עִבְרִית שָֹפָה יָפָה

"כמו הנביאים הקנאים לשם / הוא קינא לפועל ולתואר ולשם. / ובחצות, העששית בחלונו, / היה רושם במילונו תילי תילים / מילים יפות, מילים עפות, / מתגלגלות מן הלשון. / אליעזר, מתי תשכב לישון / הן קומתך כמעט אפיים שחה / והעברית אשר חיכתה אלפיים / היא תמתין לך עד בוא השחר. / אליעזר בן יהודה, / יהודי מבדח, / מילים מילים, מילים מילים, / הוא בדה ממוחו הקודח".

אין כמו המילים האלה מהשיר "אליעזר בן־יהודה" כדי לתאר את מפעל חייו של "מחיה השפה העברית", שנולד היום לפני 160 שנה. שלא במקרה, היום הזה הוא גם יום המודעות לקידום מעמדה של הלשון העברית בארץ ובעולם. בסיוע האקדמיה ללשון העברית, הנה כמה מהמושגים המרכזיים והאקטואליים בשפת היום־יום - ומקורותיהם.

תחיית העברית ליוותה כמעט יד ביד את הציונות ואת השיבה לארץ בסוף המאה ה־19, ואחר כך את כינון המדינה ואת קיבוץ הגלויות שליווה אותה. העברית היתה צריכה להסתגל למציאות החדשה, אך גם עיצבה אותה.

כך, למשל, המילה עַצְמָאוּת היא למעשה חידוש של איתמר בן־אב"י בראשית המאה ה־20. בלשון חכמים רגילים, ביטויים דוגמת "ברשות עצמו", "לעצמו", "בעצמו" לימדו כי המבצע עושה את הפעולה לבדו ונראה שהם שימשו השראה ל"עצמאות".

המילה מֶמְשָׁלָה מציינת בתנ"ך "שלטון", כמו למשל: "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה" (בראשית א', ט"ז). נוסף על כך, פעם אחת המילה מציינת את אנשי השלטון, ככתוב בדברי הימים על סנחריב מלך אשור ("וכל ממשלתו עימו") ועל פי זה חודשה המשמעות המוכרת לנו היום, והיא: חבר השרים העומד בראש המדינה. 
המילה תַּחְמֹשֶׁת, אגב, עולה במספר מקומות בכמה אפשרויות; בספר שמות אנו מוצאים "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בשלושה מקומות נוספים בתנ"ך המילה נזכרת בהקשר צבאי. לצד זאת, בתרגומים הקדומים ואחר כך במדרש מוצאים שני כיוונים לפירוש המילה: מן המספר חָמֵשׁ (אחד מחמישה, יחידה של חמישים ועוד); מזוינים, חגורים בנשק. מאידך, יש הקושרים את המילה לאיבר חֹמֶשׁ, ככתוב "וַיַּכֵּהוּ… אֶל הַחֹמֶשׁ" (שמואל ב' ב', כ"ג) המקביל כנראה לחלציים, שממנו נגזר המונח הצבאי "חלוץ". 

"מכתב עיתי" כבר קראת?

קצת אקטואליה: זוכרים את חוק המרכולים? ובכן, המילה "מרכול" נולדה בשנת 1963 והיא חידושו של יצחק אבינרי. המילה חודשה מן השורש רכ"ל, הקשור למסחר ולמצרכים, כמו במילים רוכל ומרכולת. במילה מַרְכּוֹל מצטלצלת גם המילה כֹּל, שהרי בחנויות מן הסוג הזה יש כל מה שזקוקים לו בקניות של יום־יום. ואם לא די בכך, גם המילה המקראית מַכֹּלֶת נשמעת קרובה בצלילה למרכול, והיא כשלעצמה גזורה כנראה מן השורש אכ"ל.

הידיעה הזאת מודפסת בעיתון, אבל אפילו המושג הזה הוא חידוש של אליעזר בן־יהודה, ממחדשי העיתונות העברית בארץ. אלא שגם החידוש שלו היה למעשה חידוש על גבי חידוש ובא להחליף את את המושג "מכתב עיתי", שגם הוא נגזר מהמילה "עת" (זמן). מה שמעניין באמת הוא שהקישור בין "עיתון" ל"עת" יסודו כנראה בטעות: אליעזר ליפמן זילברמן, עורך השבועון העברי הראשון "המגיד", חידש את "מכתב עיתי" בהשראת המילה הגרמנית לעיתון Zeitung, הקשורה כביכול ל־Zeit ("זמן"). בפועל, מקורו האמיתי של המונח הגרמני במילה אחרת (zidunge), שהוראתה "מסר", "ידיעה". 

מנכ"לית האקדמיה ללשון העברית, טלי בן־יהודה, הדגישה כי ההתעניינות הרבה של הציבור - גם של הצעירים - בלשון העברית מורגשת תמיד, אך שיאה הוא סביב יום העברית. לדבריה, הדבר בא לידי ביטוי בין השאר באלפי פניות המגיעות לאקדמיה מדי חודש, ובחשיפה של מאות אלפים לתכנים שהאקדמיה מפרסמת באתריה וברשתות החברתיות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו