לראשי ממשלת ישראל תפקיד מרכזי במסמוס החוק האמריקני שאושר באוקטובר 1995 להכרה בירושלים המאוחדת כבירת ישראל ולהעברת שגרירות ארה"ב מתל אביב לירושלים. ערב ההצבעה על החוק בסנאט אמר לי הסנאטור הבכיר, דניאל אינוייה, שראש הממשלה דאז יצחק רבין האיץ בסנאטורים לתמוך בדרישת הנשיא קלינטון להוסיף ללשון החוק פסקה המאפשרת לנשיא לדחות את העברת השגרירות, בכל חצי שנה, משיקולים ביטחוניים.
ב־1999 נקעה נפשם של הסנטורים קייל (רפובליקני) וליברמן (דמוקרטי) מדחיית יישום החוק, והם הגישו הצעת חוק מעודכנת ללא דחייה נשיאותית ועם קיצוץ בגובה 100 מיליון דולרים מתקציב השגרירויות בעולם אם תימשך הדחייה. אבל ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, ביקש מהסנאטורים להיעתר לדרישת קלינטון ולהסיר את ההצעה - שזכתה אגב לתמיכתם של 84 מתוך 100 סנאטורים - כדי לא לפגוע בתהליך השלום.
האם ראש הממשלה בנימין נתניהו ממנף את יחסם החיובי והחריג של הנשיא דונלד טראמפ וסגנו מייק פנס למדינה היהודית וליהדות, ולא מקריב את ירושלים על מזבח "תהליך השלום" ונוחיות הרגע? האם הוא מעודד את טראמפ לממש את התחייבותו המהדהדת להעביר את השגרירות לירושלים?
אי העברת השגרירות מתפרשת ככניעת ארה"ב ללחץ ערבי, חשש מטרור אסלאמי ואימוץ הרפיסות האירופית, תוך כרסום בתדמית ההרתעה האמריקנית, שהיא קריטית לביטחון הלאומי של ארה"ב וליציבות העולם.
פייסנות, ויתורים וכניעה ללחץ מעודדים טרור, כפי שלמדנו מתוצאות תמיכת ארה"ב באייתוללות ב־1979, מהכרת ארה"ב באש"ף ב־1988, מהסכם אוסלו ב־1993 ומעקירת היישובים מגוש קטיף בהתנתקות ב־2005. לעומת זאת, וטו אמריקני על גינוי ההתנחלויות במועצת הביטחון באו"ם ב־2011 לא הביא לגל טרור.
אי העברת השגרירות למערב ירושלים תחייב את הערבים לאגף את ארה"ב מהצד הרדיקלי, ובכך להוסיף עוד מכשול בדרך לשלום. לעומת זאת, העברת השגרירות תבטא את האתוס האמריקני, מ־1620 ועד היום, הרואה בירושלים מקור השראה מוסרי ודתי המיוצג על ידי 50 ערים ועיירות בארה"ב הנקראות Jerusalem ו־Salem (שלם - שמה המקורי של ירושלים).
העברת השגרירות לירושלים תבטא את נחישות טראמפ להימנע משגיאות קודמיו ולהמשיך ללכת נגד הזרם, ולא להיסחף בו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו