אלה קנבסקי, הילה נס ויובל גטרוייר עולים על הבמה ומתיישבים. שלושתם מתכתבים באופן אישי עם העולם הדתי והישראלי, וכך גם המופע שמשלב בין אקטואליה, מוזיקה 'גלגלצית' והדת – על שלל הסיטואציות שלה, וכשזה מדבר על מצבים שבהם נמצא בחור דתי הדבר הופך למשעשע במיוחד. קחו למשל את עולם הדייטים המורכב, בני עקיבא, היחס לחבר הדתל"ש ועוד, והנה לכם חומר מושלם למופע מצחיק. אומנם, זה לא תמיד חף מטעויות ולא מחויב לגמרי למציאות, אך כשזה מגיע מתוך חוויה אישית ומוגש לצופה משעשעת אפשר לראות את הדברים ולגחך.
"הרעיון נולד כשהיינו סטודנטים בשנה ב' בסטודיו למשחק 'ניסן נתיב' בירושלים", מספרת נס על ההכנות והחומרים שעמם הם מופיעים. "היינו אז במסגרת פרויקט שנקרא 'תיאטרון תלוי מקום' ובמסגרתו חשבנו על הקונספט של מה שהפך בסופו של דבר למופע. הרעיון באופן כללי היה לייצר מופע שמתהווה מתוך חקירת המקום. באותה התקופה הייתה בבית מזי"א בירושלים מסעדה שאפשרה ליוצרים צעירים להופיע במסגרת ערבי במה פתוחה. היינו מגיעים לשם וצופים בכל מני יוצרים מסוגים שונים, ובעקבות שלל הביצועים שעלו בתוך הקונספט המשוחרר והמאפשר הזה, ניצת בנו הרעיון להקמת להקה דתית חתרנית".
פספסתם? עוד בערוץ יהדות:
- זעם ברוסיה: גלידה חדשה נקראת "יהודי עני"
- שיימינג בינלאומי: הבליץ על סרבני הגט
וכך למעשה נולד מופע "גפילטע-שיק" – שילוב בלתי אפשרי בין הדג האשכנזי הכל כך מוכר, ולא בהכרח לטובה, לבין העולם המודרני הדתי. "סקרן אותנו לצלול אל לב היצירה התיאטרלית הירושלמית, עיר שקיים בה מתח בין דת, היסטוריה, נוסטלגיה, לבין קדמה והתחדשות. זה קיים בה כל הזמן ומתוך המורכבות הזו קיים פתח ליצירה אינסופית ולשאלת שאלות", היא מציינת. לדבריה, "קיבלנו תגובות שמאוד החמיאו על התוכן וראינו שיש לכך מקום על סקאלת התרבות".
"יש קשר מורכב בין מי שמתנהל בעיר הזו, וכך גם בין הציבור הדתי לחילוני, שלשניהם יש שגרה משותפת ודברים משותפים. זה יוצר תובנות ודברים מעניינים בנקודות ההשקה. ישנם מאפיינים שיש רק לדתיים אך דברים דומים מתרחשים בציבור החילוני. אנחנו מחפשים את המקום שיש בו קודש וחול, עתיק וחדש, מסגרות של הלכה וערכים. הדבר מאוד מסקרן, ליצור ולעשות שימוש במקום המורכב הזה.
קבוצת השחקנים עושים שימוש בין היתר בקאברים ללהיטי מיינסטרים מוכרים ועוסקים בסוגיות שמטרידות את חיי היום יום של חברי הלהקה. כך לדוגמה, שמו של אחד השירים הוא "לא מוצאת בעל", שבו הם עוסקים בעולם הדייטים המורכב והמתסכל ו-"אולי הוא גוי" - על הפן ההומוריסטי שבתופעת גוי של שבת. הלהיט "אליעזר" שמתאר יחסים מורכבים עם חבר ילדות משבט בבני עקיבא שחזרה בשאלה. "ישנו טשטוש בין יצירה בדיונית למציאות יצירתית ואנחנו גם משתפים את הקהל במהלך המופע", מספרת הילה.
"כדי לבסס את התכנים והמושגים חקרנו, קראנו והתייעצנו עם משפחה וחברים מהמגזר הדתי, שהסבירו לחלקנו, שלא מכירים את המושגים ואת הדיבור הדתי, על התחומים השונים. בנוסף, אנחנו לא מוזיקאים ולכן בתור שחקנים שלוקחים את השימוש במוזיקה כתיאטרליות ולא כמשהו מקצועי, החלטתנו להפוך אותו לחלק מההצגה הסאטירית. להשתמש בזה כמשהו בומבסטי וחסר הגיוני, לא בסדר של תווים או סולמות. הדמויות שאנחנו מציגים מגיעים למופע עם כלי נגינה מסוגים שונים, שהם בכלל לא יודעים להשתמש ולנגן בהם, ובסופו של דבר בעיקר מתופפות עליהם".
"כמו כן, אנחנו עושים בכוונה שימוש בפלייבקים לא מתוחכמים במיוחד של להיטיים עכשוויים מגלגלצ, כדי להפוך את המופע לסוג של מחזמר עדכני - להלביש על השירים המוכרים והקליטים מילים מצחיקות. המופע מבקש ליצור קרנבל שלם של חוסר מודעות והומור מפולפל. אנחנו רוצים שהצופה ישאל האם הדמויות שלנו הם אנשים אמיתיים, האם זה באמת מה שמתרחש במציאות? זו שאלה שלדעתי מתקיימת במוחו של הצופה כל הזמן".
"המופע אומנם מתבסס על דברים שמתרחשים במציאות - סיטואציות מצחיקות מחיי הדייטים, תנועות הנוער, חזרה בשאלה, הצבא ועוד, אך יש בו חלק שלא בהכרח מציאותי. התכנים והדמויות מתכתבים וצוחקים, ומי שצופה בנו רואה את המציאות מזווית שונה ומבודחת יותר. המטרה היא ליצור מבט שונה על סוגיות טעונות".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו