בנאומו אתמול בכנס מינכן אמר ראש הממשלה כי ישראל תתקוף ישירות באיראן. זה משפט חריג, שכן לא מקובל שמנהיגי מדינות מאיימים בפומבי בתקיפת מדינה ריבונית נורמלית, שאינה "מדינת כאוס", כסוריה, למשל.
ובכלל - איומים מפורשים בין מדינות אינם דברים של מה בכך. נראה לי שהמפתח לדברים החריגים נמצא במה שהדגיש ראש הממשלה לפני האיום.
אחרי שתיאר את התנהגותה הבוטה של איראן במזרח התיכון, סיפר ראש הממשלה את שאירע לפני שתי שבתות, ואז, בסוף תיאור האירוע, אמר כמעין סיכום למקרה: "נפעל אם יהיה צורך לא רק נגד בנות חסותה של איראן שתוקפות אותנו - אלא נגד איראן עצמה".
עד כה נזהרו האיראנים מאוד. הם היו מוכנים להילחם נגד ישראל עד הלבנוני האחרון, ואפילו הביאו ממרחקים - מעיראק, מאפגניסטן ומפקיסטן - מיליציות שיעיות שיעשו עבורם את העבודה המלוכלכת והמסוכנת בסוריה.
ברור שבמקרה הזה איראן שינתה ממנהגה ושברה טאבו ברור. היא פעלה באופן ישיר נגד מדינת ישראל, כשהיא מחדירה אליה כלי איראני בניהוג איראני - ולכן - נכון היה להזהיר אותם. להבהיר לאיראנים שנחצו על ידם קווים אדומים וכי הם חייבים להבין שיש לכך מחיר.
עתה, הכדור נמצא בידי איראן. מעניין יהיה לראות אם היא נכונה לסכן עצמה ישירות, או ששוב תחזור על מה שעשתה כה טוב: שימוש באחרים לצורכי האינטרסים שלה.
כדי להתמודד עם איראן צריך לקחת סיכונים. האיום גדול מכדי להתעלם ממנו, ובסוף מקבלי ההחלטות יושבים בטהרן, לא במקום אחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו