אגמון החולה: הטייסות באות
בשעה 05:15 התייצבנו בכניסה לאגמון ועלינו על "עגלת המסתור", בקור של חמש מעלות צלזיוס. הטרקטור הגורר הגיע מול האגמון ודומם מנוע. מולנו, בתוך הערפל הסמיך, התגלו אט־אט גושים של עגורים, עומדים בתוך המים, לשם הגיעו ללינת לילה.
הקולות מן האגמון התחזקו בהדרגה, ופתאום, כמו על פי אות מוסכם, המריא יעף של כמה עשרות עגורים מעל לראשינו בצווחות, ועוד יעף,
ועוד יעף. הקולות התגברו, כשברקע נשמעו תותחי הרעש שמפעילים החקלאים כדי שהעגורים לא יגיעו לשדותיהם.
העגורים כבר מכירים את שטחי ההאכלה ונוחתים בהם, טייסת אחרי טייסת. הם מבוססים בבוץ, הולכים אחרי הטרקטור המפזר מדי יום טונות של גרעיני תירס. כשהם רואים אותנו, ישובים על הטריבונה בעגלה, הם נרתעים, אבל התירס מפתה אותם להתקרב. עשרות אלפים מקיפים אותנו, חלקם מבצעים ריקודי חיזור מול עינינו, וכולם מתפטמים לפני שימשיכו בדרכם חזרה לאירופה.
טיפ: המקום פתוח בשעות מוקדמות בתקופת הנדידה הגדולה, למי שמזמין פעילות ב"עגלת המסתור". חשוב לא לאחר, כי העגורים לא ימתינו, והטרקטור יוצא בדיוק בזמן כדי להגיע לאגמון לפני הזריחה.
חורשת טל: צפון אדום
כשכולם נסעו ל"דרום אדום", אנחנו חיפשנו, וגם מצאנו, את הצפון האדום. כלניות אדומות ולבנות ממלאות את המדשאות הגדולות של גן לאומי חורשת טל, למרגלות החרמון. בין 240 עצי אלון התבור הענקיים יש עכשיו פריחה מדהימה, שתישאר שם רק עוד שבוע, כי בשבוע הבא מתכוונים לכסח את השטח ולהכשיר אותו לאלפים שיבואו בחופשת הפסח.
זה לא רק הפרחים. כל הצפון ירוק, כאילו השתמשו בפוטושופ כדי להעצים את הצבעים של הטבע. בחורשת טל לא צריך ללכת ברגל כדי לראות את מרבדי הפריחה, הם נמצאים בכל מקום. אפשר להגיע ברכב לתוך השמורה, עד למדשאות, וליהנות מהיופי המבצבץ בכל הצבעים.
הפארק צמוד לקיבוץ הגושרים, מרחק חמישה קילומטרים ממזרח לקריית שמונה, על כביש 99. הוא משתרע על פני 700 דונמים וכולל תעלות זרימה טבעיות ומלאכותיות, שמורת סחלבים קטנה ומכלאה עם עדר קטן של יחמור פרסי, מגרעין הרבייה של חי־בר כרמל. במקום חניון לילה מאובזר, שבו אפשר ללון באוהל או בקרוואן, כולל מקלחות ציבוריות עם מים חמים וגם תאי קירור למזון.
האגם בפארק משתרע על פני שטח של שלושה דונמים, וכשיש בו מים ממקורות הזרימה של נחל טל (החל מתחילת אפריל), הם מאוד קרים.
טיפ: באים לשהות במקום בלילה? הקדימו לתפוס מקום באזור הקמפינג, כדי שיהיה קרוב לכל המתקנים.
גליליון: לישון עם עגורים
במרחק כמה מאות מטרים מצפון־מערב לכניסה לאגמון החולה, סמוך לכביש 90, נמצא אתר הנופש גליליון, שהצטרף לפני כשנתיים לשני המלונות הוותיקים בגליל העליון - הגושרים ופסטורל.
כיום זהו מתחם התיירות הגדול ביותר בגליל העליון, המשתרע על פני שטח של 90 דונמים, מתוכם 15 אלף מ"ר של שטח בנוי. המלון עצמו כולל 120 חדרים, ולכל חדר מרפסת המשקיפה אל נופי עמק החולה, החרמון, הגליל והגולן. שני אגפים, כל אחד בשתי קומות, מקיפים את המשטח המרכזי, שבתוכו בריכת שחייה מפוארת.
מול אולם הכנסים הענק ו"מדורת השבט" (מקום כינוס להתבוננות בנוף הגולן, עם טריבונות ישיבה מסביב) משתרע בניין ספא משוכלל, שבו, בין השאר, חמאם טורקי מסורתי המציע טיפול על שיש מחומם. הוא משלב עיסוי בשמנים עשירים ושטיפה של הגוף במים חמים וקרים במקביל, וקרצוף הגוף לרענון ולחידוש העור.
יש גם שתי מסעדות, בלון הליום לצפייה בנוף מגובה 120 מטרים, ובקרוב גם אולם מופעים ושוק מקורה, שבו ימכרו את מרכולתם יצרני האוכל בגליל.
טיפ: כשמזמינים חדר במלון, בקשו חלון לנוף של החרמון בצפון ובמזרח.
אניעם: עושים אמנות
כפר האמנים אניעם שברמת הגולן נמצא במרחק של חצי שעה מכורזים, שישה קילומטרים מדרום־מזרח לקצרין. מכביש 9088 פונים שמאלה לכביש 87, עד צומת המפלים, שם פונים ימינה לדרום, לכביש 808, ולאחר שלושה קילומטרים שוב ימינה, לאניעם.
כבר מהחניה רואים את הקסם של הכפר. כל אמן בנה בית ייחודי, במדרחוב שנמשך מהחניה עד לקפה של יעלי. כל בית הוא פנינה ארכיטקטונית. בחוץ עיצוב אמנותי ייחודי ובפנים פונקציונלי ונוח. עשרות אריחים מוצגים בסטודיו לקרמיקה, חנה פולק מפליאה כאן בקדרות וגם עורכת סדנאות.
הסטודיו לציור של רועי שינער בנוי כאוהל עגול, בתקרה חלון זכוכית המכניס את אור השמש. בין הציורים הרבים שלו, הממלאים כל פינה על הקירות, ובין הפסלים שהוא יוצר - מברונזה, מנייר, מבוץ ומחומרים רבים אחרים - הוא יושב לרגע מול האורחים, קולט אותם ומוציא בתוך דקות קריקטורה שלהם עשויה ביד אמן.
גם הקולינריה כאן מגיעה לדרגה של אמנות. בקפה של יעלי אל תחמיצו את "קדירת יעלי" - ירקות שורש (בטטה, גזר ותפוחי אדמה) העוברים ריכוך איטי, בתוספת אגוזי מלך וחמוציות, מוקרמים בשמנת מתוקה ומוגשים בסיר לוהט.
טיפ: הקפה של יעלי כשר ולכן סגור בשבת. בשישי פתוח עד 14:00.
כורזים: הזמן עמד מלכת
כמה דקות נסיעה מזרחה מצומת עמיעד, על כביש 8277, אנחנו ביישוב העתיק כורזים. בית הכנסת מהמאה הרביעית לספירה הוא המבנה הבולט ביותר במקום. באולם העמודים, חלקם משוחזרים, נבנו שתי בימות מפוארות: האחת שימשה כארון הקודש והאחרת לקריאת התורה. המבנה היה פעיל עד למאה השמינית, ואז ננטש, כנראה בגלל בצורת.
מעטים פוקדים את כורזים, אף שהמקום שופץ, גודר והונגש גם לנכים. רוב המבקרים הם נוצרים, שבאים לכאן מכיוון שהמקום מוזכר בברית החדשה כיישוב מקולל, לאחר שתושביו גירשו את ישו. מאחורי בית הכנסת שרידים של מקווה טהרה, והגג מורכב מעמודים שלמים של סלעי בזלת, ששרדו כמעט 2,000 שנה.
בשיאה תפסה העיר שטח של כ־100 דונמים, עם חמישה רובעי מגורים. אפשר לראות כאן מבנים עם קשתות אבן מרשימות, מקווה תת־קרקעי ובתי בד מתקופת התלמוד. בשטח המגורים עדיין מתבצעות חפירות ארכיאולוגיות, בסיוע תלמידים מבתי ספר סמוכים.
בכניסה לגן הלאומי הוצבו ערוגות עם "אם החיטה" - חיטת בר קדומה שממנה תִרבתו לפני אלפי שנים את החיטה שאנחנו אוכלים היום. זה היה היבול המרכזי של תושבי כורזים הקדומה.
טיפ: עדיף להגיע בשעות הבוקר או אחר הצהריים ולא בשעות החמות, כי אין במקום פינות מוצלות.
ilang@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו