לשחרר את וויליס

מישהו יודע מה קרה לברוס וויליס? מה גרם לו להפוך מכוכב קולנוע כריזמטי, שנון ונערץ לזומבי חסר חן שמדדה מתוך שינה? למה הוא תמיד נראה כל כך עייף וחסר חשק? ולמה לכל הרוחות הוא עושה כל כך הרבה סרטים איומים ונוראיים שמביישים את נעוריו?

למרות שכבר הייתי אמור להרים ידיים מזמן, בתור מעריץ ותיק של האיש ופועלו, עדיין נותר בי קמצוץ של תקווה שוויליס בן ה־62 עוד ייצא מהדיכאון הקיומי שאליו שקע לפני כעשור ויחזור לעצמו - זה הרי קרה לכמה רגעים לפני שש שנים כשהוא עשה את "ממלכת אור הירח" ואת "לופר", גב אל גב.

לכן, גם אל "משאלת מוות", הרימייק לסרט הפעולה השנוי במחלוקת מ־1974, שבו וויליס נכנס אל נעליו של צ'רלס ברונסון האגדי, ניגשתי באופטימיות זהירה, ועם משאלת הלב שהנה, כאן עומד להתחיל הקאמבק המפואר שישיב אותו לגדולה. אבל איפה.

וויליס מגלם את פול קרסי, מנתח אמיד וחובב שעוני יד יקרים משיקגו, שגר בבית בפרברים עם אשתו האוהבת (אליזבת שו) ובתו המתבגרת. ערב אחד, בעוד קרסי מציל חיים בבית החולים, אל בית המשפחה פורצים שודדים חמושים, רוצחים את האישה, מכניסים את הבת לתרדמת וגונבים לקרסי את כל שעוני היד היקרים.

כצפוי, קרסי לוקח את זה קשה מאוד. ואחרי ששני השוטרים שמופקדים על פענוח המקרה מספקים לו את הרושם שאין הרבה סיכוי שהרוצחים ייתפסו הוא גם מתעצבן, ומחליט לקחת את החוק לידיו.

מפה לשם, לאחר שקרסי מתארגן על אקדח, יוצא לרחובות והורג כמה פושטקים רנדומליים, הוא הופך לסוג של גיבור עממי. סרטוני וידאו ויראליים בכיכובו מופצים לכל עבר, שדרי רדיו פופולריים מתווכחים אם מה שהוא עושה זה טוב או רע, ומצב הרוח שלו מתחיל להשתפר. "אני לא יודעת מה אתה עושה עם עצמך", אומרת לו הפסיכולוגית שלו, "אבל תמשיך!" וזה בדיוק מה שהוא עושה. עד שהוא מוצא את החבר'ה שהרגו את אשתו, והורג אותם. The End.

עיתוי היציאה של "משאלת מוות" בארה"ב לא יכול היה להיות גרוע יותר. הדיונים סביב הקלות הבלתי נסבלת שבה יכולים אזרחים להשיג כלי נשק רבי עוצמה תפסו תאוצה בעקבות הרצח ההמוני האחרון שבוצע בבית הספר בפלורידה, ואיגוד הרובים האמריקני (ה־NRA) סופג בשבועות האחרונים אש מכל הכיוונים ונאלץ לצאת למתקפה. באווירה הנוכחית, הסרט בהחלט היה יכול לרכוב על רוח התקופה ולהותיר חותם. אבל לשם כך הוא היה צריך לבחור צד - לא משנה איזה. משום מה, הבמאי חובב השערוריות איליי רות' ("הוסטל") די נמנע מלעשות את זה.

מצד אחד, המסע שעושה קרסי - מאזרח שומר חוק לוויג'ילנטה - וההנאה הפרוורטית שהוא שואב מהמסע הזה, הוא תשדיר שירות מצוין ל־NRA. אבל מצד שני, יש כאן גם עקיצות שאמורות להיות סאטיריות נגד תעשיית הנשק ונגד החוקים האבסורדיים בנרפותם שמאפשרים לאמריקנים לממש את התיקון השני לחוקה. בנוסף, הפושעים שאותם קרסי הורג מקפידים להיות מגוונים מבחינה אתנית, וחלקם אפילו לבנים (המכנה המשותף לכולם הוא שכולם מכונים "חיות").

בקיצור, "משאלת מוות" לא הולך עד הסוף לשום כיוון, והתוצאה היא סרט נוסף שמאפשר לוויליס לנמנם בעמידה. קטעי האקשן קצרים ולא מרשימים. והעלילה, ההומור וערכי ההפקה תואמים את מידותיו של B-Movie סתמי שמוקרן בשעות הלילה המאוחרות בערוץ נידח. "משאלת מוות" המקורי שבר את הקופות, חולל סערה והוליד ארבעה סרטי המשך. מהגרסה הזאת תשכחו עוד לפני שתסיימו לצפות בה.

"משאלת מוות" ("Death Wish"), במאי: איליי רות'. ארה"ב 2018