ניסים ונפלאות

ניסים בלאק הוא ללא ספק החלום המתוק של מלהקי תוכניות הריאליטי המוזיקליות: גבר שחור עם פאות וזקן, חמוש בכובע, בחליפה חסידית ארוכה ובחגורת בד דקה ("גרטל"), ששר ראפ והיפ הופ באנגלית בקצב מהיר, תוך כדי שהוא משלב מילים ביידיש ובעברית בכל משפט שלישי. בעידן שבו הנראות או הסיפור שאיתו באת חשובים לא פחות מיכולת השירה שלך, מה יכול להיות יותר טוב מזה? 

וכך אכן מצאו את עצמם שופטי "הכוכב הבא לאירוויזיון" (באודישן ששודר בערוץ קשת 12 בשבוע שעבר) מול החסיד השחור ושיר הראפ שכתב, "Fly Away", שמדבר על החיפוש הפנימי שלו, כשהם פותחים זוג עיניים ענקיות המנסות לברר: מה בעצם קורה כאן מולנו?

אבל מבחינת ניסים, שדווקא סגר את עיניו לאורך רוב ההופעה בתוכנית (כדי לא להיתקל חלילה בדמותה של קרן פלס), זו היתה ההופעה הראשונה וגם האחרונה ב"כוכב הבא". זאת אף שהצליח לגייס לצידו את השופטים ולעבור את האודישן. 

"אמנם היה לי אישור מהרב שלי, הרב שלום ארוש מחסידות ברסלב, להופיע שם", הוא אומר, "אבל לא הרגשתי בנוח עם ההופעה שם, והודעתי להם שהחלטתי לעזוב ולא להמשיך בתוכנית. אני עובד חזק על 'שמירת העיניים' שלי, וזה לא היה בשבילי".

אז למה מראש הלכת לתוכנית?

"היה חבר שדחף אותי לזה כל הזמן. הוא אמר, 'אתה חייב ללכת לאודישן ב'כוכב הבא', להגיע לקהל הישראלי'. כששמעו עלי בתוכניות כמו 'אקס פקטור' ו'הכוכב הבא' התקשרו למנהלים שלי שאגיע לאודישן, אבל אני סירבתי. 

"לאחרונה המנהל האישי שלי אמר לי, 'רק תגיע להיפגש עם המפיקים של "הכוכב הבא" ותראה מה זה, שווה לך'. חשבתי לעצמי שבאמת לא היתה לי עד היום הזדמנות להגיע לקהל הישראלי, והחלטתי לבוא לפגישה, שם עשו לי אודישן ראשוני והראיתי להם מה אני עושה. אמרתי להם, 'לא באתי כי אני רוצה טלוויזיה ומצלמות, באתי רק להראות לכם מה אני עושה'. 

עם קרוב המשפחה והשותף ליצירה יוסף בראון - לפני הגיור (למעלה) ואחריו 

"אבל יואב צפיר (הבמאי; ח"ב) אמר לי, 'אתה חייב לבוא לאודישן שישודר'. הוא אהב מאוד את מה שהוא ראה, והוא אמר לי, 'אתה יכול לעשות קידוש השם גדול מאוד'. אז אמרתי להם שאשאל על כך את הרב שלי, שאליו אני ניגש בכל שאלה מהותית. 

"כמה ימים לאחר מכן אכן שאלתי את הרב אם ללכת לתוכנית. הוא הסתכל עלי, חייך ואמר, 'אוקיי, לך על זה'. אבל כשהגעתי, הבנתי שזה לא בשבילי ומייד אחרי ההופעה שלי הודעתי שאני עוזב".

למה? אם הרב אישר לך ללכת לריאליטי, אז למה לעזוב?

"בגלל השמירה על הקדושה, על 'שמירת העיניים'. אם הרב היה רואה את התוכנית ויודע מה באמת קורה שם, הוא לא היה אומר לי ללכת לשם. הבהרתי להם באופן ברור שלא אמשיך. היה מאוד קשה שם מבחינת שמירת העיניים, קשה מאוד. אבל אני מאוד אוהב את התוכנית, היא מאוד אמנותית".

הוא שמע על הפתרון היצירתי והשנוי במחלוקת של יונתן רזאל לשמירה על עיניו, האיזולירבנד השחור, וזה בעיקר מצחיק אותו. "אם אני מגיע להופיע, אני מגיע כל כולי. לא אשים על עצמי מסיכה כזו", הוא אומר.

הוא לא מכיר כמעט אף אחד מהשופטים שישבו מולו, גם לא את סטטיק ובן־אל תבורי (שאהבו אותו). "כל אלה עושים מוזיקה ישראלית, ואני לא מכיר מוזיקה ישראלית", הוא מסביר. 

רק את אסף אמדורסקי הוא זוכר לטובה: "אני אוהב אותו, הוא ממש חבר שלי. הוא אהב אותי כבר מהמפגש הראשוני, עוד הרבה לפני הצילומים". 

אנחנו נפגשים השבוע בביתו, במרחק רחוב אחד משכונת מאה שערים בירושלים, זמן קצר לאחר שהדליק את נרות החנוכה. כאן הוא גר בשנה וחצי האחרונות, עם אשתו עדינה ("מחר היא נוסעת לאומן עם הילדים עד אחרי שבת") וארבעת ילדיהם. 

עדינה, שנולדה כג'יימי, נמצאת איתו כבר מגיל 17, אז גדלו יחד בשכונת סיווארד פארק שבסיאטל, וושינגטון, ולמדו יחד בתיכון. כשהיה בן 21 נישאו, ובמהלך השנה הראשונה לנישואיהם נולדה הבת הבכורה, כיום בת 9. היום עדינה היא עקרת בית ודואגת לילדים בזמן שבעלה נוסע להופיע בעולם.

ניסים (30) בהחלט מושך אחריו עיניים זרות כשהוא מהלך ברחובות השכונה החרדית השמרנית, אבל תושבי השכונה עצמה כבר התרגלו אליו. הם רואים אותו בכל בוקר לוקח את הילדים לגן ולבית הספר, ואחרי הצהריים, כשהוא מחזיר אותם. הם פוגשים אותו בתפילות בבתי הכנסת שבשכונה וברחוב החנויות המרכזי בשכונה הסמוכה, רחוב מלכי ישראל. 

אבל החסיד השחור הזה, שהולך בצעדים איטיים בשכונה, הוא הדבר החם ביותר בשכונות החרדיות בברוקלין ובלוס אנג'לס. כעת הוא משוחח איתי בנחת, שוקל מילים. מחרתיים הוא כבר יופיע לפני הקהילה היהודית בלוס אנג'לס, שם הוא חורך במות עם הלהיטים שלו, בשפת גוף אחרת לגמרי. לאחר מכן יגיע לשורת הופעות בניו יורק, ובהן הופעה גדולה במיוחד באולם הברוקלין קולג', שהוא הכוכב המרכזי שלה, לצד כמה זמרים נוספים.

על הבמה יוצאת ממנו האישיות הישנה, של הראפר הוותיק, אלא שהפעם המסרים כבר אחרים לגמרי. היומן שלו מלא בהופעות, רובן ככולן בחו"ל, ודווקא בניגוד להופעה המהוססת שלו ב"כוכב הבא", כשהוא בארה"ב או בדרום אפריקה הוא הרבה פחות מסנן מזמינים. "אני מופיע ושר היכן שרק יש יהודים", הוא אומר. 

אבל עד לפני שנים ספורות הגורל זימן לו חיים אחרים לגמרי, רחוקים מאוד מאלו שהוא חי כעת, במאה שערים. ביוטיוב עוד תוכלו למצוא וידאו קליפים ישנים שלו, בשם "D. Black" (קיצור של שמו דאז, דמיאן בלאק; ח"ב), שבהם הוא מלהטט בין שירי ראפ והיפ הופ שכתב, בסגנון שאותו הוא מכיר היטב, ממש מילדותו, בסיאטל.

"גרתי בגטאות של השחורים בדרום סיאטל, היכן שכולם עשו ראפ", הוא מספר. ההורים היו שניהם חברים בצעירותם בכמה להקות ראפ צעירות, מהראשונות בסיאטל, וכך נכנס כבר מגיל קטן לעניינים. אבל לא רק לשיר הם ידעו. "ההורים שלי היו שניהם סוחרי סמים, אבל אנשים טובים. כך יצא שכבר בגיל 9 התחלתי לעשן מריחואנה, ובגיל 12 כבר סחרתי בסמים". 

כשהיה בן 13, חלה תפנית לטובה: "חבר משך אותו לכנסייה בשכונה, כנסייה של היפ הופ. שרתי בכנסייה ולמדתי שם את כל מה שאני יודע, והייתי שם חמש שנים. יצאתי מהכנסייה סוג של מיסיונר ואחד שיודע לשיר ראפ כמו שצריך". 

שנה לפני כן, בגיל 17, הוא הוציא את הדמו הראשון שלו. "זה הלך ישר לרדיו, הצליח מאוד והביא אלי את אחד המפיקים. הוא רצה שאני אעשה ראפ והיפ הופ בדיוק כמו שאר החברים שהכרתי בשכונה, עם קללות, גסויות והכל. אמר לי שיש חברת תקליטים שרוצה לחתום איתי. 

"אבל אחרי השנים בכנסייה לא התאים לי להתחיל לקלל בשירים, ואמרתי לו שזה לא מעניין אותי. אחרי זה התקשרו אלי מחברת התקליטים עצמה, שאבוא לחתום. אמרתי להם, 'אני נוצרי מאמין, אני לא מקלל, גם אם זה אומר שאני לא אוכל להיות ראפר במאה אחוז'. 

בחתונה עם עדינה. עקרת בית שדואגת לילדים בזמן שבעלה נוסע להופיע בעולם // צילום: Hoshen Production

"אבל אז הם שלחו לי את החוזה, וכשראיתי שם את הסכום, חצי מיליון דולר, אמרתי: בשביל חצי מיליון דולר אני אתחיל לקלל, אין בעיה". 

סצנת הראפ המקצועי בחייו גם החזירה אותו לחברים הישנים שאיתם גדל ושאותם עזב בשנים שבהן הלך לכנסייה. "חזרתי שנים אחורה, עם החברים, הפשע והסמים שהיו מסביב, והכל". כשהיה בן 19, אמא שלו, שכבר ניסתה להתחיל אז תהליך גמילה מסמים, מתה ממנת יתר, בגיל 37. 

לדבריו, אביו נשפט ונשלח לכלא האמריקני בעקבות עסקאות הסמים שבהן היה מעורב. בכלא, מספר ניסים, עבר האב מהפך לטובה. כיום הוא מרצה בקולג' מקומי וסיים לא מזמן לימודי תואר אקדמי שלישי. לניסים חמישה אחים ואחיות, שאיתם הוא נמצא בקשר מפעם לפעם, אך לא מדובר בקשר רציף.

זמן קצר לאחר מות אמו, ב־2007, הוא הגיע לניו יורק, להקליט ולראות לאן הוא יכול להתפתח. מפיקים שעבדו עם שמות גדולים, כגון אמינם או ג'יי זי, הפיקו לו אלבומים וקליפים, שחלקם זכו להצלחה. כך למשל ב־2008 שיר שלו, "God", הופיע באלבום אוסף בינלאומי שהיה מועמד לגראמי, והקליפ לשיר "Yesterday" שודר ב־MTV. לאור הצלחת האלבומים ולאחר שזכה להצלחה גדולה, התחיל להפיק בעצמו לזמרי ראפ שונים, במעין לייבל שהקים בעצמו. 

ואז, אחרי שחזר לסיאטל, קרה האירוע ששם ברקס לכל מה שהוא עשה עד אז, במהלך קרב ראפ ("ראפ באטל"). "היה ראפר גדול בתעשייה (הוא לא מוכן לנקוב בשם; ח"ב) שכתב נגדי שירים, ועשינו מלחמה בינינו בשירים שלנו. 

"באחד הימים באתי לאולפן כדי להקליט שיר שעונה לשיר האחרון שהקליט נגדי, אבל החברים אמרו לי, 'זהו, די להחזיר בשירים, הגיע הזמן לתת לו מכות'. הם לקחו אותי למועדון שבו הוא הופיע באותו ערב, וכל החבר'ה שלי הלכו עם החבר'ה שלו מכות. 

"בסופו של דבר באתי לצאת משם עם החברים, ופתאום אחד מהם אמר שהמשטרה נמצאת בחוץ ומחפשת אותי, והם אומרים שיש לי אקדח ובאתי להרוג את הראפר היריב. התחלתי לרוץ וראיתי איך בקצה הרחוב עוצרים את חבר שלי ומכניסים אותו לניידת. הם מצאו עליו אקדח, והתברר שהוא באמת הגיע באותו רגע ורצה להרוג את אותו ראפר. 

"התחלתי לבכות. הרגשתי שחציתי גבול מסוכן מאוד. בתוכי אני אדם עדין מאוד, אוהב אדם, ולא התאים לי כל הסיפור הזה. באתי לשם רק כי כל החבר'ה ניסו לחמם אותי, לא בגללי. ובאמת אותו חבר שנעצר הבין שאני לא אעשה שום דבר משמעותי, ובוודאי לא אלחץ על האקדח ואירה. הלכתי הביתה ואמרתי לעצמי, אלו לא החיים שאני רוצה".

שלושה ימים לאחר מכן הוא יזם פגישת פיוס עם אותו ראפר שכמעט נהרג. "דיברנו, סידרנו בינינו את הכל והחלטנו שלא יהיו יותר מריבות. זה היה הזמן שבו התחלתי לשאול את עצמי למה כל זה קורה לי והתחלתי לקרוא ב'בייבל' מה השורש של כל מה שקורה, והבנתי שהכל התחיל ביהודים. התחלתי לחפש מה זה בדיוק".

הרבה לפני שהתגייר החל לעשות משהו שהיום הוא טריוויאלי בשבילו, כמי שמחובר לחסידות ברסלב: התבודדות. "כל יום, במשך שלוש שעות, הלכתי לחדר שקט, בכיתי וצעקתי לאלוהים. אמרתי לו שאני מחפש את האמת". 

התחנה הראשונה שלו ביהדות היתה בקבוצת "היהודים המשיחיים" ו"יהודים למען ישו". שנתיים הוא השתייך לקבוצה הזו, "אבל כל הזמן הרגשתי שעדיין לא הגעתי לאמת שאותה אני מחפש", הוא אומר. 

בסופו של דבר, את ההיכרות עם היהדות האורתודוקסית ערך ממש שני רחובות ליד בית ילדותו, שם שכנו בית כנסת ומרכז קהילתי יהודי. אחד הרבנים שם, שתרגם את ספריו של הרב שלום ארוש מחסידות ברסלב לאנגלית, קירב אותו לקהילה. הרב ארוש נחשב לאחד הרבנים המובילים היום בברסלב, ומנהיג קהילה של מאות משפחות בירושלים ובכל הארץ. ספריו זוכים לתפוצה רחבה.

"למדתי בכל יום עם אשתי, שצועדת איתי לאורך כל הדרך, קטע מהספר של הרב ארוש בפרק שמדבר על שלום בית. אחרי זמן קצר מאוד אשתי כבר נהייתה הרבה יותר חרדית ממני, וזה עוד בטרם נהיינו יהודים בכלל". 

לבסוף, אחרי תהליך ממושך, התגיירו השניים, ואיתם גם אחות אשתו, שרי (היום חנה), ובעלה יוסף (לשעבר בראדלי) בראון, שבשנים האחרונות כותב לניסים חלק מהמוזיקה ומצטרף אליו להופעות ברחבי העולם. "אשתי השפיעה על אחותה, וזו השפיעה על החבר שלה באותם ימים, וכך יצא שהתגיירנו כולנו". אחרי הגיור נישאו שני הזוגות בחתונה כפולה שנערכה בקהילה היהודית בסיאטל. ניסים מתאר את היום הזה כאחד הימים המרגשים בחייו.

במשך שנתיים, לפני הגיור, עזב כליל את המוזיקה שלו, את ההקלטות וההופעות. "רציתי לעזוב הכל, לא להתעסק בזה יותר. ראיתי שזמרים יהודים, כמו מתיסיהו, שניסו לשיר באופן גלובלי והוציאו שירים בינלאומיים, חתכו בסוף אחורה", הוא אומר כעת.

"אבל כל הזמן קינן בי החיידק הזה של המוזיקה, ולא ידעתי אם לחזור או לא לחזור אליה. באותה תקופה הבן שלי, כיום בן 8, שהיה אז תינוק בן שנה וקצת, חלה במחלת מעיים לא פשוטה, והתפללתי לאלוהים באחד הימים במשך שש שעות. 

"אחרי אותן שעות ארוכות אמרתי לה' - אם אתה רוצה שאחזור למוזיקה, אני רוצה שתראה לי סימן: יש לי מיקרופון שבור, ואני הולך עכשיו לשיר בו. אם הוא יעבוד, אני חוזר למוזיקה. הלכתי וחיברתי את המיקרופון לחשמל, והוא עבד! ואז הקלטתי אלבום שלם במיקרופון הזה, בשם 'ניסים', שכבר היה עם המסרים החדשים שלי. כשסיפרתי לרב שלי מסיאטל על מה שקרה, הוא אמר לי שזה נס משמיים". 

הבן, אגב, נרפא גם הוא, לדבריו, לאחר זמן קצר. זו גם הסיבה שקרא לעצמו ניסים, על שם הניסים שחווה. לקראת סוף הגיור כבר החל לגדל זקן, ללבוש ציצית ולחבוש כיפה גדולה, שעליה רקום השם החדש שבחר לעצמו. 

איך קיבלו את זה המעריצים שלך?

"כשעזבתי את העולם ההוא - עזבתי לגמרי. אין לי מושג מה הם אמרו. אבל אני יכול לדמיין מה הם חשבו. התקווה שלי היא שאוכל לעשות תיקון דרך המוזיקה שאני יוצר כיום, עם המסרים החיוביים, במקום מילים של אלימות ומוות. 

"לפני כמה שנים ניסיתי להוציא שוב משהו בינלאומי, לקהל הישן שלי, אבל זה נחל כישלון חרוץ. הם העדיפו לשמוע חומר אחר, של שטויות ואלימות. אז פשוט הפסקתי להתעניין. אני אמשיך במסלול שלי, ואלוהים כבר ידאג שגם המאזינים יבואו".

כשחזרת לעשות מוזיקה, לקראת סוף הגיור, חזרת אל הסגנון שלך. לא הקלטת מה שמכונה "מוזיקה יהודית" או חסידית.

"זה מה שאני יודע לעשות. אם אתה מביא משהו שונה, זה יכול לקרב יהודים בדרך הזו, ומאוד חשוב לי להשתמש בכלים שלי. לשיר קרליבך או שירים חסידיים זה לא אני. אני מאמין שאם הגעתי ליהדות ואלוהים שם אותי במקום כזה, הוא רוצה שאשתמש בכוחות ובכלים שנתן לי, ואם יש לי את המתנה לשיר כך, אני אשתמש בזה כדי לקרב אנשים".

 

בקהילה היהודית בארה"ב התקבלה התגלית המוזיקלית החדשה בברכה. בתוך שנים ספורות מאז התגייר, כבר הספיק לצלם קליפים עם הזמרים הנחשבים ביותר במוזיקה יהודית, ובהם גד אלבז וליפא שמלצר, ולהופיע בכל ההופעות היהודיות הגדולות לאורך השנה, בניו יורק, בלוס אנג'לס ובמיאמי. 

הקליפים שלו ביוטיוב זוכים למספר צפיות גבוה במיוחד, ששם אותו בשורה אחת עם שאר זמרי המוזיקה היהודית. למשל, הקליפ האחרון שהוציא, "Fly Away", עבר כבר את מיליון ו־100 אלף הצפיות.

לפני כשנתיים וחצי עשה צעד נוסף ועלה לישראל במסגרת ארגון "נפש בנפש", עם אשתו והילדים, והוא מאוהב לדבריו בארץ, הגם שכמעט כל העבודה שלו בחו"ל והוא חי כל הזמן על מזוודות. "עוד כשהתחלתי ללמוד על יהודים", הוא מספר, "ראיתי שהיהדות וארץ ישראל הולכות יחד, והיה ברור לי שאני צריך להגיע לכאן. במשך הרבה זמן היו לי 'מניעות' שלא אפשרו לי לעלות. אשתי לא רצתה לעלות לכאן בכלל, מאחר שהיא לא יודעת עברית, עד היום למעשה. אז בכל יום עשיתי 'התבודדות' וערכתי תפילות כדי שהיא תסכים. 

"בראש השנה לפני כשלוש שנים הייתי באומן ועשיתי שם התבודדות במשך ארבע שעות רק כדי שאזכה לעלות לישראל. אחרי החג צלצלתי לאשתי, והיא סיפרה לי שהיו לה במשך החג חלומות על ישראל, על כמה שיפה וטוב להיות שם. והיא אמרה לי לבד: בוא נעלה". 

אז הוא גר כאן כיום ומשפר את העברית שלו כל הזמן. לפני שנה, כשנפגשנו לראשונה, הוא לא ידע כמעט עברית. כעת הוא כבר יודע הרבה יותר, אף שאת הראיון העדיף שנערוך באנגלית.

איך קיבלו אותך כאן, בקהילה החרדית במאה שערים שבה אתה חי היום?

"זו בשבילי הפתעה, אבל אני שומע כאן את השירים שלי כל הזמן. אפילו חסידי 'תולדות אהרן', החסידות הסגורה ביותר, שגרים כאן, מקשיבים למוזיקה שלי. אני לא אכחיש שעד היום לפעמים יש ילדים קטנים שקוראים לילד שלי 'כושי', כי הם לא רגילים לראות אנשים כמוני כאן, אבל אני כבר אמרתי לבן שלי ש'כושי' זו מחמאה, שזה בא מאהבה". 

אתה בקשר בשנים האחרונות עם הראפרים שגדלו איתך? מה הם אומרים על השינוי הדרסטי הזה שחל בך?

"אני לא ממש בקשר איתם. הראפר מאקלמור, ראפר ענק, הוא חבר שלי והוא היה אמור להופיע כאן בקיץ בראשון לציון עם שותפו לצמד, ראיין לואיס, במסגרת פסטיבל 'פלייליסט', והוא רצה שאני אתארח אצלו, אבל ההופעה שלהם בוטלה לבסוף בשל בעיות בלו"ז של הצמד". 

מה הסייגים שלך בהופעות? ב"כוכב הבא" הופעת בעיניים עצומות. אתה מופיע כך גם במופעים הגדולים שאתה עורך במיאמי?

"ב'כוכב הבא' העיניים שלי היו רק חצי פתוחות. כי בהתחלה אתה עומד מול המסך הענק ורואה את השופטים, ופתאום אתה רואה את השופטת (קרן פלס; ח"ב) בגדול, וזה שונה מהופעה. בהופעה, כשיש הרבה אנשים, אתה רואה מולך אנשים, אבל אתה לא רואה פנים. חוץ מזה שבמופע רגיל יש עליך אורות מסנוורים וקשה לזהות פנים. 

"בברסלב ובחב"ד אומרים שאם אתה בא לקרב אנשים, ה' נותן לך יותר כוח ויש לך יותר הגנה, וגם אז אתה חייב להיזהר. אבל בהחלט, אם הייתי מופיע לפני נשים בלבד, הייתי עוצם את העיניים". 

"אם הייתי מופיע לפני נשים בלבד, הייתי עוצם את העיניים". מתוך "הכוכב הבא לאירוויזיון"

המופע שלו, שאיתו הוא רץ בארה"ב, כולל הפקה גדולה עם מסכים, וידאו ארט, פירוטכניקה, תאורה, עשן ודי.ג'יי צמוד. לדבריו, רוב הקהל שלו היום הוא יהודי, אבל לא רק. 

ומה יקרה אם יזמינו אותו להופיע באחד ממועדוני הלילה? תלוי בסיטואציה. "אני עושה גם מועדונים כשיהודים שוכרים אותם לערב פרטי. אין לי כללים קבועים, אבל אני הולך לכל מקום שיכול להתאים לי. ב'כוכב הבא' זה היה שונה, כי היו שם הרבה מפיקות לא צנועות והאווירה היתה שונה, לא נקייה. 

"אם הייתי יכול להביא את האנרגיה שלי לשם, הייתי הולך על זה. אבל כשאני לא יכול להביא את כל כולי באנרגיות שלי, אני לא עושה את זה".

איך אתה רואה את המשך הקריירה שלך?

"אני לא מגדיר את זה 'קריירה'. אני רק רוצה להשתמש בכל הכישרון שיש לי כדי לקרב אנשים לאלוהים. האמת היא שבנקודה מסוימת אפילו חשבתי לעזוב את סגנון הראפ, כי חשבתי שזה סגנון שהוא לא כשר, אך הגעתי למסקנה שאלוהים נתן לי את הכישרון המיוחד הזה, ואם אוכל להשתמש בו כדי להביא טוב לעולם, אז אין כאן שום שאלה. 

"המטרה שלי היא לקרב אנשים לאלוהים ולגרום ליהודים להיות גאים ביהדותם. מוזיקה היא כוח עצום, ולצערי, דווקא אלו שמנסים ללבות יצרים או להביא מסרים שליליים, מצליחים כרגע. לכן המטרה שלי היא לשמור על המוזיקה ולהביא בה מסרים חיוביים אוניברסליים. 

"אני עושה מוזיקה מתוך נקודת האמת שלי. אני זורק את החכה, ומה שיעלה - יעלה. אם העולם ייהנה ממה שאני עושה, זה יבוא אלי. לא אני אליו". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו