46 ספרים פרסם הסופר אהרון אפלפלד בחייו, 28 ספרים מתוכם ערך הסופר וחוקר הספרות פרופ' יגאל שוורץ, שנחשב לחוקר הבולט ביותר של יצירתו.
הראשון היה הספר "רצפת אש" שיצא לאור ב-1988. "הגעתי אליו בעקבות סמינר שכתבתי עליו ומאז נקשרו גורלותינו. אני יודע עליו יותר משאני יודע על הורי", אומר פרופ' שוורץ, שכתב אודותיו ארבעה ספרים ובהם "אמנות הסיפור של אהרון אפלפלד" (אוניברסיטת בן גוריון, הוצאת דביר).
"אהרון אפלפלד הוא אחד הסופרים הגדולים של המאה העשרים וזה ילך ויתברר יותר ויותר", חורץ שוורץ. "היתה לו טכניקה מוזרה בכתיבתו. הוא לא כתב ספר אחר ספר כי אם כתב עשרות טיוטות לספרים שונים, מכניס למרתף, משמר אותם, ואז חוזר אליהם ומפרסם.
"הוא היה וגם לא היה סופר שואה. את האימה הוא הסתיר בין השורות. מצד אחד הוא לא כתב על דברים שלא היה עד להם. הוא כתב יותר על ההוויה של היהודים המודרנים החילונים, אלה שאיבדו את הקשר לשורשים שלהם.
"בעבר היה לי קשה לומר את הדברים האלה, אבל מה שעולה מספריו נושק לדברים שאמרו בעבר רבנים חרדים כלומר, השואה היתה עניין פנימי, כי ברגע שהיהודים ניתקו קשר עם המקורות שלהם הם ממילא היו נעלמים. לדבריו אילו השואה היתה מתרחשת בעוד 50 שנה, כבר לא היה את מי לרצוח. ולא שהוא חשב שהנאצים היו 'נחמדים'.
"כסופר הוא הבין שעליו לעסוק בהליכים פנימיים זה היה חלק מההישרדות שלו. בתחילת דרכו הוא כתב על הפליטים, לאט לאט הוא התחבר לסיפור היהודי הגדול.
"הוא כתב על הכל מבעד לעיניים של ילד בן 8-9, המשוטט במרחבים הפרועים של אוקראינה ורואה הכל כמו בעל חיים. ככזו, כתיבתו היא כתיבה פיסית. אצלו הכל נקלט דרך סנסורים חושניים ופיסיים, אף שהוא עוסק כל הזמן ברוחניות ובדת. הוא כמו כותב שיר ערש לכאורה פשוט אבל מאחורי המלים תמיד מסתתר אימה".
מהו הספר שחיבר אותך אליו מיידית?
"'עשן', הסיפורים הראשונים שכתב. במשך שנים ועד לפני שבועיים ניסתי לשכנע אותו להוציאם מחדש והוא סירב כי חשב שאינם טובים דיים. וגם הספר 'תור הפלאות'.
"אהרון אפלפלד ייזכר כסופר המאה, אחד הסופרים החשובים במאה העשרים", חוזר ומדגיש שוורץ. "הוא קפקא של המחצית השניה של המאה העשרים. בעשורים הראשונים של המדינה לא היה לו מקום. אבל עם השנים זה לא שהוא התקרב אלינו כי אם אנחנו הלכנו והתקרבנו אליו עם הרב תרבותיות וחזרה אל תפיסות הגלות והמקום הנרחב ליהדות".
הבוקר בשיחת טלפון עם רעייתו של אפלפלד, נודע לשוורץ על פטירתו של הסופר. "באחרונה הוא סבל מאירועים בריאותיים שמאד החלישו אותו. אבל הוא לא דיבר על כך, כבעל גינונים אוסטרו הונגריים היו דברים שלא מדברים עליהם", אומר שוורץ.
"אני עדין לא קולט. יקח לי עוד זמן רב עד שאקלוט. הוא היה אבא שלי במובן מסויימים אף שהיה מתח בין הישראליות שלי לקשר שלו ל'שם'. הייתי יותר מדי ישראלי בשבילו. היה לי קשה עם ההורים שלי אז הלכי אליו. הוא היה עמוד תווך בחיי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו