נשק גרעיני אפשר להכין בשתי דרכים. הראשונה היא מאורניום מועשר - להולכים בדרך זו יש צורך במתקן העשרה, צנטריפוגות בכמות גדולה שמפרידות את הסוג המיוחד של האורניום הנדרש מהאורניום הטבעי. בדרך זאת הולכת איראן. השנייה היא מפלוטוניום - לצורך זה יש להקים כור גרעיני להקרין בו את החומר ולאחר מכן להפריד את הפלוטוניום שישמש לפצצה. אסד החליט ללכת במסלול הפלוטוניום, ולכן בנה כור.
באירוע מסוג זה יש שלושה שלבים קריטיים: שלב איתור האיום - שכולו במערכת המודיעין, בין המחקר לאיסוף - ובסופו גיבוש המסקנה שיש כור גרעיני בסוריה, וזה מקומו ומצבו. שלב קבלת ההחלטה על התגובה, לאחר שהמסקנות הועברו למחליטים. שלב ביצוע ההחלטה - במקרה זה צה"ל באמצעות חיל האוויר.
בדיעבד, נכון לראות היכן התנהל התהליך נכון והיכן הסתייעה ישראל במזל, באופן שאסור להזדקק לו באירוע הבא. נראה שהבעיה העיקרית היתה בשלב איתור האיום. המודיעין, גם אם היו בתוכו מי שחשדו במאמץ סורי גרעיני, איתר את הכור בדקה האחרונה ממש, זה מצב שאסור להגיע אליו במדינה הנמצאת במרכז המאמץ המודיעיני. הלקח העיקרי הוא להיות ספקן, ולהבין כי אין אנו יודעים מה אין אנו יודעים, וכשאין מידע אין זאת הוכחה שהוא אינו קיים. כי המודיעין תמיד חסר, ולעולם צריך לחפש. מערכת האיזונים בין אישוש הידוע לבין הקצאת אמצעים לגילוי הבלתי נודע, קשה ומורכבת ביותר. קל לבקר בדיעבד - קשה מאוד להחליט בזמן אמיתי, כי המשאבים תמיד מוגבלים. נראה שהתהליכים אצל מקבלי ההחלטות, ובראשם רה"מ אולמרט, היו נכונים ומעמיקים, כולל ההחלטה לשתוק לאחר האירוע, כדי להקל על אסד להחליט שלא להגיב.
המהלך המסיים של חיל האוויר היה גם הוא הצלחה מלאה. אבל למען הפרופורציה צריך לזכור שבגלל המיקום והמרחק, זה היה קל יותר מאשר התקיפה של הכור ליד בגדד, ולאין שיעור פחות מורכב, מסובך ומסוכן מתקיפה באיראן - אם נזדקק לה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו