"יש לי שבעה נכדים, ואני זה שמנסה להכניס להם קצת משמעת"

אביהו מדינה || זמר, פזמונאי ומלחין בן 69. נולד בתל אביב, בן לאהרון וללאה. גרוש, אב ל־3 וסב ל־7. מתגורר בפתח תקווה. למוזיקה הגיע בגיל 10, כשנרשם לתזמורת הנוער של תל אביב. ב־1970 החל לכתוב שירים, בשנת 1990 החל בקריירה של זמר, הוציא שבעה אלבומים ואלבומי אוספים. ב־2015 הדליק משואה בטקס יום העצמאות וב־2016 הוענק לו פרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה. 

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בשכונת ילדותך בתל אביב?

"לפני חודשיים הייתי בשכונת שבזי, שבה חייתי בילדותי, ביקרתי אצל חבר שמתגורר שם. אני הייתי הבן השלישי שנולד להורים שלי, ובסך הכל היינו שמונה אחים ואחיות. גרנו בדירת חדר עם מטבח בחוץ. אי אפשר להגדיר את הזיכרונות שלי משם כטובים או כלא טובים, זה הכל חוויות. אני זוכר שאמא שלי שלחה אותי להביא ביצים וסוכר בתלושים. הייתי בן חמש, והייתי צריך להביא הביתה שני קילו סוכר. הלכתי עם אחי למכולת ובעל המכולת לא סגר את השק. כשניסיתי להרים את השק על הגב הוא נפתח והכל נשפך לחול. באו כל זקנות השבט וכל היועצים לייעץ איך לאסוף את הסוכר מתוך החול, ואמא שלי האשימה את עצמה שהיא נתנה לי את המטלה הזאת".

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בקיבוץ כיסופים, שבו גדלת? 

"לפני ארבע שנים. המחנך שלי נפטר והלכתי ללוויה שלו בקיבוץ. הגעתי לכיסופים כשהייתי בן 15. ארבע שנים גדלתי שם, היתה לי משפחה מאמצת בקיבוץ והכי אהבתי שם את החופש. גדלתי בבית עם משמעת חזקה, ובקיבוץ אתה ברשות עצמך, כל הזמן צריך להוכיח את עצמך. הייתי בחור חרוץ, תלמיד מצטיין, הייתי סקרן, רץ קדימה. כשחזרתי לקיבוץ ראיתי שבכל זאת חלפו כמעט 50 שנה. זה לא אותו קיבוץ, חברים מעטים בני גילי נשארו שם".

 מתי בפעם האחרונה שיר שלך השתתף בפסטיבל הזמר המזרחי?

"הפעם האחרונה היתה ב־1982, זה היה 'הפרח בגני' בביצוע של זוהר ארגוב. לא הלכתי לתחרות, זו כבר היתה השנה ה־11 ברציפות שבה שיר שלי השתתף, וכבר השתעממתי מהתחרות הזאת. כשזה התחיל מאוד אהבתי את הקונספט. בשבילנו זה היה כמו 'הכוכב הבא' או 'אקס פקטור' של היום. למזלי, לא היתה שנה שלא זכיתי, אבל זאת לא חוכמה, כי בזמן ההוא מעט מאוד אנשים היו כותבים בסגנון שלי".

 מתי בפעם האחרונה פגשת את האחים והאחיות שלך במפגש משפחתי?

"החודש. אי אפשר להיפגש הרבה כולנו יחד, כי אבא שלי נישא שוב ויש לי עוד שישה אחים ממנו ואח אחד לא גר בארץ. היום, בגלל שיש קבוצות בווטסאפ, אתה מעודכן הרבה יותר מהתקופה של לפני כמה שנים. אנחנו נפגשים באירועים - בחתונות, בביקורים, ועוזרים אחד לשני כשצריך". 

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אביך?

"בשנת 2001, השנה שבה נפטר אבי. הוא היה בן 86 ונפטר מאירוע מוחי. בשבע השנים האחרונות לחייו הוא היה חולה והוא כבר היה מנותק. כל הזמן היינו איתו, כולנו. אמא שלי היתה בת 36 כשהיא נפטרה בפתאומיות עקב ניתוח קל שהסתבך. הייתי בן 12, ובעקבות מותה הגעתי בסופו של דבר לקיבוץ כיסופים". 

 מתי בפעם האחרונה נפגשת עם הנכדים?

"בשישי האחרון. בכל שישי אנחנו נפגשים. הם באים לאכול אצלי. שבעה נכדים יש לי ואני זה שמנסה להכניס להם קצת משמעת, יותר ממה שיש להם בבית. הם גרים קרוב, בפתח תקווה, ולפעמים אני מוציא אותם מבית הספר ומהגן. אם הבנות שלי מבקשות אני עוזר, לוקח את הנכדים לשחות בבריכה, משחק כדורגל עם הבנים, שהם חולי כדורגל". 

 מתי בפעם האחרונה הפסקתלעשן סיגריות? 

"חס וחלילה. מעולם לא הפסקתי לעשן. מפחיד אותי לחיות באילוצים, בספרטניות. אני מעשן מאז הצבא, וממשיך לעשן בכל יום". 

 מתי בפעם האחרונה זכית בפרס? 

"ב־2016 קיבלתי את פרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה ולא התרגשתי. אני בן אדם שלא מתרגש בקלות, אני רגיש, אבל לא רגשן. יותר חשוב לי שמכירים בי, בהישגים שלי מבחינה חברתית. אני טוען על קיפוח מתמשך וחוסר הערכה וכבוד של אגף מסוים בתרבות הישראלית מול האגף השני. זה שמעלים על נס הישג של האגף הישראלי הים־תיכוני בטקסים ממלכתיים זו כמובן אחת מהמטרות של המאבק שלי - הכרה". 

 מתי בפעם האחרונה הדלקת משואה בערב יום העצמאות?

"ב־2015, וגם זה לא ריגש אותי. זה עשה אותי יותר שמח בהישג שלי בתחום הממלכתי. עד אז לא ראו צורך לציין את כל הז'אנר הים־תיכוני ואת כל התרומה שלו לתרבות הישראלית, ובעצם זה שאני הדלקתי משואה כנציג של הז'אנר נירמל ולו במעט את התמונה התרבותית במדינת ישראל. הממסד עדיין לא מתייחס אלינו כמשהו שהוא לגיטימי".

 מתי בפעם האחרונה הרגשת קיפוח על רקע עדתי?

"היום, עכשיו. בכל פעם שאני מדליק רדיו אני מרגיש קיפוח. אף אחד לא מתייחס לטעם שלי בתקשורת. פעם עוד היו שעות מסוימות שיכולת למצוא את הטעם שלך, היום אין. הטעם שלי לא עולה בקנה אחד עם הטעם של העורכים של התחנות הממלכתיות. אך פעם לא התעניינתי במה שקורה בעולם, רק ביצירה ישראלית מקורית. 2,000 שנה ניוונו את התרבות היהודית שלנו, אז למה אני צריך לעבוד אלוהים אחרים כשיש לי את האלוהים שלי שהזנחתי אותו?" 

 מתי בפעם האחרונה השתתפת בתוכנית טלוויזיה? 

"ב־2015 בתוכנית 'הפייטן' בערוץ 20 (תוכנית מציאות שכללה תחרות שירת פיוטים בין גברים - ש"ז). אהבתי את הנושא של התוכנית כי אני חושב שהפיוט הוא עוד סגנון בשורשים היהודיים שלא זוכה לפרגון ולפרסום. כי השורשים שלנו הם פה בארץ, ואנחנו מנתקים את עצמנו מהשורשים במקום להעמיק אותם. ילד שגדל והולך לצבא ויש סיכוי שייפגע וייהרג, צריך לדעת על מה ולמה צריך להילחם פה". 

 מתי בפעם האחרונה לבשת מדים?

"כשהייתי בן 43, במילואים בשריון. אני מפקד טנק בשריון. בשירות הצבאי לא הרגשתי אפליה או קיפוח, עד אחרי מלחמת יום כיפור. היינו נוהגים להשתתף במצעד העברי ובשנת 73' החליטו שמפרידים ועושים לשירים שלנו מצעד נפרד ואני ראיתי בזה אפרטהייד. זה מה שדחף אותי להילחם. אתה חוזר מהמלחמה, 20 פעם כמעט גמרת את הקריירה שלך במלחמה, אתה מוכן להקריב כי זה הבית שלך, ופתאום אומרים לך לא, לא, קשה לנו לסבול את הטעם שלך. זה קומם אותי ומאז התחלתי לומר את דעתי בנושא הזה".

 מתי בפעם האחרונה קראו לך להצטרף לפוליטיקה?

"לאחרונה. הציעו לי מקומות בטוחים ואני לא מתפתה, כי זה לא מפתה אותי. אני סוס פרא, אני לא אוהב לרתום את עצמי לעגלות. זה לא חשוב מה יציעו ומי יציע, אני חושב שיש כפיות טובה של הציבור מול משרתי הציבור. זו ארץ אוכלת מנהיגיה, אתה יכול לעשות מאה דברים טובים וזה לא יהיה בולט כמו פעם אחת שתטעה". 

 מתי בפעם האחרונה טיילת?

"בשבת. טיילתי בצפון, הלכתי לראות את הפריחה. אני מאוד אוהב לטייל, בארץ ובעולם. אני חצי שנה מטייל בכל העולם. אני אוהב הרבה מקומות, הייתי לא מזמן בסוצ'י ברוסיה, בכפר האולימפי, היה יום אחד של גשם ויומיים של שמש. היה נחמד. הנסיעה הבאה שלי היא לפיליפינים". 

 מתי בפעם האחרונה קראת ספר?

"עכשיו. אני קורא את האוטוביוגרפיה של יצחק נבון. מאוד מאוד מעניין ומחכים, ומזכיר לי הרבה דברים מאמא שלי, כל ההוויה היא ירושלמית, ואמי ובני משפחתה הם ירושלמים". 

 מתי בפעם האחרונה אהבת שיר חדש?

"אני לא שומע רדיו, זו בעיה. אני יכול להגיד שבחמש השנים האחרונות השיר האחרון שהערכתי היה 'דרך השלום' של הזמר פאר טסי". 

 מתי בפעם האחרונה התאמנת?

"השבוע. אני חבר בקאנטרי, ואני שוחה בקיץ 6 פעמים בשבוע ובחורף בין שתיים לארבע פעמים. התחלתי לשחות בקיבוץ ואני מאוד אוהב לשחות ויש לי משמעת עצמית". 

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

"כל הזמן. אני מבשל לא רק סירים, אני יודע לעשות סחוג, חילבה, סלטים וחביתות מתוחכמות. אני מבשל מרקים, מטבוחה, הכל. לימדתי את עצמי, אני איש של יצירות וניסיונות ויש לי כושר המצאה".

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?

"כל הזמן. אני תמיד שמח שאני ישראלי. אני שמח שאני ישראלי כשאני יוצא אל הקהל ואני רואה את האיכויות של הקהל, את הטוב של הקהל. יש לנו שם לא טוב בעולם, ואנשים שבאים מחו"ל מצפים למצוא פה יריות, מלחמות וגסות רוח וזה לא נכון. כשבאים לפה רואים כמה חמים וחברמנים הישראלים".

 מתי בפעם האחרונה פגשת חבר ילדות?

"לפני שבועיים. יש לי חבר מתל אביב שגר באבו כביר, שמעון גולן, ואני זוכר שהיינו בכיתה ו'-ז' כזה, ואחרי בית הספר היינו הולכים אליו הביתה. היה להם בית גדול, בית ערבי, ולמטה היו עזים, חמור, תרנגולות ואווזים. האכלנו את החיות והיינו רוכבים על החמור. לפני שבועיים הייתי בבית שלו, שמעתי את הסיפור שלו, שרוצים לפנות אותם משם בלי זכויות ופיצויים. זה גזל. זה חכמים על חלשים".

 מתי בפעם האחרונה הלכת לראות רופא? 

"הרופאה שלי מכריחה אותי לבוא בכל חצי שנה לעשות בדיקות דם, חוץ מזה אין צורך. בדרך כלל הרופא שלי זה הרמב"ם. השחייה עוזרת לי, אין לי עוזר ואין לי אישה, הכל אני עושה לבד בבית ואני כל הזמן פעיל. יש לי חצר וכלבה וגינה, ואני לא יושב רגל על רגל". 

 מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות? 

"אני לא חושב על המוות ולא פוחד ממנו, יבוא מתי שיבוא. אני עשיתי את שלי בעולם הזה, אני מעביר את החיים מיום ליום, ויבוא המוות מתי שהוא רוצה". 

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו"ש שלך?

"אני לא בודק. כשהם מתקשרים אלי מהבנק, אני מדבר איתם. אני בחיים לא הייתי במינוס בבנק. תהיי תימנייה כמוני ויהיה לך הרבה כסף". 

 מתי בפעם הראשונה עלית על הבמה?

ב־1980, היתה לי הופעה חד פעמית. אבל אני זוכר דווקא את ההופעה השנייה, ב־1990 במופע 'פרחי גני' עם שימי תבורי. אנשים לא האמינו שאני חדש על הבמה, ישר השתלטתי עליה. לא התרגשתי ממנה בכלל.  גם היום אני לא מתרגש. אני כמו סוס שעוצרים אותו באמצעות מחסום וכשפותחים את המחסום הוא טס, אני לא צריך שתייה או עישונים". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו