"מד"א וביה"ח רבו, החולה מת"

במשך שעתיים שכב יוסף משאל בבית החולים ברזילי באשקלון כשהוא סובל מאירוע מוחי, וחיכה לאמבולנס שיפנה אותו לבית החולים הדסה בירושלים, בעוד מצבו מידרדר במהירות. הסיבה לעיכוב? לפי כתב תביעה שהוגש נגד מד"א וברזילי בגין רשלנות, זמן יקר בוזבז בוויכוח על התשלום בעבור פינויו. כשבסופו של דבר הועבר משאל להדסה, זה כבר היה מאוחר מדי.

"יש חלון הזדמנויות של שלוש שעות והם מתווכחים", מקוננת רחל אדמון, אמו של יוסף, "אני עומדת בחדר מיון ומתחננת: 'איפה האמבולנס-' ועונים לי: 'תיכף יגיע'. התיכף הזה השאיר ארבעה יתומים". משאל, בן 47 במותו, גידל לבדו את ארבעת ילדיו: אלירן, בן 21 שלומד בבאר שבע; אורן, קצינה בצה"ל, בת 20; והתאומים רועי וצוראל, בני 18, שאמורים להתגייס בנובמבר הקרוב.

עתה מגדלת אותם סבתם רחל באשקלון: "אין להם אף אחד חוץ ממני, אחרי שהבן שלי נפטר. אין יום שאני לא בוכה שלא התעקשתי שיעבירו אותו לתל השומר, שם טופל בעבר והיה לו כבר תיק רפואי". בבכי ובכעס היא אומרת: "כל מה שעניין את מד"א זה כסף. איפה הערך והקדושה של הצלת חיי אדם-"

"זלזול בחיי אדם"

לפי כתב תביעה נגד בי"ח ברזילי ומד"א, שהגיש לבימ"ש השלום בת"א עו"ד אמיר לוינשטיין מטעם ארבעת ילדיו של משאל לפני כחודש, ב-21 בפברואר 2007, ב-08:10 בבוקר, לקה משאל באירוע מוחי. ב-08:57 הזמינה אמו אמבולנס, שהגיע לבית ב-09:04, והפרמדיק איגור ארטל כתב בדו"ח כי "מצב החולה משביע רצון". ב-09:21 פונה משאל בהכרה לביה"ח ברזילי, הגיע לשם ב-09:57, ועבר בדיקה כללית ו-CT. אף שקיימת בביה"ח יחידת טיפול באירועים מוחיים, כתב הרופא בגיליון הרפואי שמצבו החמור של החולה מחייב את פינויו להדסה. לפי כתב התביעה, בשלב זה החל ויכוח על האחריות לתשלום על הפינוי.

בכתב התביעה נכללים מסמכים רפואיים, שלפיהם ב-10:55 הוזמן רכב פינוי, וב-11:20 הוצא מכתב בחתימת יוסי בלייר מבית חולים ברזילי, שבו מוסכם שבית החולים יישא בתשלום. ב-11:40 הוצא מכתב שחרור ממיון עם אבחון מצבו של המנוח, שבו נכתב כי המנוח בהכרה, עם לחץ דם ודופק תקינים. רק ב-12:45 יצא האמבולנס לדרכו, וכשהגיע להדסה משאל כבר היה "מחוסר הכרה, מורדם, מונשם ובמצב נוירולוגי קשה", לפי דו"ח של הדסה.

עוד נכלל בכתב התביעה מכתב ששלח ד"ר יובל וייס, סגן מנהל ביה"ח הדסה, לרחל, ובו הוא טוען שהעיכוב בהעברה פגע בטיפול שקיבל בנה. "הטיפול צלח חלקית", כתב, "קרוב לוודאי לאור הזמן מהאירוע ועד הגעתו להדסה".

"איפה נשמע שב-11:00 מחליטים שצריך להעביר חולה, ורק ב-13:48 הוא מגיע? הבן שלי הושאר ללא טיפול יותר משעתיים וחצי", בוכה רחל, "אמרתי להם שאני מוכנה לשלם כל דבר, אפילו על מסוק, רק שיצילו אותו - ואף אחד לא ענה לי". בהדסה, היא מספרת, "שאל אותי רופא: 'למה הוא הגיע רק עכשיו? יש זמן קריטי במצב של אירוע מוחי'. טיפלו בו אבל זה כבר היה מאוחר".

בכאבה ניסתה רחל לקבל הבהרות. "אתם מזלזלים בחיי אדם", כתבה לביה"ח ולמד"א, "לא מילאתם את תפקידכם כראוי. אפנה לבית המשפט ואדרוש את זכויותיי. חיי בני אינם הפקר".

במכתב התשובה של דובר מד"א והממונה על פניות הציבור, ירוחם מנדולה, המצורף לתביעה, כתב מנדולה שהאמבולנס הגיע רק לאחר הסדרת התשלום. כל עוד נושא זה לא הוסדר, כתב, "גם אם אמבולנס היה עומד בפתח בית החולים, ההעברה לא היתה מתבצעת". על הבקשה לפנות את משאל לתל השומר, הוא טוען במכתב שההחלטה היא של מד"א: "אין צורך להיענות לבקשות המשפחה, ובלבד שיזכה החולה לטיפול רפואי נאות". מנדולה סיים את מכתבו ב"עצה": "אני תקווה שהרגשתך ורגישותך לא יעיבו על שיקול הדעת שלך. פנייה לערכאות משפטיות... (תגרום) לך עוגמת נפש מיותרת".

רחל לא ויתרה ופנתה למשרד הבריאות. במכתב שכתב לה ביוני האחרון פרופ' שמעון גליק, עד לאחרונה נציב קבילות הציבור במשרד, הוא הודה ש"היה עיכוב רציני של כמה שעות... בשל חוסר בהירות באחריות לתשלום". גליק מציין כי לאחר מקרה נוסף של חולה שמת באותן נסיבות, השתנו הנהלים: "בישיבה רבת משתתפים - מד"א, בתי החולים והקופות - סוכם נושא העברות ללא דיחוי בין בתי החולים".

חלון הזדמנויות קצר

"כל רופא יודע שיש חלון הזדמנות של עד שלוש שעות לטיפול באירוע מוחי. התכנסות בעלי העניין במשרד הבריאות, לאחר מות המנוח, מוכיחה קבל עם ועדה את רשלנות הנתבעות", טוען עו"ד לוינשטיין. בחוות דעת של ד"ר יחיאל דב היילברון, מומחה לנוירוכירורגיה מטעם התביעה, מוסבר כי "לו נעשה הטיפול תוך שלוש שעות, היה סיכוי סביר להצלחתו והחולה היה זוכה לחיות עד גיל פרישה ולעסוק בעבודה מתאימה". לטענת עו"ד לוינשטיין, התנהגות הנתבעות מהווה, בין היתר, הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ושל חוק זכויות החולה: "בשל ויכוח כספי המנוח לא הועבר במועד להדסה, דבר שהוביל לסופו הטרגי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו