לצופית גרנט יש את זה. נו, אתם יודעים מה זה, את זה. היא נולדה לתכניות טלוויזיה, ומעבר לכך - לתכניות טלוויזיה מהז'אנר שבו המרואיינים שלה מוציאים את הקישקעס שלהם מולה ומול מדינת ישראל כולה. אופרה ווינפרי גרסת מלאבס. רק תנו לה מיקרופון ומצלמה, ואת הדמעות שלה ושל המרואיינים היא כבר תדע להביא לבד. ואת זה, חברים, לא לומדים בשום בית ספר. או שיש לך את זה או שאין לך את זה. וזה מה שיש לגרנט בשפע ממנו - כריזמה טלוויזיונית.
הפעם היא חזרה, רכובה על גלי ההצלחה הענקית של "אבודים", עם פורמט של מגמת טלוויזיה שנה א' במכללת ספיר, בואכה מנשר פינת קמרה אובסקורה - מה הייתם עושים או אומרים לעצמכם אם הייתם יכולים לקפוץ 30 שנה קדימה בזמן.
בוכנית הראשונה ששודרה אמש התארחה מיה דגן. היא אופרה במסכה שהקנתה לחזות שלה מראה של אישה מבוגרת מאוד, והלכה להתיישב לשיחת נפש עם הוריה אל מול המצלמות ובתיווכה של גרנט. דגן נתנה מונולוג שהזכיר את המונולוגים מהסדרות של גרנט, ונתנה לנו הרגשה כאילו לא ראתה את ההורים שלה 30 שנה ורק בזכות התכנית היא פגשה אותם במרוקו, אף שהיא בכלל אשכנזייה. "אני אדם", אמרה להוריה, שטענו מצדם שהם "כן מחמיאים לה אבל היא לא מסוגלת לשמוע". והכל על הספה בסלון, כשדגן מאופרת כמו סבתא זפטה ונושכת את שפתיה.
האם זו טלוויזיה שמביאה רייטינג? בוודאי. מה זה משנה האיפור, כשאפשר להציץ פנימה לחייהם של סלבריטאי ארצנו ולגלות שגם הם לא שמעו מספיק בילדותם שאוהבים אותם, ולכן הלכו למקצועות הבמה כדי לקבל קצת מחיאות כפיים ויחס חם. המנחה כהרגלה לא התנשאה, חפה מציניות, והרבתה לגלות חמלה ולגעת ברכות במרואיינת שלה. יש אנשים שמתים על טלוויזיה מהסוג הזה ויש כאלה שלא. מה שברור הוא שלאיחוד האופציונלי בין רשת לערוץ עשר, הראשונה מגיעה עם חתיכת ג'וקר באמתחתה, כי יש מעט מאוד אנשים בטלוויזיה הישראלית של ימינו שיודעים להושיב אדם מול המצלמה ומיד לגרום לדמעות שלו ושלנו לזרום כמים. בסופו של דבר, טלוויזיה מסחרית היא דבר פלסטיקי למדי, והקלות שבה גרנט מצליחה לקחת את הצופים שלה למסע מטלטל בכל פרויקט שהיא לוקחת על עצמה מתבטאת גם ברייטינג.
ובכלל, כשמסתכלים על המנצחים והמפסידים של הפיצול שהתרחש כאן, קשה שלא לשים לב לעובדה שבסופו של דבר יש כאן שתי מנצחות גדולות. אפשר להתווכח כמובן, ואפשר להשתמש בנתוני רייטינג, אבל אם רשת מביאים את צופית גרנט, קשת מביאים את אופירה אסייג כמנצחת הגדולה של הפיצול שלהם. שתי נשים, כל אחת בדרכה שלה ובסגנון שלה, הן הסיפור המעניין של הפיצול המסחרי עד כה. תוסיפו לכך את מהדורות החדשות המרכזיות של ישראל, עם יונית לוי, תמר איש-שלום וגאולה אבן-סער, ותקבלו מהפכה נשית שקטה אך דומיננטית בלב לבו של הפריים הטיים הישראלי המחפש את דרכו בעידן החדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו