לפני מספר חודשים הופיע בארץ בוי ג׳ורג׳ עם להקתו ״מועדון תרבות״, ודיבר הרבה בין שיר לשיר. באחת ההצהרות הברורות שלו על הבמה, הוא החליט לפרק לגמרי את ה"מתח הנוסטלגי". לדבריו, איש לא יכול להראות ולהישמע בדיוק כמו שנשמע בראשית דרכו לפני כמעט ארבעה עשורים - וטוב שכך. למרבית הקהל שגדש את היכל מנורה, המפגש המחודש עם ההרכב הבריטי העלה באוב הכרות שהופסקה עוד באותן השנים כשהלהקה הפסיקה לפעול, כך שהפער בין העבר להווה היה ניכר בהחלט לעין, מטען שדרש פירוק או סוג של התנצלות כמעט.
כשמדובר באחד מהרכבי הרוק הישראלים הוותיקים ביותר בסצנה, שהחלו את דרכם כמו ג׳ורג׳ וחבורתו באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, הסיפור שונה. אנחנו ראינו את ״משינה״ מתבגרת ומשתנה לאורך השנים, ואנחנו התבגרנו יחד איתה. זה גם הרושם הראשוני שהתקבל בכניסה למועדון הבארבי, כשחברי הלהקה השיקו בשישי האחרון את סיבוב ההופעות לרגל צאת אלבומם העשירי ״מתים שרים הולכים״. מרביתו המוחץ של הקהל היה כבן גילם של בנאי ושות׳, כאלה שאפשר להגיד עליהם בסבירות גבוהה שהם היו שם כבר בימיו הראשונים של ההרכב. דווקא טוב לגלות שיש קהל לרוק המקומי, כזה שיודע להעריך עבודה של שנים ומוקיר לה בנאמנות פעם אחר פעם.
ארבעה עשורים של להיטים. משינה בבארבי // צילום: קוקו
אחרי קרוב לתשע שנות בצורת מאז אלבומם הקודם, יוצאים חברי הלהקה לסיבוב הנוכחי עם תום עבודה ארוכה באולפן על האלבום החדש, שהביאה איתה גם עדכון לסאונד והשפיעה ללא ספק על האופן שבו הלהקה נשמעת על הבמה. מחוזקים בשורה של נגנים נוספים (גליה חי הנפלאה בוויולה וקולות, זהר גינזבורג שהיתה חלק מההרכב של אסף אבידן בשירה וגיטרות, איתן רז בתופים ופרקשן) שנמצאים איתם קבוע על הבמה ובתוספת של שלושה מהנשפנים הטובים בארץ (ספי ציזלינג בחצוצרה, יאיר סלוצקי בטרומבון ושלומי אלון מ״הדג נחש״ בסקסופון). זה ללא ספק משינה-אורקסטרה, והם יודעים לנצל את ההרכב בצורה חכמה.
למרות שזו הופעת השקה לאלבום החדש, לא שועלים וותיקים ומנוסים כמשינה יאלצו את הקהל להאזין לכל מכלול היצירה החדשה. ההופעה מורכבת בעיקר מהרפרטואר הוותיק של ההרכב (״עתיד מתוק״, ״למה לי פוליטיקה עכשיו״, ״אחכה לך בשדות״ והרשימה עוד ארוכה), שעבר ברובו עדכון ורענון שיהלמו את הצליל החדש ואת ההרכב המוגדל שעל הבמה, אך עם נוכחות מנומקת של שלושה שירים מהאלבום העשירי.
הרכב מורחב מאד שמנוצל בצורה הנכונה // צילום: קוק
ויחד עם זאת, שימח לשמוע שהשיר הטוב ביותר בהופעה הוא הביצוע המוקפד ל״החומר החדש״ המצוין, שכשמו הוא עדכני, מייצג את המקום המוזיקלי הנוכחי שהלהקה נמצאת בו, ויחד עם זאת הוא מאוד מאוד ״משינאי״ במהותו. סולו החצוצרה הפותח המצוין של ציזלינג, השימוש באלקטרוניקה בצורה מושכלת ויפה, עבודת הקולות המושקעת (לאורך המופע כולו, אגב) והניסיון הבימתי של כל החמישה, עושים את העבודה. מיד בצמוד אליו הפגיזה החבורה עם ״רכבת לילה״ למצהלות הקהל ואחריו מה שנחשב עדיין לאחת הפסגות של הרוק המקומי ״אין מקום אחר״ האלמותי.
להקת משינה השיקה אלבום עשירי אחרי תשע שנות שתיקה, והוכיחה שכוחה עדיין במתניה עם מופע בוגר, מהודק, מהוקצע ומהנה.
גם "החומר החדש" מצוין. משינה בבארבי // צילום: קוקו טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו