בעוד עשור או שניים, כשהורים יבקשו מסבא ומסבתא לעשות בייביסיטר על הנכדים בשבת, זה לא יהיה מפתיע אם התשובה שלהם תהיה "אנחנו לא יכולים. סבתא משתתפת בטריאתלון גן שמואל ואני מתאמן עם החבר'ה למרתון תל אביב". עולם הספורט צובר תאוצה בכל חלקי האוכלוסייה וכיום מחקרים כבר יודעים להצביע על הקשר שבין פעילות גופנית למניעת מחלות, ומכאן גם לתוחלת חיים גבוהה יותר.
"מי שחושב שאין לו זמן לפעילות גופנית, במוקדם או במאוחר יצטרך למצוא זמן לחולי", כתב פעם המדינאי הבריטי אדוארד הנרי סטנלי, ונדמה שעם העלייה ברמת המודעות לאורח חיים בריא, התגברה התופעה של ספורטאים שלא פורשים מפעילות, אלא פשוט מעדכנים בתחרויות את קטגוריית הגיל או כאלה שמגלים בגיל מאוחר את הספורט ומתמכרים.
הדוקו "לא מפסיקים לחלום" מספר את סיפורם של קשישים מארה"ב, שכולם ספורטאים פעילים ומשתתפים בתחרויות. גארי פלייר, בן 80, הוא שחקן גולף שמציע לכל מי שצופה בו לרוץ על הליכון לפחות 10 דקות ביום. האמת היא שהוא עושה הרבה מעבר לזה: כפיפות בטן, כפיפות מרפקים, עבודה עם משקולות ותרגילים שלא יהיו קלים גם למי שצעיר ממנו בחמישים שנה. ג'יני דופרנו, בת 75, מנסה לשבור את השיא העולמי לגילה בריצת מייל (1.6 ק"מ) ולרדת משבע דקות (בסוף הסרט היא מצליחה). כמו ג'יני וגארי מובאים בסרט סיפוריהם של עוד קשישים: טניסאי בן 91, גולש גלים בן 91 ומאסטרית ביוגה בת 94 ועוד. מעבר לעובדה שבטח הילדים שלהם מתוסכלים מזה שהם לא רואים באופק את הירושה, מדובר בתופעות חריגות.
לא מדובר באנשים מבוגרים שקופצים למתנ"ס פעם בשבוע לפלירטוטים בריקודי עם. אלה אנשים שלוקחים מאוד ברצינות את מה שהם עושים. בכל שנה יותר מ־250 אלף קשישים (בני 100-50) מתחרים במגוון אירועי ספורט ברחבי העולם. הם קוראים תיגר על חוקי ההזדקנות באמצעות תזונה, אימון וחשיבה חיובית.
"לא מפסיקים לחלום" מלווה את הספורטאים בנקודות שונות בחייהם והוא מוגש בצורה קצת מבולגנת. למעט אוסף העדויות, אין קו עלילתי שמתפתח, אין הדרגתיות שמובילה לקתרזיס או תובנות חדשות מעבר לסיפורים עצמם. נכון שבסוף הסרט מראים את הזכיות של הקשישים בתחרויות, אבל זה שרואים אותם מתאמנים באופן סדיר באדיקות זה מספיק מרשים. תוסיפו לזה שהסרט מלווה במשפטי העצמה, כגון "אי אפשר להימנע מלהתבגר אבל לא חייבים להזדקן", וקיבלתם עוד יום ממוצע בקבוצת "חובבי ריצה" בפייסבוק (עניין המדליות בסוף הוא בונוס, אבל הוא פחות משנה).
ויש גם נקודה ישראלית בסרט. דניאלה ברנע, בת 68, היא ישראלית לשעבר שחיה בארה"ב. היא התאהבה בשחייה ובכל פעם שהיא מתחרה היא נזכרת בבני הדודים שלה שהיו במחנות ההשמדה. המחשבה עליהם נותנת לה כוח בבריכה. "השחייה היא מרפא לכל הרבה דברים", היא אומרת בדרכה לקטוף עוד מקום ראשון בתחרות.
"לא מפסיקים לחלום" לא מתרומם מעבר לסרטי העצמה והשראה שאתם פוגשים בכל יום בפייסבוק. הוא מלמד שזה לא משנה באיזה גיל אתם, הספורט יכול להעניק משמעות חדשה לחיים שלכם ולהפוך אותם לעשירים ולמספקים יותר. אה, ויש גם את הבונוס הזה של לחיות יותר. עם זאת, אני מניח שקהל היעד בגיל השלישי ייהנה ממנו יותר מאשר אנשים צעירים - שלהם אני ממליץ בחום, צאו לרוץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו