כתב: מאור בן הרוש // צילום: משה בן שמחון // מתוך התכנית: באדיבות רשת
העונה השלישית של "אקס פקטור" הגיעה אמש (ג') לסיומה, ויהיה מפתיע אם נראה אותה שבה למסך הטלוויזיה במתכונת הנוכחית שלה. כלומר, זה עשוי לקרות, אבל זה יהיה: א. משעמם מאד לצפייה. ב. כנראה לא משתלם ל"רשת 13".
ריאליטי המוזיקה הנוצץ של סימון קאוול שעשה עלייה לישראל בסוף 2013, נמצא איתנו מעט יותר מארבע שנים וכבר מרגיש כמו הפרויקט הכי זקן בסביבה, שעה שאחיו החורג לז'אנר לא מפסיק להמציא את עצמו מחדש. הרייטינג מדבר בעד כולנו: פרק חצי הגמר של התכנית הביא 11 אחוזי רייטינג, שעה שהפרק של "הכוכב הבא לאירוויזיון" ששודר במקביל גרף 16.7 אחוזים, גם בלי להיות חצי גמר. הנתון הזה מחדד עובדה שהלכה ונעשתה ברורה ככל שהתקדמה העונה - "אקס פקטור" פשוט לא מצליחה לספק מספיק סיבות כדי לצפות בה, ואלה שישנן, קצת מחווירות לעומת האלטרנטיבה.
נוצץ כאילו השנה היא 2008. גמר "אקס פקטור" // צילום: קוקו
ערב הגמר בו זכתה עדן אלנה, הוכיח שבהפקת התכנית בהחלט יודעים ליצור ערב טלוויזיוני נוצץ, בהנחה והשנה היא 2008 והמילה "נוצץ" עדיין באופנה. האירוע נפתח בביצוע של חמשת מתמודדי הגמר ל"Unstoppable" של סיה, שנחתם בקימה "ספונטנית" של השופטים לריקוד עם המתמודדים הנרגשים. לאור העובדה שחלק מהשופטים לא הגיעו לגמר עם מתמודד, זה היה כנראה האות לתחילתו של הבונדינג בין המתמודדים לשופטים. בשלב הבא – תחזיקו את עצמכם - המתמודדים ביצעו דואט עם שופט שלא היה המנטור שלהם! אללי, התעלפנו מהתרגשות. תעירו אותנו כשמטחי הקונפטי האחרונים ירדו על הזוכה המאושרת. בדרך לשם גם זכינו לראות את כוכבת ברודוויי הבאה שירי מימון "מפלרטטת" על הבמה עם ים רפאלי בן ה-18 שהתאמץ כדי לשיר בסולם שלה, ואת ההרכב "ברינקס" שביצעו דואט עם משה פרץ, והוכיחו ששלמה ארצי ועומר אדם הם לא השילוב הכי מוזר שניתן להעלות על הדעת.
האווירה המיושנת שעטפה את "אקס פקטור" בגמר, באה לידי ביטוי במהלך כל העונה, דווקא בגלל הפומפוזיות שכה מאפיינת אותה, וכשמישהו מנסה לחרוג קצת מהפורמט, מחזירים אותו מיד לתלם. או לפחות מנסים. כך קרה למשל עם השופטת האורחת דיקלה, שהגיעה לאחת התכנית וסירבה להזדעזע מהליך ההדחה. "זה לא חיים ומוות, החיים נמשכים גם אחר כך", אמרה, וגרמה למנחה ולשופטים סביבה לפצוח במסע שכנועים על חשיבותו של הרגע, מה שהסתיים בסופו של דבר בהצהרה מחויכת של משה פרץ: "אני פחות אוהב את מה שאמרת, זה פחות מתאים להפקה". יש סיבה לכך שה"רגע הדרמטי" פחות עבד על דיקלה, כמו שהוא כנראה כבר פחות עבד על הצופים – אקט ההדחה שבעבר היה הקליימקס של תכניות הז'אנר, כבר לא מעניין כמו בעבר. למעשה, מפתיע שיש עדיין מי שחושב שהצופים בישראל שראו כבר מאות הדחות, באמת ייקנו את העובדה שמדובר ברגע דרמטי או מרגש.
העונה כולה סבלה מרצף של בעיות, בהן פספוסים כמו שלב הכיסאות (המצוין בגרסה האמריקאית) שהרגיש לא מספיק דרמטי, חוסר אמינות שבא לידי ביטוי בשיחות הלא טבעיות של המתמודדים (דיקלה אומרת משהו, קאט למתמודד מאחורי הקלעים: "אני ממש שמח שדיקלה פה, היא תרמה הרבה גוונים למוזיקה הישראלית"), אווירת חשיבות עצמית כבדה מדי שהתבטאה בדיוני סרק מעייפים בשולחן השופטים, ושלא נתחיל לדבר על הביצועים הקצרים מדי, שנתנו תחושה שמישהו כאן פשוט לא מאמין במוצר המוזיקלי. סליחה, יש מי שמאמין במוצר המוזיקלי – חברה שמוכרת איפור וחברה שמוכרת קפה, ושתיהן אהובות במיוחד על כל המתמודדים ללא כל יוצא מן הכלל! איזה צירוף מקרים משוגע שאפילו לא ניסו להסתיר.
בלתי נמנע לסיים עם בר רפאלי. ייתכן שלפני עשור עצם הנוכחות שלה הייתה מספיקה – היא יפה, מעוררת עניין ברשתות החברתיות ויודעת להגיש, אבל כשהמתחרים ממול הם אסי עזר ורותם סלע, שמתפוצצים על המסך מכריזמה והומור עצמי, הנוכחות של רפאלי מחווירה כמו גוון השמלה שלבשה אתמול. איך היא אמורה בדיוק להחזיק פורמט של שידור חי כמו "האח הגדול"?