"אני לא מאלה שממתינים לפתיחה הרשמית של עונת הרחצה", מחייכת שולמית טורבינר, תושבת תל אביב, בזמן בילוי בחוף אכדיה דרום בהרצליה, "שעה בחוף יותר טובה מפסיכולוג, יותר טובה מגלולת הרגעה". אם להתבסס על מספר המתרחצים, נראה שהיא לא היחידה שחושבת כך.
הקיץ אמנם לא התחיל רשמית, אבל את האנשים שימלאו בפסח הקרוב את החופים כל זה לא ממש מעניין.
משחקים מטקות בחוף
אף שעונת הרחצה תיפתח רק ב־16 באפריל, שר הפנים אריה דרעי הורה בשבוע שעבר להקדים ולפתוח את החופים להנאת הציבור כבר במהלך חופשת הפסח. ברחבי הארץ כבר מתחילים להתכונן: בחיפה, למשל, נפתחו בסוף השבוע שמונה מגדלי הצלה (מתוך 14 בסך הכל), ובאשדוד - שלושה מגדלים. בסך הכל, צפויים להיפתח בפסח עשרות חופים - 28 בים התיכון, 22 חופים בכנרת ו־15 חופים בים המלח.
"אני הולך!". מוכר ארטיקים בחוף אקדיה
יצאנו אתמול לחופי הרצליה כדי לראות לאן הרוח - כלומר הבריזה מהים, נושבת. התחלנו ברצועה הצפונית בחוף הים של הרצליה שלמרגלות מסגד סידנא עלי המיתולוגי. למעט צמד משתזפות ומשפחה שבאה לדוג בסמוך, נרשמה נוכחות דלילה.
לא רחוק משם, ברחבת החניה המשקיפה לים, פגשנו את גל וליאת ברנע ואת ילדיהם עוז (6) ושירז (5), שעזבו לפני שלושה ימים את ירושלים במיניבוס שהוסב לנסיעה וללינה בדרכים. "המטרה היא לחזור הביתה רק אחרי שהחג יסתיים", אומר גל בחיוך של ילד, "לקום בבוקר ולשתות את הקפה הראשון מול הים זה לא משהו שאפשר להשיג בירושלים". ליאת היא סטודנטית לרפואה אלטרנטיבית, וגל - אומן עץ: "לקראת פסח וחופשת הילדים אמרנו שהברירות הן או לטפס על הקירות או לטפס על שתי המדרגות של הקרוואן ולצאת לדרכים. בחרנו בקרוואן ובחופש. זה חג חירות אמיתי".
משפחת ברנע בקראוון
"הים נותן השראה עצומה"
מדרום לשם, בחוף השרון ההומה, מצאנו צמד שחקני מטקות - גם הם ירושלמים - שבלטו בנוף המקומי. "בשביל ירושלמים כמונו, שמגיעים למרכז, המטקות הן עניין רציני מאוד", מחייך אביתר אלבז, יו"ר ארגון הצלה אלו"ן - לחיפוש ולאיתור נעדרים, "זה לא משחק כמו שאנשים חושבים. זה עניין של מהלכים, התקפה, אסטרטגיה". אביתר החליט לנצל את היום הרגוע כדי לרדת עם אחד ממתנדביו, מוחמד אבו ג'ומעה, כל הדרך עד לחוף הרצליה.
"מה יותר ישראלי מהמטקות? ובכל זאת, אני מעדיף דיג - לשבת מול הגלים עם החכה עושה לי שקט בראש. עם כל זריקת חכה אני זורק את כל הבלאגן שיש לי בראש", אומר ג'ומעה ומחמיץ עוד כדור.
המציל הראשח המיתולוגי האחראי לכל חופי הרצליה, יעקב שמש
משם עברנו לחוף אכדיה. בבוטקה פגשנו את יעקב שמש, המציל הראשי המיתולוגי האחראי לכל חופי הרצליה, כבר כמעט 50 שנה בעסק. "אני פה מגיל 18", הוא אומר, "מפה אני יוצא רק עם כרטיס אדום, וככה עולה לעולמות של מעלה. ים זו מחלה חיובית. קיץ, חורף, גשם זלעפות - אני תמיד כאן, בודק את מצב המים. לפעמים החוף שקט כמו הכנרת, ולפעמים זועם ומחפש קורבנות - ואנחנו תמיד שם כדי לשים לב".
מה הוא אומר על המתרחץ הישראלי? לדעתו, "בשנות ה־70 וה־80 היה סיוט להיות מציל. היום זה אחרת. הישראלי הממוצע הרבה יותר זהיר וממושמע". ובכל זאת, הוא לא שוכח לספק טיפים למתרחץ הנבון: "לשחות רק בחופים מוכרזים ומול סוכת המציל. כשמישהו טובע ואתה לא מבין בהצלה - אל תנסה להיות גיבור. תשאיר את זה לאלה שמבינים בהצלת חיים".
"אני לא מאלה שממתינים לפתיחה הרשמית של עונת הרחצה", שולמית טורבינר
באחת מפינות החוף הדרומיות יותר, למרגלות המרינה, נמצא חוף אכדיה דרום - המוכר לכולם כחוף הנכים. שם, בסמוך לשובר הגלים, מצאנו את שולמית טורבינר - זמרת המתמחה בשירה ערבית. להבדיל משאר באי החוף, טורבינר ניצלה את הביקור גם כדי לעבוד. את ההשראה היא מקבלת מצפייה בגלים ומהליכה על החול הזהוב.
"גדלתי אצל סבא וסבתא שלי בטבריה, כך שהים הוא אהבה מילדות", היא מספרת, "לימים עברתי לתל אביב, וגם היום אני מקפידה להגיע מדי כמה ימים לכמה שעות לחוף הים בהרצליה או בתל אביב. לא תתפסי אותי בלי אוזניות צמודות לפלאפון, עט ונייר. הכל יחד נותן לי השראה עצומה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו