פותחים תיק: זה קורה עוד מעט, ב-2022. ממנהרה שפִתחה מגיע לקיבוץ כפר עזה פורצים אנשי חמאס ומשתלטים על הקיבוץ, הורגים את הגברים ולוקחים את הנשים והילדים כבני ערובה. תוך זמן קצר צועדים אלפי עזתים, ואולי רבבות צפונה, אל תוך שטח ישראל, בשטף שאי אפשר לעוצרו אלא באמצעות טבח המוני. במהלך אירועים שנראה הגיוני לחלוטין פורצת עד מהרה מלחמה כוללת על כל גבולותיה של ישראל, כשהמצרים שבים אל דרך הפלישה שלהם מ-1948, והחיזבאללה מתקדם אל הגליל. לנשיא האמריקני (שדומה לא מעט לטראמפ) נמאס מאתנו. הרוסים ניצבים בגלוי לצד הערבים. התרחיש הנורא ביותר של מדינת ישראל מתממש. בשל תהליך שלום שנמצא בעיצומו, ישראל מתפרקת מהנשק האסטרטגי שלה, אלא שיש לה עדיין קלף אחד: צוללת חדישה, חמושה בטילים גרעיניים, שבנייתה נסתיימה זה עתה, עושה את דרכה מקיל שבגרמניה אל חופי הארץ. זו הכריש, עליה מפקד אל"ם ירון גל.
גבולות הז'אנר: "הכריש" הוא דיסטופיה מעוררת חלחלה שכוחה גדול דווקא משום שהמציאות המתוארת בה כל כך קרובה אלינו. מישקה בן דוד, שמאחוריו כמה וכמה מותחני ריגול על רקע אקטואלי (כמו "אהבה אסורה בסט. פטרבורג") היה בכיר במוסד, ואין ספק שניסיונו המבצעי תרם לא מעט להבנת המַטֵריה. בשל כך הקפיד בהקדמה לפרט עד כמה הסיפור דמיוני, עד כמה היכולת הגרעינית של ישראל אינה מוכרת לו ועד כמה הצוללת, גיבורת הספר, לא קיימת במציאות. אבל המציאות פורצת מכל דף בספר. בימים בהם "פרשת הצוללות" היא לחם חוקו של כל קורא עיתונים בישראל תורם הספר לא מעט להבנת תפקידה האפשרי של צוללת (בדיונית) שכזו בסיטואציה בה עומדת ישראל כשגבה אל הקיר. כדי שלא לחטוא בספוילרים לא נפרט יותר, אבל אין ספק מהקריאה מה דעתו של המחבר על המציאות המזרח תיכונית ועל הפתרונות לה.
מדד המתח: ההשוואה ל"מרדף אחר אוקטובר האדום" לטום קלנסי היא בלתי נמנעת, והמתח שם וכאן מונח על כתפיה של הצוללת: כלי אדיר, רב און, אך גם מסוכן למפעיליו; הקלאוסטרופוביה השוררת בבטנה – ובמעמקי האוקיינוס – מחדדת את התכונות האישיות של כל המעורבים ואת הדילמות איתן הם מתמודדים, במיוחד במציאות קשה שכזו, המתחוללת בארץ, ומובילה אותם להחלטות ולמעשים קיצוניים. רמת המתח במעמקי הים אדירה, ומצאתי את עצמי הופך דפים במהירות מסחררת.
השורה התחתונה: מותחן שאינו לוקח שבויים. רק נקווה שהוא לא יהפוך לכותרות בעיתוני המחר.
הכריש / מישקה בן־דוד; תכלת, 438 עמ'