ככה לא בונים פנסיה
הרגולציה המוגזמת והכפייה לחסוך גורמים לחוסר ידע ואדישות אצל הציבור • אחד הפתרונות: הכרה בנכסים כחלק מהתוכנית לגיל הפרישה
הציבור הישראלי לא יודע באילו אפיקים מושקעים כספיו. במקרים רבים הוא גם לא יודע מיהי החברה המנהלת אותם ועוד כמה פרטים בסיסיים שבשאר מדינות העולם המערבי יודעים הרבה יותר.
הרי זה הכסף הגדול שלנו ואנחנו חברה סקרנית, מאמצת טכנולוגיות, ממציאה... ובכן, אי אפשר להאשים אותנו, יש מי שדאג שלא נרצה לדעת כלום בעניין החשוב הזה. עם כל הרצון הטוב של הרשויות, הן לא יצליחו לשנות את העניין, מכיוון שהחטא הקדמון של החיסכון הפנסיוני בארץ הוא הכפייה. מכריחים אותנו לחסוך לפנסיה; מציפים את החברות ברגולציה ובהאחדה של התוכניות ואת התוכניות הללו מגבילים בעשרות הגבלות, כך שנוצרה סטנדרטיזציה מסובכת ובחופש הקטן שנותר כבר לא שווה לנו להשקיע בלימוד.
גם העצמאים שבחרו להפריש כספים לפנסיה עשו זאת כדי לחסוך עשרות אחוזים בתשלום למס הכנסה ולא מתוך אמון במערכת הפנסיונית בארץ, כי אין לנו כזה. החברות המנהלות הרי יודעות היטב מה העניין - אנחנו מפרישים כדי ליהנות מהטבות המס, כך שגם אם הן יניבו לנו תשואה שולית מאוד, אנחנו כבר מורווחים. ממס ההכנסה, לא מהן.
מי שרוצה לתכנן הכול לציבור שלא יתפלא שהציבור מגיב באדישות ובאטימות. תנו לנו להחליט על עתידנו בעצמנו. תנו לחברות להתמודד עם כל החלופות - גם השקעות ריאליות לטווח הארוך. למה לא להכיר בנכס כחלק מתוכנית פנסיונית? אנחנו לא צריכים להמציא את המערכת מחדש. חשבונות פנסיוניים אישים נהוגים בארה"ב ובעולם. כשיהיה לנו משתלם לדעת, נדע יותר. בינתיים מערכת החיסכון הפנסיוני מפנקת את בעלי מניותיה בלבד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו