לפני השידור היינו ישנים במסדרונות. מתוכנית לתוכנית גם רצינו להגביה את הרף, ועשינו פרויקטים מיוחדים, מעין "פיצ'רים" קטנים.

עד אז הצופים בטלוויזיה לא קיבלו רמת השקעה ורמת הפקה כאלו. לפנינו היו עושים תוכניות אולפן יבשות עם מצלמה אחת או שתיים, אבל בלי לזוז, בלי תנועה ובלי תפאורה. 

ופתאום אנחנו עושים תוכנית סאטירית, שבה כל קטע האולפן משתנה, עם שירים, איפור וטקסטים.

אמנם, התוכנית ירדה אחרי שתי עונות, אבל זה לא הפחית מגדולתה - היא היתה תוכנית הסאטירה הראשונה בטלוויזיה, ופתחה את הדלת לכל אלו שבאו אחריה. 

בלעדיה לא היינו מגיעים לאן שהגענו היום בכל הקשור לסאטירה.

•  •  •

טוביה צפיר (72) הוא מבכירי הקומיקאים וכוכבי הטלוויזיה והקולנוע בישראל. נולד וגדל בתל אביב. החל את הקריירה בלהקת הנח"ל והשתתף בתוכניות הסאטירה הראשונות בטלוויזיה - "לא הכל עובר", שלא נחלה הצלחה רבה, ו"ניקוי ראש" ששודרה בשנים 1976־1974, ובה עשה צפיר לראשונה חיקויים של פוליטיקאים - מה שהיקנה לו מעמד מיוחד בעולם הבידור. הופיע במערכונים רבים בתוכניות אירוח ובסדרות טלוויזיה, ודיבב את קולות הפוליטיקאים בתוכנית "החרצופים". שיחק בסרטי קולנוע, ביניהם "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "גבעת חלפון אינה עונה" ו"הלהקה". מופיע בהצגות ילדים ובקלטות בדמותו של "סבא טוביה", ומשחק בסדרה "סברי מרנן".