מי ימצמץ ראשון: ארגוני הטרור וצה"ל בדרך לפיצוץ

המשפט האלמותי " If you want to shoot – shoot, don't talk", הזכור לנו מהמערבון הקלאסי "הטוב, הרע והמכוער" מהווה, כך נראה בתקופה האחרונה, את האתוס הביטחוני המרכזי במדיניות הביטחון של מדינת-ישראל, זאת בהינתן הדיווחים אודות רצף של פעולות מבצעיות בכל הזירות, מגבול מצרים בדרום, דרך רצועת עזה, יהודה ושומרון, ועד סוריה ולבנון. הכאוס המזרח-תיכוני נמשך, ומדינת-ישראל לא מתפשרת על הכלה, תפיסת הפעולה שכנראה התבססה בשל טעויות העבר.

הבולט מכל הוא דקלרטיביות של הנהגה אודות קו אדום, ייהרג ובל יעבור, סביב הסכנה בהתעצמות תשתיות איראניות בסביבת גבולותינו – כאן המסר חד וברור, ובצידו דיווחים תקשורתיים אודות פעולה רציפה ותקיפה, מלווה במאמץ דיפלומטי אל מול נשיא רוסיה, פוטין, שעל-פי הדיווחים האחרונים ממש לא מתעלם. התפיסה הזו מבהירה לצד השני ללא ספקות כיישראל נחושהולא תמצמץ, זאת בהצטרף ללקח ההיסטורי אליבא דה נסראללה אחרי מלחמת לבנון השניה: "אם היינו יודעים שישראל תנהג כפי שנהגה, לא היינו מבצעים את החטיפה". ישראל, כנראה, מממשת את הלקח הזה פעם אחר פעם.

דפוס הפעולה הזה שם מעל הכל את המושג הרתעה, המתבסס על יכולת מוכחת בצד התעוזה למימושה בכל עת. אין ספק שלטווח הקצר המדיניות הזו אפקטיבית: הרוסים לא מעוניינים בהסלמה עם סוריה, שהרי הושקעו משאבים עצומים בייצובה בעיצומי מלחמת הכל-בכל שם, והאיראנים לא היו מעוניינים עכשיו לאתגר את חיזבאללה, שמלקק את פצעיו כתוצאה ממלחמה ממושכת ועקובה מדם, בה עדיין לא נאמרה המילה האחרונה. אף אחד לא רוצה בהידרדרות, והדבר מוכח בדפוס ההכלה הסורי של תקיפות המיוחסות לצה"ל – תגובה רפה וללא סיכון ממשי עבור כוחותינו.

ועם זאת לא ניתן להתעלם מכך שניכרת הסלמה בכל הזירות: בדרום חזרנו ל-"טיפטוף" הקסאמים ודומיהם, בפיקוד המרכז שרשרת של פיגועים קטלניים בתדירות כמעט יומית, ובצפון, כאמור, "עננות כבדה". הצירוף הזה של אירועים מחמירים בכל הזירות מותח את היכולות של צה"ל, הנדרש לתת מענה הולם בכל המרחב, בעיקר באמצעות הצבא הסדיר. לטווח הקצר, כאמור, המענה אפקטיבי, אולם ככל שתתמשך המציאות הזו, וההסלמה תעלה מדרגה, יידרש צה"ל להפעיל עצומות נוספות, בכלל זאת גיוס מילואים ותגבור הזירות הן לשם מענה, והן לשם מניעת הדרדרות נוספת.

במידה וצה"ל יידרש לגיוס מילואים לשם עיבוי הביטחון השוטף תהיה זו עליית מדרגה לא רק בהקשר הצבאי, אלא גם בהקשרים אזרחיים, כלומר, תתכן מערכה מתמשכת בעצימויות משתנות בכלל הזירות, שתחייב הקצאת משאבים רבים: כוח אדם, אמצעים, וכמובן תקציב – לעניין זה יש השלכות עמוקות.

יתרה מכך, באף אחת מהזירות לא צפוי בשלב זה שינוי בכיוון של הרגעה: יש למעשה נתק, וגם האויבים בתוך עצמם פנימה חלוקים, כך שעניינית אין בדיוק עם מי לדבר. יוצא מכך שבעתיד הנראה לעין צה"ל בהחלט יידרש להימתח עוד יותר.

בהסתכלות על אירועי השבועות האחרונים הזירה המסלימה ביותר היא יהודה ושומרון, שם התרחש אמש אירוע חריג בהיקפו, בו נפגעו עשרות פלשתינים במהלך פעולה של צה"ל. נפגעים בהיקפים כאלה כבר לא היו שנים, וכאשר המגמה המתוארת נותנת הקשר בצד נתק מדיני – אין ספק שאנו בהידרדרות ניכרת בזירת המרכז. נפגעים באיו"ש מלבים גם את היצרים ברצועה, וגם משם תבוא תגובה.

בסיכומם של דברים המציאות הזו שבין קו אדום ובין צבא אדום כנראה תלך ותתעצם בחודשים הקרובים, וממשלת-ישראל תידרש להחליט בין מתיחת יכולות המגננה של צה"ל, ובין פעולה יזומה ואגרסיבית באחת הזירות, שתכליתה שינוי המצב מיסודו באמצעות מעבר יזום למתקפה רחבת היקף. ביקור הקבינט אמש בזירה הצפונית מבשר לנו באופן ברור מהי הזירה שמטרידה יותר את דרג קבלת ההחלטות.

הכותב היה בעברו מפקד חטיבת שריון, כיום חוקר בתחום חברה וביטחון לאומי